Naomi Aleskovsky

נעמי אלסקובסקי-לנדא (1921–2013) הייתה רקדנית, כוריאוגרפית ומורה למחול ישראלית. אלסקובסקי החלה את הקריירה שלה בשנות הארבעים כסולנית בלהקה של גרטרוד קראוס, ובמשך יותר מ-40 שנה הופיעה בישראל ומחוצה לה, הן בלהקות שונות והן באופן עצמאי. בין תלמידיה וחברי להקתה נמנים רות זיו איל, ינון נאמן, יונתן כרמון, ועוד. בין היתר, שיתפה אלסקובסקי פעולה עם הבלט הישראלי, להקת בת שבע, להקת המחול הקיבוצית ועוד.

נעמי אלסקובסקי נולדה בשנת 1921 בבאקו. הוריה, לידיה ואברהם אלסקובסקי היגרו לאזרבייג'ן מאודסה. בילדותה נסעה אלסקובסקי עם משפחתה לטהרן, ושם החלה ללמוד מחול עם מורה רוסיה מאסכולת הבלט הקלאסי. בשנת 1937 עלתה משפחתה של אלסקובסקי לישראל והשתקעה בחיפה. בשלהי שנות השלושים החלה אלסקובסקי את לימודיה את גרטרוד קראוס, לאחר שצפייה במופעה של קראוס עוררה באלסקובסקי רושם רב. בין השנים 1941–1943 הופיעה אלסקובסקי עם להקתה של קראוס בתוכניות "מחול ונגינה", שיצרה קראוס בשיתוף עם התזמורת הארצישראלית ומנהלה מרק לברי. בהופעות אלה רקדה אלסקבובסקי כסולנית, בניגוד להופעות להקתה של קראוס עד אז, בהן גרטורד קראוס לקחה על עצמה את המחולות היחידניים.

בשנת 1944 הופיעה אלסקובסקי לראשונה ברסיטל עצמאי בקולנוע מוגרבי בתל אביב בשנות הארבעים הופיעה אלסקובסקי מספר פעמים ברסיטלים ברחבי הארץ, שהתקיימו בין היתר באולם ההסתדרות בירושלים, ותיאטרון אהל. בשנת 1941, עם הקמת האופרה הארצישראלית העממית החלה להקתה של קראוס לשתף עמה פעולה. במופעים אלה הופיעה אלסקובסקי כחברה בהרכב הלהקה הקבוע וכסולנית.

בשנת 1947 התפרקה האופרה הישראלית, ואלסקובסקי הוזמנה להופיע בפסטיבל הנוער הדמוקרטי בפראג יחד עם קבוצת רקדנים ישראלים. הקבוצה כללה שמונה זוגות רקדנים, ובין משתתפיה נמנו מירל'ה שרון, ורדה גולדמן ויערה גורן. באותה משלחת פגשה אלסקובסקי פגשה את זאב לנדא, ונישאה לו. הופעותיה באירוע זכו להצלחה, והיא הוזמנה בעקבותיהן להופעות נוספות בצ'כוסלובקיה, וכן בפולין רומניה, בולגריה, הונגריה, אוסטריה, וברית המועצות. כמו כן יצאה אלסקובסקי ללמוד בפריז אצל אמנים שונים, ובעיקר אצל הפנטומימאי ז'אן-לואי בארו. בתחילת מלחמת העצמאות רצתה אלסקובסקי לחזור לישראל אך גורמים שונים עיכבו בעדה, והיא המשיכה להופיע, תוך יצירת הריקוד "החייל העברי הקדום" שהוקדש לחיילי ההגנה. ריקודיה זכו לשבחים בעיתונים הצ'כוסלובקיים. כדי לאפיין את סגנונה אמרה אלסקובסקי:

הריקוד העברי לעולם לא יהיה רק אכזוטיקה... עלינו לחפש אלמנטים מזרחיים במאלודיקה ובריקוד ולהעבירם דרך פריזמה של תרבות אירופה. כך תיווצר המזיגה בין שני העולמות.

— יגאל מ., הרקדנית נעמי אליסקובסקי, דבר, 27 במאי 1949

במאי 1949 חזרה אלסקובסקי לישראל, והופיעה ברסיטל בחיפה, בתוכנית לחיילים לרגל יום העצמאות הראשון ובתיאטרון אהל. בשנת 1950 לקחה אלסקובסקי חלק בתיאטרון המחול הישראלי אותו ייסדה קראוס. במסגרת הלהקה עלו שתי תוכניות וכן נוצר שיתוף פעולה עם הרקדן האמריקאי טלי ביאטי. ברם, הלהקה נסגרה ב-1951 עקב קשיי מימון. באותה שנה הקימה אלסקובסקי סטודיו למחול, ושנה לאחר מכן תלמידיו הופיעו באולם אהל וכן זכו בפרסים. בשנת 1953 יצאה אלסקובסקי לתקופת לימודים בארצות הברית. שם, למדה אלסקובסקי אצל חוזה לימון, סופי מאסלו, ג'יין דאדלי ודונלד מקייל. אלסקבוסקי בחרה ללמוד אצל לימון בשל קרבות לתפיסתה כרקדנית מחול ההבעה, וטענה כי ״בניו־יורק הגישה שלי לתנועה התרחבה״ בתקופה זו הופיעה אלסקובסקי מספר פעמים, וכן הרצתה בנושאי מחול ישראלי ותימני. בשנת 1954 חזרה אלסקובסקי לישראל.

מיד עם חזרתה הקימה אלסקובסקי להקה משלה, ושמה "הלהקה הקאמרית למחול". בלהקה השתתפו, בנוסף לאלסקובסקי, הרקדנים יהודית בן-אמוץ, שמעון לוי, ויונתן כרמון, ומופעה הראשון התקיים ב-27 באוקטובר 1955 בתל אביב. תוכניתה הראשונה של הלהקה זכתה להצלחה, והיא בוצעה בישראל כ-70 פעמים. עם זאת, לאחר שנה שמעון לוי עזב את הארץ ויונתן כרמון הקים להקה משלו, ואלסקובסקי הצטרכה להקים את הלהקה מחדש. בשנת 1957 השתתפו בלהקתה אריה כלב, אברהם דוד, רות זינגר ואהובה ענברי.

ב-1958 הקימה אלסקובסקי את להקת "בימת מחול" יחד עם רינה גלוק ורינה שחם. ברם, הלהקה הייתה חסרה תמיכה ממסדית, וסבלה ממתחים פנימיים בין הרקדניות. הלהקה נסגרה ב-1962, עם מעבר מרבית רקדניה ללהקת התיאטרון הלירי של אנה סוקולוב, שקמה באותה שנה. במסגרת הלהקה התגלו רקדנים צעירים רבים, בהם רנה שינפלד, סמי מולכו, זאבה כהן, עליזה טרי, שייקה אופיר, ועוד, והיא העלתה בימי קיומה כשלושים הופעות ברחבי הארץ. בין המופעים אותם העלתה הלהקה נכללו עיבודים לכוריאוגרפיות "פואמה של התעלות" ו-"אלכסנדרה החשמונאית" לאנה סוקולוב

בשנת 1963, לאחר לידה והפסקה של כשלוש שנים, ערכה אלסקובסקי הופעה עם להקה חדשה אותה הקימה. בין היתר, הופיעה הלהקה בערב מחול בפר עין הוד. באותה שנה החלה אלסקובסקי לעבוד על עיבוד כוריאוגרפי למחזה בית ברנרדה אלבה. הבלט הועלה בשנת 1965 בהשתתפות שבע רקדניות. באותה תקופה החלה אלסקובסקי להתפרנס מהוראה, כאשר בסטודיו אותו הקימה למדו עשרות תלמידים. בשנת 1966 הוזמנה מאלסקובסקי עבודה כוריאוגרפית לפי המחזמר צור וירושלים למתתיהו שוהם. המחזה עלה בשנת 1968 בפסטיבל עין גב ופסטיבל ישראל.

