Sándor Kellner

שאנדור קלנר (בהונגרית: Kellner Sándor, אוסלאר 3 בספטמבר 1887 - שופרון, 6 באוקטובר 1919) היה עובד דפוס, עובד מפלגת הקומוניסטים בהונגריה, גיסו של יוז'ף רבינוביץ. בגיל צעיר עבר לבודפשט, שם הצטרף לאיגוד המקצועי של עובדי הדפוס. הוא נלחם כחייל במלחמת העולם הראשונה. במהלכה נפל בשבי הרוסי, שם הצטרף להתארגנות שבויי המלחמה ונלחם במלחמת האזרחים ברוסיה. הוא שב להונגריה בנובמבר 1918 והשתתף בהקמת ה-KMP. בזמן הרפובליקה הסובייטית ההונגרית היה קומיסר העם בחבר הנאמנים של העיר שופרון. לאחר נפילת הדיקטטורה של הפרולטריון נמלט לכיוון יוגוסלביה, אך זוהה נלכד, עונה ונרצח.

מאוסלר עד סרטוב

אביו היה שמואל קלנר, מורה מאוסלאר, ואמו הייתה קרולינה וייס. שאנדור הגיע לבודפשט בגיל ארבע עשרה. כחניך דפוס הצטרף לתנועת הפועלים הצעירים בבודפשט, ובשנת 1904, לאחר סיום חניכתו, הצטרף לאיגוד עובדי הדפוס והכיר שם את דיולה אלפארי (בשמו הקודם משה אדלר). בשנה שלאחר מכן הוא יצא למסע לימודים; ביקר באוסטריה, בגרמניה ובשווייץ, ואחר כך חזר הביתה בשנת 1906 ועבד בבית הדפוס רטינג בשופרון, לאחר מכן היה לאחד ממקימי חוג גלילאו. הוא נלחם במלחמת העולם הראשונה, נפל בשבי בחזית ברוסיה בשנת 1915 ונשלח למחנה הכליאה בסראטוב, שם פעל בשכנוע ובהתססה של השבויים באופן קבוע; הפך למנהיג קבוצת המשכנעים הסוציאליסטים המקומית. בשנת 1917, כחבר הוועדה שבחנה מינוי נציגים השתתף בקונגרס שבויי מלחמה במוסקבה ונפגש שם עם בלה קון, טיבור סמואלי וקארואי ואנטוש. בהמשך נלחם קלנר כמפקד המשמר האדום של סרטוב במלחמת האזרחים ברוסיה.

מהקמת המפלגה עד מותו המוקדם

בנובמבר 1918 חזר עם יוז'ף רבינוביץ להונגריה והפך לאחד המייסדים והמארגנים של מפלגת הקומוניסטים בהונגריה. זה היה בערך הפעם הראשונה שהוא שפגש את אחותו של רבינוביץ, אילונה, שאת ידה ביקש עד מהרה.

ב־20 בפברואר 1919, קלנר נעצר יחד עם שאר הקומוניסטים, והוא לא שוחרר, אלא לאחר הכרזת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, ב־22 במרץ. עוד בחודש מרץ מונה לקומיסר העם של חבר הנאמנים של מחוז שופרון, ובמסגרת התפקיד הזה מינה את דז'ה אנצברודר לקומיסר צבאי של העיר שופרון והמחוז כולו. ב־26 באפריל התחתן בבודפשט עם אילונה רבינוביץ', בתם של מור רבינוביץ' והרמין רבינוביץ'. הוא כתב בקביעות בעיתון האדום בשופרון, הוא תמך בהצטרפות לצבא האדום ההונגרי והתייצב ללא רחם נגד המורדים נגד הרפובליקה. למרות ביטול מעמדו המלא של קלנר כקומיסר העם, לבקשתם של תושבי שופרון, הוא המשיך להפעיל את סמכויותיו ללא כל השלכות מעשיות. הוא היה תומך ללא רסן של הקומוניזם, ובקונגרס המפלגה ב־13 ביוני 1919 מתח ביקורת חריפה על הפוליטיקאים הסוציאל-דמוקרטים שברובם שהתנגדו לדיקטטורה של הפרולטריון. הוא דרש לנקות את המפלגה מגורמים שלדעתו לא היו ראויים.

