Linda Bar-On

לינדה בר-און (באנגלית: Linda Bar-On; נולדה ב-1945) היא אמנית מעשה טלאים ישראלית בסגנון העכשווית. ביצירותיה היא מבטאת רעיונות חברתיים, פמיניסטיים והיסטוריים בדמויות העשויות טלאים, רקמות, חרוזים וקמיעות ובסיפורי היצירות משולבים ספרות, סמלים ומסורות עממיות.

בר-און נולדה באקסטר, בריטניה. משנת 1963 ועד 1967 למדה לתואר ראשון בספרות צרפתית ובספרות ספרדית ובפילוסופיה באוניברסיטת האל ביורקשייר.

בשנת 1967 עלתה עם בעלה לישראל, הם גרו בחיפה ובקיבוצים שונים, בתקופה זו עבדה בר-און כגננת בקיבוץ ולאחר מכן כמורה לאנגלית. ב-1973 שבו לאנגליה,

בר-און היא אמנית סיבים שבחרה ליצור מטלאים משנת 1974. בתחילה קנתה בגדים מחנויות יד שנייה פרמה אותם ותפרה מהם בגדים חדשים, וילונות, כיסויי מיטה ועוד. בר-און התנסתה בסוגים שונים של טלאים. זמן מה התפרנסה מתפירת בגדים ייחודיים כולם מטלאים. הבגדים הייחודיים שתפרה בתחילה בידיים בסגנון המכונה אתני. עם הזמן רכשה מכונת תפירה והמשיכה ליצור בגדים ייחודיים וגם הדריכה סדנאות להרצאות בנושאי יצירה בטלאים. עם הזמן פיתחה אופן יצירה ייחודי לה.

מאז ומתמיד היא קראה, חקרה למדה והתמחתה באתנולוגיה, בדים, ארכאולוגיה, רקמה, אגדות וקרמיקה בספריתה העניפה יש ספרים בנושאים הללו ועוד נושאים שמהם היא כורה מידע לפני שהיא מתחילה ליצור כל יצירה חדשה שלה.

ב-1987 חזרו בני הזוג בר-און לישראל עם ילדיהם והתיישבו בכפר יונה, שם המשיכה בר-און ליצור מטלאים במקביל להוראה במרכזי למידה בבתי הספר. הם גרים שם עד היום ושם יוצרת בר-און ומטפחת את ביתה וגינתה.

בר-און יוצרת סדרות של דמויות אנושיות וחייתיות המתקשרות יחדיו לסיפור הסדרה. לאחר שהיא הוגה את נושא הסדרה. היא חוקרת אותו מכל כיוון אפשרי, קוראת ספרות היסטורית, מקצועית, ארכאולוגית, גולשת באתרים שבהם יש מידע שקשור לנושא שלה. היא פונה למומחיות לנושא שמוסיפות לה נקודות מבט נוספות לאלו שלה. ולעיתים קרובות מקבלת מהן גם קטעי בדים שיכולים להשתלב בנושא שבו היא עוסקת באותו הזמן. היא סובבת בשווקים כדי למצוא פריטים נוספים. וכשחסרים לה בדים מתאימים היא מיצרת אותם בעצמה, בתפירה, ברקימה או בצביעה.

בשנת 1999, התקבלה היצירה שלה Triumph and Tagedy לתחרות לתערוכת אמנות טלאים נודדת של האו"ם שנושאה היה ביטויי חופש (Expressions of Freedom ) ונתמכה על ידי המרכז הבין לאומי ללימודי יצירות טלאים. הקרן על שם רוברט וארדיס ג'יימס וכתב העת Quilter`s Newsletter Magazine נושא התערוכה התבסס על שתי הפיסקות הראשונות של 'מגילת זכויות האדם' שהאו"ם חוקק בשנת 1948. ביצירתה בר-און מראה שמלחמת העצמאות הייתה ניצחון ליהודים אך טרגדיה לערבים שבכפרים. ביצירה יש מוטיבים פלסטינים.

בשנת 2001, השתתפה בר-און בתערוכה "היכן דובנוב" שהוצגה בסימגלרי מגדים, בביקורת התערוכה כותבת אורה ברפמן: "לינדה בר -און מכנה את עבודתה - המוקדשת לזכרו של דובנוב- "משואת זיכרון", העבודה נעשתה בטכניקת חיבור פיסות בד הנקראת קווילטינג, בגוונים מונוכרומטיים, בניגוד לצבעוניות האופיינית לה, במכתבה לאוצרת היא מצינת שאף על פי שקיבלה את אחד הכרכים העוסקים בימי הביניים, היא בחרה להתייחס לדובנוב עצמו ולנסיבות מותו, שהיו כה טרגיות, במיחד לאור האירוניה שבעוד הוא מחפש את מרכז הציוויליזציה בגרמניה, הפך קורבן של אחד השיעורים שההיסטוריה אותה הטיב לתאר בעבודתו זימנה". בראיון לבלה אלון לכתבה 'מסע אחר ליבי במזרח' בר-און מציינת ש'משואת הזיכרון' היא היצירה היחידה ממאות יצירותיה שהיא בצבעי שחור לבן בלבד.

בתערוכה בקנדה שבה הציגו אמניות טלאים ישראליות, יצירותיה של בר-און הלהיבו את אוולין וורד דה רו (Evelyn Ward de Roo) כל כך שהיא פרסמה את צילומי שש היצירות וכתבה תיאור מפורט שלהן, אשרה, חמש האמהות. הלביאות של לקייה,

בשנת 2003, הוזמנה לינדה להשתתף יחד עם עוד שתי אמניות סיבים ישראליות ואמנית סיבים פלסטינית, בתערוכה 'זהויות בסכסוך: שני צידי המאבק' (Identities in Conflict: Both Sides of Peace) יחד עם היצירות הסיביות של ארבע האמניות, הוצגו פוסטרים של מחאה והתנגדות מהמזרח התיכון. התערוכה הוצגה בגלריית האמנות של אוניברסיטת אינדיאנה שבסאוז בנד (Indiana University South Bend ). במאמר ביקורת כותבת ג'ולי יורק קופנס: ...שלינדה בר-און משתמשת בצבעים בסיסיים, סימטריה גאומטרית, ושמחת ציור כמו של ילד, שמסתיר את הסכסוך הרציני, אבל הסמלים התנכיים -נחשים, דגים, זיגזגים המסמלים מים ומגיני דוד מדברים בבהירות.... המבקרת מסיימת את ביקורתה במסקנה:' שבתערוכה זו משתמע, שמחטים וחוטים בידי הנשים הישראליות והפלסטינית יכולות אולי איכשהו לרפא את הנזקים של רובים, פצצות והרטוריקה של הגברים הישראליים והפלסטיניים. בעמוד הראשי ליד המאמר מופיעה יצירה של בר-און.

בשנת 2005 השתתפה בר-און בתערוכה ' מיסטי-כאן: דימויי קבלה, מיסטיקה ורוחניות באמנות העכשווית בישראל', בגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב באר שבע.

בשנת 2006 השתתפה בר-און בתערוכה 'פסטין-שלמות' בגלריית אום אל-פחם. תערוכה משותפת לאמניות ערביות ויהודיות באצירת חיים מאור. כתב הבי.בי.סי מרטין פסינס (Martin Patience) כתב על התערוכה: שהיא דוגמה לרצונו של סעיד אבו שקרא, מנהל הגלריה באום אל-פחם להיות מקום מפגש בין יהודים לערבים. ושבתערוכה זו שמשמעות שמה הוא שמלות בערבית ובעברית, מוצגות יצירות של אמניות יהודיות ומוסלמיות.

