Kamil Husayn Effendi

כאמיל חוסיין אפנדי (1900 (משוער) - 1949) היה מנהיג בדואי, בנו של השייח' מאל-ח'אלצה שבאצבע הגליל. כאמיל חוסיין ידוע בעיקר בשל מעורבותו במאורעות תל חי ובשל השתתפותו במאבק הערבי נגד המנדט הצרפתי בצפון הגליל.

החל משנת 1916, השנה בה נחתם הסכם סייקס-פיקו בין צרפת ובריטניה, ניסו הצרפתים להשתלט על אזור צפון הגליל. צרפת לא ביססה את שלטונה באזור ולא שלחה אליו כוחות צבא מספיקים אלא נאחזה בתחילה לאורך החוף, באזור צידון. כאמל, כמו מנהיגים ערביים אחרים באזור הגליל, התנגד לניסיונות ההשתלטות הצרפתית וניצל את חולשתם באזור כדי למרוד בשלטונם ואף להתנכל לכפרי הנוצרים באזור שלהם נתנה צרפת את חסותה.

ארבעת היישובים היהודיים שהיו באזור הצרפתי, מטולה, תל חי, כפר גלעדי וחמארה, נקלעו לתוך מאורעות אלה. בתחילה לא נגע חוסיין לרעה ביישובי היהודים, אולם בהמשך השתנה המצב. ב-1 במרץ 1920 הגיע כאמל בראשות קבוצה גדולה של ערבים חמושים אל חצר היישוב היהודי תל חי ודרש להיכנס ולבדוק אם אין כוחות צרפתיים בחצר. מפקד כוחות המגן העבריים באזור, יוסף טרומפלדור, אישר לכאמל ולכמה מאנשיו להיכנס חמושים לחצר היישוב.

במהלך הביקור, בעת ששהה בעליית הגג של המבנה המרכזי, החליט כאמל להחרים את נשקם של אנשי תל חי. כשאנשיו ניסו לקחת את נשקה של דבורה דרכלר בכוח, פקד טרומפלדור לפתוח באש על התוקפים. בעוד המגנים היהודים נלחמו עם הכוחות הערביים מחוץ לשערי החצר, התבצרו כאמל ואנשיו בעליית הגג והסבו אבדות רבות לכוחות המגן מפנים. במהלך אחת ההפוגות הצליח כאמל לסגת מעליית הגג ולחבור שוב לאנשיו. הקרב נמשך עוד מספר שעות אולם לבסוף נהדפו כאמל ואנשיו ונסוגו. למרות נסיגה זו, האבדן הגדול של האנשים והתחמושת בקרב מגני תל חי הוביל לנטישת המקום.

לא ברור אם כוונתו של כאמל הייתה מתחילה להערים על טרומפלדור על-מנת להיכנס למבנה ולהפתיע את מגניו, או שהוא באמת התכוון לבדוק אם קיימת שם נוכחות צרפתית. לפי עדותו של פנחס שניאורסון, במהלך הקרב ניסה כאמל לשכנע אותו שהאש נפתחה מצד היהודים ושהוא בא בכוונות שלום. שניאורסון הסכים לתת לו לסגת מעמדתו ולחזור לאנשיו, אולם הוא לא הצליח לתקשר עם כוח מגן אחר, שהמשיך לירות על כאמל ואנשיו לאורך כל הקרב.

בשנת 1938 הוזעק כאמל לפקיעין והצליח למנוע את הוצאתם להורג של שני בני משפחת זינאתי, שנלכדו על ידי כנופיות ועמדו להיות מוצאים להורג.

עד אמצע שנות השלושים ביסס חוסיין את מעמדו כמנהיג ערביי החולה וחיזק את קשריו עם התנועה הלאומית הפלסטינית בצפת. בעיצומו של המרד הערבי חלה תפנית בעמדתו והוא כרת ברית עם השלטון הבריטי ועם היישוב היהודי. הוא סייע ליוסף נחמני ברכישת אדמות בעמק החולה לקראת הקמת היישובים היהודים וקיים יחסי שכנות טובה עם תושבי האזור היהודים (להוציא חברי כפר גלעדי שהחרימו אותו בגלל אחריותו למותו של טרומפלדור). ככל שחלף הזמן גברו האיומים על חייו מפיהם של הנציגים הרדיקליים יותר של התנועה הפלסטינית.

במאי 1948 נאלץ חוסיין לעזוב עם שבטו את חלסה ואת עמק החולה על רקע הוראות שהתקבלו ממפקדת חטיבת 'יפתח' שעמדה לכבוש את האזור. בחודשים הבאים פנה שוב ושוב למכריו היהודים בבקשה לאשר לשבטו לחזור לכפריו בעמק החולה ללא הצלחה. במאי 1949 התנקשו בחייו על גבול לבנון-ישראל, ככל הנראה שליחי ממשלת סוריה. ביתו, בית החאן, שוחזר ושופץ בשנות השמונים ומשמש כמתנ"ס וכמרז צעירים בקרית שמונה.

• החלום היהודי של פקיעין, באתר ישראל היום, 3 באפריל 2015 00:01
• מוסטפא עבאסי ואמיר גולדשטיין, גשר צר מעל ביצות החולה, כאמל חוסיין בצבת המאבק הלאומי בימי המנדט, ישראל, 2016, עמ' 243 - 269 00:02