Yehuda Harari

יהודה הררי (26 בינואר 1919 - 14 בינואר 1980) היה אלוף-משנה בצה"ל, ממייסדי מערך הצנחנים ומקים גדוד 890, עמד בראש פיקוד ההדרכה של הצבא.

הררי נולד בבודפשט שבהונגריה בשם יהודה גרינברגר, למד בגימנסיה הריאלית היהודית ובנעוריו הצטרף לתנועת בית"ר. ב-1938 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית אף על פי והגיע לחופי הארץ ב-5 באוקטובר 1938 על סיפונה של האונייה "דראגה". הררי הצטרף לפלוגות הגיוס של בית"ר, תחילה בפלוגה על שם יעקב דה האז שפעלה בבאר יעקב, ב-1939 בפלוגה על שם הנדיב בעקרון בה הכיר את נעמי מושינסקי שהייתה לאשתו, עבר לפלוגה על שם נעמן בלקינד בראשון לציון ובהמשך שירת בפלוגת "המצודה" בתל אביב ובפלוגת תל ליטוינסקי, בתקופה זו היה פעיל העפלה ופעיל באצ"ל ואף נעצר מספר פעמים על ידי משטרת המנדט.

בספטמבר 1940 התנדב לצבא הבריטי, שירת בפלוגה 4 של יחידת הבאפס, בין תפקידיו היה ליווי ושמירה על רכבות נושאות תחמושת מנמל חיפה, הררי חבר לאנשי ארגון ההגנה לצורך הברחת נשק מהרכבות.

בספטמבר 1942 צורפה הפלוגה לגדוד העברי השני של הרגימנט הארץ ישראלי, יחד עם הגדוד עבר לשרת בלוב ביולי 1943 ובספטמבר 1944 עם הקמת הבריגדה היהודית יצא עימה לזירה האיטלקית. במרץ 1945 נלחם בקרבות בפוסו וטרו ובנהר סניו במהלכן חיסל זוג צלפי אויב תוך כדי סיכון חייו, על פעולתו זו זכה לעיטור המדליה הצבאית, עיטור הגבורה השלישי בדרגתו בצבא הבריטי. עם תום הלחימה יצא לחפש אחר משפחתו בהונגריה, ואיתר שם את אימו ואחותו, שששרדו, אך התחוור לו כי שאר משפחתו נספתה בשואת יהודי הונגריה. הררי ארגן קבוצה של למעלה מ-300 ניצולי שואה, בהן אימו ואחותו והעבירה למחנה עקורים באיטליה, ממנו הוברחו לארץ ישראל. באביב 1946 שוחרר מהצבא הבריטי, בטרם שובו לישראל היה חבר בקבוצות הנוקמים.

עבד כפועל דפוס, הצטרף לארגון ההגנה בנובמבר 1947, עבר קורס מפקדי מחלקות בג'וערה ומונה למפקד קורס מפקדי כיתות, פיקד על שלושה מחזורים והשתתף בפעולות קרביות. לאחר קום המדינה והקמת חטיבה 7 מונה למפקד פלוגה ג' של גדוד 72, על החטיבה הוטל להשתלט על הכביש באזור לטרון - שער הגיא במסגרת מבצע בן נון א' שיצא לפועל ב-25 במאי 1948. במהלך הקרב שנסתיים בכישלון, נפצע הררי באורח קשה ופונה לבית החולים הדסה. במהלך שיקומו מונה על ידי ראש אגף ההדרכה, חיים לסקוב, למפקד מחלקה בבית הספר לקצינים והיה חלק מסגל הפיקוד של המחזור השני בבית הספר. לאחר מכן נשלח להקים את בית הספר לפיקוד קרבי (לימים בה"ד 3).

באפריל 1949 נשלח על ידי לסקוב לערוך ארגון מחדש ביחידת הצנחנים שפעלה במחנה אחוזה בחיפה, הררי מצא את היחידה נתונה בכאוס, פיזר אותה והותיר רק כתריסר מאנשיה בצוות ההקמה מחדש. הררי החליט על הקמת בית הספר לצניחה, (בה"ד 8), שקבע את מקום מושבו בתל נוף בו מיקם חיל האוויר את טייסת התובלה שלו. במקביל עבר קורס מג"דים אותו סיים בנובמבר 1949. לאחר ייסוד בית הספר, סיום קורס מדריכי צניחה והתחלת ההכשרות לקורסי צניחה, התפנה להקים במסגרת בה"ד 8, ביחד עם צבי צלנר - הסגן, ומרסל טוביאס - מ"פ הטירונים, את היחידה המבצעית של הצנחנים, גדוד 890. הררי ניסח את תורת הלחימה, התקנים ודרכי הפעולה של היחידה, הוא נקט גישה מחמירה מאוד בענייני משמעת, הופעה מצוחצחת, וקבע סמלים חדשים אותם עיצב בעצמו בהם כנפי צניחה (שהיו תחילה עשויות מבד, דוגמת כנפי הטיס) ותג יחידה, הנחש המכונף, המשמשים את חטיבת הצנחנים מאז. בנוסף קבע פרטי לבוש ייחודים כגון נעלי צבא חומות, כומתה אדומה וירכית. היחידה החלה להשתתף בפעולות מבצעיות, נטלה חלק בפעולות התגמול בהן הפשיטות על הכפרים אידנא ("מבצע עופרה"), רנתיס ("מבצע עפר ואפר"), בית ליקיא ובית סירא ("מבצעי שפיפון עלי דרך"). באוקטובר 1953 פיקד על כוח הגדוד בפעולת קיביה ("מבצע שושנה") יחד עם יחידה 101 בפיקודו של אריק שרון. במהלך הפעולה נהרגו כ-60 אזרחים מתושבי הכפר, וכ-45 בתים פוצצו, ותוצאותיה זכו לביקורת רבה בישראל ובעולם. בינואר 1954 מוזג גדוד 890 עם יחידה 101, כשאריק שרון מקבל פיקוד על הגדוד, פרישתו של הררי חוללה סערה בין הצנחנים וחלק מבכירי היחידה עזבו את היחידה עמו.

הררי יצא ללימודים במחזור הראשון של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, ב-1955 מונה לסגן מפקד חטיבה 5 ולאחר מלחמת סיני מונה למפקד החטיבה, במאי 1959 קודם לדרגת אל"ם. בהמשך שירת כראש מטה פיקוד המרכז, מקיץ 1961 עד נובמבר 1962 שירת כמפקד פיקוד ההדרכה.

לאחר שחרורו מצה"ל גויס על ידי איסר הראל לשורות המוסד.

הררי היה מאייר, מעצב וקריקטוריסט מוכשר, מלבד העיצובים לסמלי הצנחנים, פרסם לאורך השנים קריקטורות, הן בספר שהוציא ב-1945 בשם "סביב אירופה על חוד העיפרון – מיומנו של חייל ארצישראלי", הן קריקטורה יומית בעיתון מבט עד שנתו האחרונה והן איורים נלווים לפרסומים שונים.

נפטר ב-1980, הותיר אחריו את רעייתו נעמי ושני בנים. נקבר בבית העלמין הצבאי קריית שאול, ספד לו חיים לסקוב.

• יהודה הררי באתר "הצנחנים בעשור הראשון"
• ישעיהו אביעם, הצנחן חוזר להדרכה, מעריב, 1 ביוני 1961
• חילופים בפיקוד ההדרכה, דבר, 22 בנובמבר 1962