Oren Aharoni

אורן אהרוני (נולד ב־20 באפריל 1976) הוא כתב מגזין ועיתונאי חוקר, ראש דסק התחקירים בכאן חדשות.

אורן אהרוני נולד בישראל ב־20 באפריל 1976, בן בכור, ולו אחות ואח. אמו הייתה מורה בתיכון, ואביו איש ציבור.

סבו מצד אביו היה פרופסור יוחנן אהרוני, שלאחר גילוי מגילות קומראן הוביל משלחות ארכאולוגים במדבר יהודה, לחיפושים אחר אתרים חדשים. שמו המקורי היה אהרונהיים, והוא עיברת אותו כשעלה מגרמניה בראשית שנות ה־30. אחיו של יוחנן, אחי סבו של אורן, הוא צבי אהרוני, שהיה ראש אגף החקירות בשב"כ, ראש יחידת קיסריה במוסד ושנטל חלק בלכידת אדולף אייכמן.

שנות ילדותו הראשונות של אורן אהרוני עברו עליו בכפר ויתקין, בסמוך למשפחת אמו. סבו מצד אמו היה עמוס דגני שבשנות ה־50 וה־60 היה חבר כנסת מטעם מפא"י ורפ"י, ומאוחר יותר ראש המועצה האזורית עמק חפר. אהרוני העיד על עצמו שהשקפתו הושפעה רבות מצד פוליטי זה.

בנעוריו, יצאה משפחתו לשליחות בגרמניה. הוא למד בתיכון אמריקאי בעיירה באד גוטסברג שבבון. מאוחר יותר חזר לישראל, התגייס לצה"ל, ואת שירותו סיים בדרגת סרן. לאחר מכן, למד באוניברסיטת תל אביב וקיבל תואר ראשון במדעי המדינה. כחלק מלימודיו לתואר, למד גם לימודי תעודה בבית הספר כותרת לעיתונאות ולתקשורת.

ב־2001 החל אורן אהרוני לעבוד כתחקירן בחברת החדשות ב"שש עם" ובתוכנית "פגוש את העיתונות", אותה גם ערך מאוחר יותר למשך שנתיים. מ־2005 היה כתב לענייני תחבורה ותעופה במהדורה המרכזית. לקראת ביצוע תוכנית ההתנתקות עבר לגור בגוש קטיף, שם יצר כתבות ושידר מהשטח. ב־2008 ביים את הסרט "שבויים" שהופק בקסטינה תקשורת ושודר בקשת 12. באוקטובר 2009 הפך לכתב הכלכלי בחדשות 12.

ב־2012 עזב את עבודתו כעיתונאי, ובמרץ 2015 פתח במשותף עם אלעד סאסי, שהיה דובר העמותה אור ירוק, את משרד יחסי הציבור "סאסי אהרוני ייעוץ ואסטרטגיה תקשורתית". כעבור שנתיים, במרץ 2017, החליט לחזור לפעילותו העיתונאית, וחתם על הצטרפות ככתב מגזין לתאגיד השידור הישראלי כאן 11, שבאותה העת היה בשלבי הקמה.

בינואר 2020 אורן אהרוני פרסם את דבר קיומו של נהר המצוי בתוואי קניון בעומק של כ־20 מטרים באזור מסוכן הכולל מוקשים שנסחפו בנחל הערבה מדרום ים המלח. הנהר נוצר מנביעות של מים מאקוויפר ההר, וכן בשל מי דליפה מבריכות ים המלח. במקום התפתחו תופעות טבע ייחודיות לאזור זה, כגון שוניות, נטיפים, פטריות וקירות עשויי מלח. מפעלי ים המלח שהיו מעוניינים לבצע עבודות במקום, קיבלו את האישורים הדרושים מהמועצה האזורית תמר והוועדה לתשתיות לאומיות ללא התנגדות מצד המשרד להגנת הסביבה, וזאת בעוד שנמנעו מלהזכיר את דבר קיום הנהר בתסקיר הסביבתי שהוגש מטעמם. העבודות פגמו באותן תופעות טבע.

ביוני 2020 הוא פרסם את סדרת הכתבות "מדינת כיל", על פעילותה של חברת כימיקלים לישראל, ועל האופן שבו האינטרסים שלה מתנגשים לעיתים עם האינטרס הציבורי.

בדצמבר 2020 אהרוני זכה מטעם כאן חדשות בפרס הצטיינות עיתונאית ע"ש אילן רועה, יחד עם מיכאל שמש, ובדצמבר 2021 מונה לראש דסק התחקירים.

באותו החודש, ולאחר שכבר עסק בנושאים דומים בעבר ברשת ב' במסגרת "סיפור מקומי קצר", אהרוני החל בפרסומו של פרויקט "ארץ עיר", שכלל סדרת כתבות שמציגות את כשלי המנהל התקין ברבות מרשויות השלטון המקומי בישראל, ואת מיעוט־עד־היעדר הפיקוח מצד משרד הפנים. בעקבות אחת הכתבות שעסקה בהתנהלותו של גזבר עיריית חיפה לשעבר, ג'אקי ואקים, הוא תבע דיבה את כאן ואהרוני. על פעילותו זו, זכה אהרוני בפרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה לשנת 2022. בהמשך, תביעת דיבה הוגשה גם מצד חבר מועצת עיריית חדרה שלומי ימין.

במרץ 2022 יצא לגבול אוקראינה–פולין, וסיקר את משבר הפליטים שנוצר עקב מלחמת רוסיה–אוקראינה.

מדיה וקבצים בנושא אורן אהרוני בוויקישיתוף

• אורן אהרוני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אורן אהרוני, ברשת החברתית LinkedIn
• אורן אהרוני, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית