Quick Facts
Aquarius
Biography
יהושע (שוקי) גריפית (נולד ב-24 בינואר 1951) הוא צייר ישראלי, מחלוצי הריאליזם החדש בישראל.
גריפית למד אמנות באקדמיה לאמנויות "בצלאל" בירושלים. אחר כך המשיך בלימודיו באקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה.
לימד במדרשה למורים לאמנות, רמת השרון. חבר באגודת הציירים והפסלים בישראל, סניף תל אביב.
שנות החמישים והשישים
יהושע (שוקי) גריפית נולד בשנת 1951 ביפו, תל אביב, דור שני לניצולי שואה. גריפית גדל בשכונת קריית שלום ומאוחר יותר בשכונת בורוכוב בגבעתיים. נשוי לקרני דייוויס, ולהם שלושה בנים. הוא מתגורר עם אשתו ב-רמת השרון.
בגיל צעיר רשם גריפית פורטרטים של פנים מעוותים בעפרונות פחם. המפגש עם האמנות היה בגלריה גורדון בתחילת שנות ה-60. בין השנים 1964 ל-1967 למד ב"אורט טכניקום" בגבעתיים אך לא סיים את לימודיו בטכניקום ובגיל 17 החל לימודיו בבצלאל בשנים 1968–1969, בין מוריו היו ג'ון בייל, פנחס עשת וארנסט פוקס. בשנים 1969–1971 שהה בפירנצה, וסיים לימודי תואר אמנות באקדמיה לאמנויות יפות, והתמקד בלימודי ציור אצל פרימו קונטה, רישום ותחריטים.
שנות השבעים
תחריטים
ב-1970 גריפית בהיותו סטודנט בפירנצה, הציג לראשונה בשווייץ ביחד עם סטודנטים נוספים מהאקדמיה. לישראל חזר בשנת 1972 ותערוכת יחיד ראשונה ערך באפריל 1973 בגלריה "יפו העתיקה".
מתוך מגזין "גזית" – "בטכניקות הדפס משי, תחריט באקוואטינטה ומחט קרה, הדפסים אלה, שהוצגו בתערוכת יחיד של גריפית, העידו על אותנטיות של תפיסתו האמנותית, שכוונה ליצירת הוויה אנושית באמצעי התחריט לסוגיו. נראה שכוונתו הייתה לספר "סיפור אנושי", שהוא משווה לו "אקספרסיה" חריפה, המיוסדת על אסוציאציות שונות ומיחברים גרפיים. האחרונים בנויים על צורות מכוונות, הפרעות את הדמויות, אך משאירות להן שטח חיים רחב. בחלק מהסדרה הוא יוצר קשר לסיוטי עולמו הספרותי של קפקא.. המערך האמנותי המכוון והשליטה בתירגום תחושות ואירועים למיחברים אמנותיים במעברים עדינים ומדורגים בין כהה ובהיר יוצר עומק בהדפסיו ובהחלט נראה לעין בציוריו המאוחרים."
בעקבות התערוכה הראשונה גריפית זכה להצלחה והוזמן להשתתף בביאנלות להדפס באירופה לאורך שנות השבעים. כחצי שנה אחרי התערוכה הראשונה, פרצה מלחמת יום הכיפורים. בעקבותיה הפסיק לייצר תחריטים ועבר להדפסי משי ולהתנסויות בטכניקות תחריט-תמונה (Photoengraving). עבודת התחריט, מחולקת לעיתים לשלושה חלקים – הרישום שרוצים להעביר להדפס, פעולת החריטה עצמה על פלטות הצבע השונות ולאחר מכן פעולת ההדפסה עצמה.
שנות השמונים
ריאליזם אמריקאי
בשנות 1972, נחשף גריפית לראשונה בניו-יורק להיפר-ריאליסט הראשון, מלקולם מורלי. מורלי העדיף את המונח סופר-ריאליזם, כניגוד שווה-ערך לזרם ההפשטה באמנות שנקרא סופרמטיזם. בין השנים 1977–1980 לומד גריפית בלמידה עצמית, את הטכניקה הפוטוריאליסטית ומציג את ציוריו בתערוכת יחיד ראשונה של ציורים היפר-ריאליסטים בגלריה תוראל ב-1980. כמו הכושר הטכני שדורש התחריט, הציור ההיפר-ריאליסטי אף הוא מחולק באופן טכני לשלבי עבודה, רק שבמקום שלב החריטה על פלטות שונות יש חלוקה לסטנסילים לפי צבעים, פעולת ההדפסה במכבש הוחלפה בצביעה עם מכחול אוויר וצבעי אקריליק. על תערוכת הציור הראשונה שלו כתב אדם ברוך: "הוא, לפחות מבחינתי, משוחרר מן הצורך להוכיח כי הגיע לז'אנר זה באופן תוצאתי, ולא משום שטכניקה זו תואמת את כישוריו הטכניים-ביצועיים". הציורים בתערוכה נראים כמו גלויות מוגדלות של מקומות רחוקים והצילום עצמו נהפך לנושא בציור.