בשנת 1969 התפרקה להקתה של אלסקובסקי, לטענתה בעקבות הצעות יותר אטרקטיביות לרקדנים מצד הלהקות בת-שבע ובת דור. בעקבות זאת, יצאה אלסקובסקי לשהות של שבע שנים בבלגיה, יחד עם בעלה, שעבד באותה תקופה עבור אל על. שם, לימדה אלסקובסקי בבית ספר מודרה בהנהלת מוריס בז'אר, וכן בבית הספר המלכותי לבלט באנטוורפן, ובבית הספר של הבלט המלכותי הפלמי. בבית הספר של הבלט המלכותי יצרה אלסקובסקי כוריאגורפיה לתלמידיה, עמה התלמידים הופיעו ברחבי המדינה אלסקובסקי השתתפה ככוריאוגרפית בטקס לציון 25 שנה להכתרת בודואן, מלך הבלגים, ואף הייתה האמנית הזרה היחידה שהתתפה בתכנון האירוע. כמו כן ארגנה את הכוריאוגפיה עבור אירוע לזכר הצייר פטר פאול רובנס, והשתתפה בשנת 1976 כוריאוגרפית בהצגה 'פר גינט' של התיאטרון הלאומי הבלגי. עם סיום העבודה על ההצגה שבה אלסקובסקי לישראל.

עם שובה יצרה אלסקובסקי כוריאוגרפיות עבור הבלט הישראלי ועבור המופע "הילכי רוח" של להקת המחול הקיבוצית. בשנות השמונים המוקדמות המשיכה אלסקובסקי לעבוד עם הבלט הישראלי, וכן יצרה עבור להקת בת שבע את העבודות "כאבן המתגלגלת" (1981) ו-"אשמורת שלישית – ירושלים של לפנות בוקר" (1983). בשנת 1988 יצרה אלסקובסקי שחזורים ליצירות של גרטרוד קראוס, עבור ערב מחווה לאמנית במסגרת פסטיבל ישראל. בערב השתתפו להקת המחול הקיבוצית, להקת בת שבע, ולהקת קול ודממה, ובוצעו היצירות "אלגרו ברברה", "קרוסלה" ו-"חלום שוברט". שחזור המחול "קרוסל" עלה גם בשנת 1994 בפסטיבל מחול כרמיאל.

בשנת 2002 הוענקה לאלסקובסקי תעודת הוקרה על פעילותה במסגרת פרסי שר התרבות ליוצרים ומבצעים בתחום המחול. ב-18 במרץ 2013 נפטרה אלסקובסקי, ונקברה בבית העלמין בגבעת השלושה.

התמונות צולמו בידי אלפונס הימלרייך, ונשמרו בארכיון רות זיו איל שהופקד בספרייה הלאומית.

מדיה וקבצים בנושא נעמי אלסקובסקי בוויקישיתוף

• ארכיון נעמי אלסקובסקי, בספרייה הלאומית
• ע. ז., ריקודיה של נעמי אלסקובסקי, דבר, 1 בנובמבר 1946
• יעקב הכהן, ירושלים של נעמי, מעריב, 10 בינואר 1983
• נעמי אלסקובסקי, ארכיון בת שבע
• 75. פאנל על נעמי אלסקובסקי (Naomi Aleskovsky), סרטון בערוץ "שיחות על המחול בישראל", באתר יוטיוב, 14.11.2020
• יוסי גרבר, בשיחה עם נעמי אלסקובסקי, שנתון מחול בישראל, האגודה למחול בישראל, 1978, עמ' 16-18
• לא תנ"ך ולא ג'יפ (עמ' 14), באתר העולם הזה, ‏18.01.1951
• חיפוש נעמי אלסקובסקי בעיתונות יהודית היסטורית