Quick Facts
Biography
נאוה הראל-שושני (נולדה ב-1951) היא אמנית בינתחומית ישראלית. עוסקת בפיסול בטכניקה מעורבת וכן בווידאו. מתמקדת באמנות מושגית. הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות, בעיקר בארץ. פסלי חוץ שלה נמצאים ב"פארק המחצבות" בכרמיאל, ב'מרכז הרפואי החדש' בעמק הירדן, ובמושב אלמגור.
ביוגרפיה
נאוה הראל-שושני נולדה בשנת 1951 בכפר סבא, דור חמישי בארץ, בת לאלה (קובלנוב) ונתן (המבורגר) הראל, אחיו התאום של יוסי הראל מפקד אקסודוס (אוניית מעפילים). לאחר שירות בצבא (מודיעין), כולל שנה בקבע בסיני, עברה לאלמגור, מושב עובדים בעמק הירדן. עבדה 16 שנים במלונאות, רובן כמנהלת מחלקות קבלה והזמנות, ובמקביל למדה אמנות ועסקה בכך. בשנת 2004 מיסדה את הגלריה לאמנות בבית יגאל אלון, גנוסר, והייתה המנהלת והאוצרת שלה עד שנסגרה בסוף 2015. נשואה לגדעון ואם לשלוש בנות. חיה ויוצרת באלמגור גם כיום.
עבודתה
עבודותיה משנות ה-10 של המאה ה-21 הן תגובה למציאות הפוליטית והחברתית, תוך התייחסות לתכונות האנושיות המאפשרות את אותה מציאות. העבודות עשויות בעיקר מהכלאה וצירוף חומרים וחפצים מן המוכן (רדי מייד) והחל מ-2016 גם עבודות דיגיטליות ועיטור בחומרים וברקמה על גבי צילומים.
הראל-שושני פיתחה שפה של דימויים חזותיים ורעיוניים, רובם אירוניים. "השימוש באבסורד בוחן רעיונות ומצבים מזוויות בלתי שגרתיות, לפעמים הומוריסטיות, המגלות נקודת ראות חדשה". הראל-שושני נוגעת גם בצד האנושי והפגיע של האדם ומפנה את המבט לזיכרון אישי או קולקטיבי, למערכות יחסים, לחרדה מאובדן, לזיקנה, לאימהוּת ולהורות.
על תערוכתה הראשונה בנושא זיקנה נכתב שהיא "מגרדת עצב פתוח, מתארת סוף קשה וידוע מראש, אבל היותה שזורה בנימי אהבה, בקולה של זוגיות, מאפשרים מעט הקלה למתבונן".
הבחירות של הראל-שושני בדימויים לקוחות מתוך עולם תרבותי עשיר בעל מקורות בתוך שדה האמנות ומחוצה לו. הראל- שושני נותנת ביטוי בעבודותיה לטקסטים ודימויים יהודיים, ישראליים ובינלאומיים. כך השתמשה בסדרה שעוסקת בדיון בחיים בישראל, יהודים לצד ערבים, בצמח הצבר. השימוש בדימוי של הצבר באמנות, בעיקר בציור, הוא אחד מאבני היסוד של השיח הציבורי המקומי. הרבה אמנים פלסטינים וישראלים אימצו את הדימוי כדי לדון באותנטיות ובזכות ההיסטורית על הארץ. הראל-שושני משתמשת בחלק מהעבודות בעלי הצמח עצמו (עבודות מתכלות) ולוקחת את הדיון למקומות חדשים ועכשוויים, במקום להתעסק בלעומתיות, ובניכוס של המקום לאחת משתי הקבוצות. הראל-שושני מציעה דיון מקרב, שמציג את הצבר כמקום משותף, מקום מפגש שיכול לכלול ולאפשר חיים בצוותא; חיים שבהם כל אחת מהקבוצות מביאה ערך מוסף ובכך כולם יוצאים נשכרים מההעשרה ההדדית.
"הצבר הוא הדימוי המייצג עבורי את תושבי הארץ הזו, יהודים וערבים. שני עמים שמצויים בקונפליקט קיומי עמוק, כואב ובלתי פתור. זה נושא שאני חיה אותו, שחיי מושפעים ממנו מאד ולפיכך העיסוק בו באמצעות האמנות שלי הוא בלתי נמנע. עליו של הצבר דוקרניים, פירותיו מתוקים ועמידותו גבוהה – ייצוג ראוי לשני עמים שלולא עיקשותם יכול היה המזרח התיכון להיות גן עדן. שיחיו משמשים למשוכות בלתי עבירות, חוסמות, מגדירות גבולות. ככזה הוא מתאים לייצוג הקונפליקט בו שרויים שני העמים."
הכשרה מקצועית
- 1999-2000 - אורנים, המכון לאמנות - סדנת אמן עם ורדה יתום
- 2003-2004 - סדנת פיסול / שילוב חומרים עם סלו שאול
- 2004-2005 - לימודי אוצרות עם תמי כץ-פרימן בסדנת הקיבוץ
- 2006 - לימודי אוצרות, המשך, עם ד"ר דליה מנור בסדנת הקיבוץ
- 2007 - אורנים, לימודי המשך לאמנים עצמאים - תוכנית מיוחדת עם גליה בר-אור וגל וינשטיין.
תערוכות
תערוכות יחיד וזוגיות
- 2006 - "עיןתחתעיןתחתעין", גלריה גרוס, תל אביב, אוצרת: נעמי שלו
- 2008 - "ככה לא!", גלריה דנון, תל אביב, אוצרות: אירית לוין ודליה דנון
- 2009 - "זוג כנפיים וחתול בחלון", בית גבריאל בכנרת, ת. זוגית עם דובי הראל, אוצר: סלו שאול
- 2013 - "רֶדִימֵייד שְמֶדִימֵייד", גלריה 121, תל אביב, ת. זוגית עם דובי הראל, אוצרת: ליאור שטיינר
- 2014 - "Ready Mayday" גלריה מחניים, תערוכה זוגית עם דובי הראל, אוצר: סלו שאול
- 2018 - "יורדים לרחוב" גלריה בנימין, ת"א, ת. זוגית עם עיסאם דראושה, אוצר: פריד אבו שקרה.
תערוכות קבוצתיות נבחרות
- 2005 - "מחסום", גלריה עירונית תמרה. אוצר: אחמד כנעאן
- 2006 - "חותם בחומר", סימפוזיון הקרמיקה והקליגרפיה 2006, הגלריה לאמנות אום אל-פחם. הצבה: תרצה ילון קולטון
- 2008 - "אדמה", תערוכת נושא לשלושה אמנים (עם סלו שאול ויגאל מירון). גלריה מחניים, בשיתוף עם גלריית הקיבוץ והגלריות הקיבוציות במיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט". אוצרת: יהודית כנרי
- 2009 - "חיבורים", תערוכת החג של החגים בוואדי ניסנאס, קבוצתית. אוצרים: עבד עאבדי ואורנה בן שטרית
- 2009 - "זמן קיבוץ" - חדר האוכל כמשל. קיבוץ יפעת, אוצרת: מיכל שכנאי
- 2011 - "נייר עבודה בעיניים", גלריה 121 תל אביב, אוצרת: אורנה אורן יזרעאלי
- 2011 - "הצד האפל של הירח", גלריה מחניים
- 2012 - "חללי זיכרון", בית קנר גלריה עירונית ראשון לציון, אוצרת: מיכל שכנאי
- 2013 - "יופיו של הצער", תערוכת נושא לשלוש אמניות (עם מרב סודאי ורונית שלו) הגלריה לאמנות מרכז ההנצחה, טבעון, אוצרת: טלי כהן גרבוז
- 2013 - "סוף ידוע מראש", גלריה P8, תל אביב, אוצרים: אורה ראובן ושמעון לב
- 2013 - "אמנות הספר", גלריה ע"ש אפטר-ברר, מעלות, אוצרת: נוגה מגדל
- 2014 - "אמנות סודית 7", מני לאומי תל אביב
- 2014 - "אבני שפה", הגלריה העירונית בית קנר ראשון לציון, אוצרת: אפי גן
- 2014 - "רוך וקושי", גלריה P8 ת"א, אוצרים: שגיא רפאל ואורה ראובן
- 2015 - "קיר אמן כפול 9", תשעה אמנים. מקום לאמנות [קריית המלאכה, ת"א]. ליווי: ניר הרמט
- 2016 - צבע טרי 8", עם אמני הגלריה לאמנות מודרנית, נצרת. אוצר: פריד אבו שקרה.
- 2017 - "50 ח'מסין" מרכז האמנות המשותף גבעת חביבה. אוצרת: ענת לידרור.
אוצרות
בין השנים 2004 עד 2015 מיסדה והייתה אוצרת הגלריה לאמנות בבית יגאל אלון השוכן בקיבוץ גינוסר לחוף הכנרת. לקראת סוף 2015 הגלריה נסגרה לאחר ששינתה את ייעודה.
תערוכות נבחרות
- 2004- "מקום כואב": יגאל מירון, סלו שאול, מרוות עיסא
- 2005- "ללא שם": דניאל פראלטה – עבודות 1970–2000| "מסע בזמן": ברני פינק, אורי רז| "נקודות מפגש" : אחמד כנעאן, רחל אהרון
- 2007- "ללכוד את האור": יפתח בלסקי, מלכה ענבל, אנטוניו מטורוסה| "שכנים": פריד אבו שקרה, עדי בן-חורין, איליא בעיני, אחמד כנעאן, נוואל נפאע, עבד עאבדי, אסד עזי, מרוות עיסא, נעים עריידי, מיקי קרצמן, סלו שאול
- 2008- שמואל כץ: "הפנקס פתוח והיד רושמת"| דליה מאירי: "משחק הכדור"
- 2010- יעל בלבן: "תשוקת הריזום"| ישראל רבינוביץ: "מעבר לזמן"
- 2011- דינה הופמן: "ראיתי את מגדלנה שטה"| אנה פסטרנק: "ברגליים יחפות"
- 2012- ג'וזיאן ונונו: "הריק כמשל"| ראניה עקל: "היעדר"| רונית שלו: "Have you seen me ?"| יאיר גרבוז: "מתוך הסדרה: לא הייתי בהודו"
- 2013- "צ ל": יונתן אופק, אבי שק| חוה מחותן: "בית בנוי על חול"
- 2015- יגאל מירון: "דוגית שטה"| טלי בלומנאו: "סערה"| יעל קדם: "מים רבים"| אורנה אורן יזרעאלי: "סיפור מסגרת"| ליאת לבני: "בנבכי הנייר"| אמירה זיאן: "לדעת ספר"
גלריית תמונות
באמנות של הראל-שושני יש חזרתיות המזקקת את המסר. הפיוטיות הצורנית והרעיונית הופכת לביקורת נוקבת רוויה בהומור. הרוגטקה מקבלת תלבושות ומשמעויות הלקוחות מזירת הציבוריות הישראלית על כל גווניה. הראל-שושני מפקיעה את האיום והנטייה לאלימות ופוגעניות מהמקומות הצפויים, ומכוונת אזהרה חוצה מגזרים ומגדרים. הרגישות לשפה מתבטאת בנתינת השמות לעבודות ומזכה אותן בנדבך נוסף.
Dead End, 2011
טכניקה מעורבת,13 / 32 ס"מרוגטקה שמאלנית, 2014
עץ, גומי, 14 / 35 / 5 ס"מגְרָפיטי אֶנְגָזֶ'ה. 2013
עץ, גומי, צילומי גרפיטי על נייר, 35 / 20 / 5 ס"מMoms' power, 2014
טכניקה מעורבת, 30 / 44 ס"מנועם הגבעות, 2011
טכניקה מעורבת, 60 / 30 ס"מאופטימיות זהירה, 2015
עץ, 25 / 33 / 41 ס"מ
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא נאוה הראל-שושני בוויקישיתוף