בשנת 2007 השתתפה בתערוכה הקבוצתית 'רקמות' רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל'. בואניברסיטת בן-גוריון בנגב. התערוכה שיתפה אמנים מכל שכבות הציבור הישראלי. במבוא התערוכה שבקטלוג כותב האוצר חיים מאור:" לינדה בר-און ילידת בריטניה הגדולה הפנימה את המזרחיות המנוכסת על ידי חבר העמים הבריטי כחלק מהרב-תרבותיות שלו. מורשת זו נכסה ואימצה אל קרבה דימויים אורינטליים, מהודו ועד כוש. בשנותיה הרבות של האימפריה הבריטית, דימויים 'בריטיים' אלו התגלגלו לפלסטינה בתקופת המנדט הבריטי ואומצו על ידי התושבים המקומיים, יהודים כערבים". ענבל גנוסר אוצרת עוזרת שראיינה את לינדה לקטלוג, כותבת: "בשטיחי הקיר של לינדה בר-און נרקמים יחסים בין דימויים פלסטיניים לבין דימויים יהודים. בשטיחי הקיר הרקומים והמוטלאים מוצגת כמיהתה לדו-קיום". כמוכן היא כותבת 'שכפמיניסטית מוצהרת עושה לינדה בר-און שימוש מגוון בדימוי הלביאות. כביטוי לכוחן התרבותי של נשים וכמחאה נגד השימוש הציני בהן".

בשנת 2012 הציגה בר-און תערוכת יחיד בשם "בהמות משא", בבית אות המוצר הירושלמי.

בשנת 2012 שפטה בר-און ואצרה יחד עם זיוה קדר תערוכה קבוצתית "מאה שנות קיבוץ" , בהיכל התרבות ע"ש מאיר ניצן בראשון לציון. התערוכה הוצגה גם בבירמינהם בריטניה. ויוצגה שם גם עם סרטון יוטויב שבו מופיעה גם בר-און בין הדוברות.

בשנת 2014 הציגה את תערוכתה "חיות בחיינו" באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, האוצר פרופ' חיים מאור כתב בקטלוג.".היצורים בעבודות שבתערוכה הם קודם כל ייצוגים של בעלי חיים. בנוסף לכך, ברובד התאורטי פרשני של העבודות, לינדה בר-און קוראת מחדש, מתוך מבט נשי מודע, את טיבן של מערכות היחסים בין בני אדם לבין בעלי חיים (בעיקר בהמות משא). העבודות מורכבות מבחינה חזותית ומרובדות מבחינה חומרית ורעיונית. הן מצפינות בתוכן הקשרים מיתיים, פסיכולוגיים, משלים, סיפורים ושפות מגוונות של התרבות החזותית במערב ובמזרח ביחס לאחרים". על מעטפת הקטלוג בדף העברי מופיע פרט מתוך היצירה, "ירמיהו, י"ב, כ"ג", 89 על 143, 2014. על השער האנגלי מופיע פרט מתוך "שומרי הבית", 110 על 164, 2007.

בשנת 2017, הציגה בר-און את התערוכה "ימה וקדמה" בגלריית הסנאט שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עבודת הטלאים התפתחה במזרח אסיה ובמזרח התיכון, כאמצעי לא לבזבז חלקים טובים של בגדים שהתבלו או נקרעו בזמן השימוש. הצלבנים הביאו את אופן העשייה הזה לאירופה, ומשם נדדה לאמריקה יחד עם המהגרים האירופיים. בתערוכה ימה וקדמה ף מחשבות נודדות בין מזרח למערב בחנה, בדקה ומביעה בטלאים ורקמה, את תנודותיהם של סיפורים מיתיים ודימויים חזותיים מן המזרח (קדמה) אל המערב (ימה). תנועה זו של רעיונות, סמלים וסימנים מרתקת אותה, והיא הבסיס לעבודותיה בתערוכה זאת.

• 2005 - Fabulous Females: Empowering Icons, 11thCarrefour Europeen du Patchwork
• 2012 - "בהמות משא", בית אות המוצר, ירושלים.
• 2014 - "חיות בחיינו". אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע. (הודפס קטלוג).
• 2017 - "ימה וקדמה", אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע.(הודפס קטלוג).

• 2001 - "היכן דובנוב", סימגלרי, מגדים.
• 2005 - "מיסטי-כאן", אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב.
• 2006 - "פסטין-שלמות", גלריית אום אל-פחם.
• 2012 - "מאה שנות קיבוץ", היכל התרבות ע"ש מאיר ניצן, ראשון לציון. התערוכה הוצגה גם בבירמיגנהם, בריטניה

• אמנות עכשווית בטלאים
• אמנות סיבים
• מרים שפירו