עם זאת, זה לא קרה. בעצרת הלאומית של המועצה קלנר נקלע לוויכוח עם הסוציאל-דמוקרט ז'יגמונד קונפי, שכמו בלה קון טען לאימוץ מסמך שכונה "תרשומת קלמנסו". התרשומת התקבלה בסופו של דבר, אך למרות הבטחתו של קלמנסו, הרומנים לא פינו את אזור הטרנס-טיסה, והמתקפה הנגדית ההונגרית קרסה. הצבא התפרק, תומכי הרפובליקה התנערו מהקומוניסטים, כך שב -1 באוגוסט 1919 התפטרה ממשלת הרפובליקה. קלנר נמלט דרומה, אך בלטנה, יחד עם יוזף רבינוביץ זוהה, נלכד ונלקח לשופרון. הוא עונה קשות ואז יצא עם כמה אסירים אחרים לכיוון הכלא בשופרונקהידה. לאורך הדרך, אם בשל הסיבה שהוא ניסה לברוח או מפני שלא יכול היה להמשיך, נורה למוות. על פי גרסה אחרת, המסופרת על ידי לאיוש ז'יגמונד, אחד מחבריו של קלנר, קלנר נקשר בשרשראות ברזל לאסיר אחר בשם גאבור קנאפּ ואז הם צייתו לפקודתו של סרן בשם הרטמן והתחילו את המסע לכלא על ברכיהם. את קנאפ עיוורו בדרך ואז הקפטן דאג שסוסו יבעט בחזהו של קלנר ולאחר מכן ירמוס אותו למוות.

לזכרו

בשנת 1971, בית הספר היסודי בכיכר 1 במאי - היום בית הספר היסודי בכיכר דיאק - קיבל את שמו של שאנדור קלנר. עם הטקס לשינוי השם, הועבר אפרו של קלנר משופרונקהידה לבית הספר, נקבר מחדש בכיכר מול בית הספר, והוקם פסל מעל הקבר. בשנת 1990 שמו של בית הספר שונה שוב ל"בית הספר היסודי כיכר דיאק". בשופרון, רחוב נשא את שמו. ספר השירים של המשורר פרנץ באראני בשם "טירת המוות" ציין שבעה מההרוגים לאחר נפילת הרפובליקה, וביניהם גם את שאנדור קלנר.

• Gisztl Pál: Visszaemlékezések K. S.-ra (Typographia, 1961. május 1.)
• Békés István: Hazádnak rendületlenül (Bp., Művelt Nép, 1955.)
• Vörös Pest megye (Bp., Kossuth Könyvkiadó, 1959.)
• Geresdy László: Egy nyomdász-mártír emlékére... (Typographia, 1865. október 1. 7. p.)
• Szita Szabolcs: Kellner Sándor, az internacionalista csapatok egyik szervezője (Soproni Szemle, 1970. 2. sz. 98–109. p.)
• A Tanácsköztársaság kikiáltásának 40. évfordulója alkalmával emlékezésül és emlékeztetőül a kommunisták hősi, áldozatos harcára (Sopron, 1959. 42–47. p.)

• לקסיקון ביוגרפי הונגרי. Magyar életrajzi lexikon III: Kiegészítő kötet (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1981. 892. o. ISBN 963-05-2500-3
• הספר האדום Vörös Könyv 1919 (Antológia Kiadó, Lakitelek, 1993.)
• שאנדור קלנר. המוזיאון הספרותי פטפי Kellner Sándor. Petőfi Irodalmi Múzeum. (Hozzáférés: 2015. május 12.)
• המרטירים של החירות A szabadság vértanúi (Kossuth Könyvkiadó, Budapest, 1960.)
• R. Gilicz Márta: Ifjúságunk példaképei. Válogatott bibliográfia a magyar munkásmozgalom nagy harcosairól. Bp., Fővárosi Szabó Ervin Könyvtár, 1965.
• A magyar forradalmi munkásmozgalom kiemelkedő harcosai. Szerk. Bakó Ágnes. Budapest: Kossuth Könyvkiadó. 1975. 314–315. o. ISBN 9630902435
• Soproni Szemle 1960. XIV. évf. 3. sz. – Bors András: Kellner Sándor, az igaz bolsevik