ריאליזם ישראלי
ב-1981 אצר גריפית את התערוכה "ריאליזם" בבית אגודת הציירים, תערוכה קבוצתית זו נתנה במה לאמנים פיגורטיבים-ריאליסטים שפעלו בנפרד בשדה האמנות הישראלי. כתב משה בן-שאול: "אכן, תהיינה הדעות על תערוכה מיוחדת זו אשר תהיינה, זה ניסיון ראשון בארץ של ציירים ישראליים להציג את כיוונם ה"ריאליסטי" במרוכז ובחסות אגודת הציירים". המעבר של גריפית לציורים היפר-ריאליסטים והזרם הריאליסטי של שנות השמונים בישראל נתפס כמיושן ומסחרי על ידי ממסד האמנות.
גלריה רדיוס
תערוכת הכיוון הריאליסטי, על אף שהשתתף בה גם רן שחורי שהיה מנהל בצלאל, לא עניינה את ממסד האמנות של התקופה שלא רצה להציג כל סוג של אמנות מימטית. כפועל יוצא בין השנים 1982–1984 יזם והקים ביחד עם האמן נפתלי גולומב קואופרטיב של אמנים בשם "רדיוס – קבוצת אמנים בע"מ". על מנת לתת חשיפה הם מצאו גוף מסחרי – בנק דיסקונט, אשר מימן להם גלריה בה יוכלו להציג.
מכוניות
אחריי שנתיים של פעילות ענפה שכללה תערוכות רבות גלריה רדיוס נסגרה. באותה עת, גריפית המשיך ללמד במדרשה לאמנות ברמת השרון ומציג תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה באוצרותו של מנהל המוזיאון האוצר יואב דגון, אשר הכיר בחשיבות הזרם. גריפית נהנה מאהבת הציבור ומהצלחה מסחרית של ציוריו. הוא עובד עם אסיסטנטים על ציורים מורכבים של מכוניות היפר-ריאליסטיות. כתב עליו רן שחורי בקטלוג לציורי המכוניות שלו – "עולמו הציורי קיים בזכות עצמו, בשל הפיקטיביות של הממשות והממשות הפיקטיבית שלו. הוא צועד בתחום הצר שבין רגשנות לשכל קר, שבין שליטה טכנית מושלמת לבין מקריות מכוונת, שבין מעודנות רגישה לבין וולגריות בוטה." גריפית כתב באותה תקופה על יחסו לנוסטלגיה – "כמו לקשקש על קיר ולמחוק, אבל הכתם נשאר. אני רוצה להגיש את זה ברצינות שהאירוניה כבר מקופלת בה.. ..אני לא מתגעגע לגעגועים של אחרים. אבל תל אביב נשארת כמו הכתם על הקיר, ואולי גם האהבה."
שנות התשעים
עסקי החלומות
ב-1992 במוזיאון הפתוח תפן אצר המשורר נתן זך מעין רטרוספקטיבה של ציוריו של גריפית, את דברי הפתיחה נשאו בין השאר מני פאר ונתן זך אשר, בהתאם לרוח התקופה הפוסטמודרנית בשדה האמנות הצהיר שגריפית הוא האמן הפוסט-מודרניסטי ביותר שהוא מכיר. בקטלוג כתב "הוא עוסק בחלום – גם בחלום הארוטי – אך מבצע בו דה-מיסטיפיקציה. בראייה זו, הוא "חולם המקלקל חלומות". משום כך פונה ציורו בעת ובעונה אחת, אל שני סוגי צופים, ואולי אל שני קטבים סותרים בציפיות שלהם.. ..אבל קיימת גם אפשרות שלישית. ניתן בהחלט לחוות "את" ולחיות "עם" כאותה דו-משמעות שבבסיסו של הציור הזה" (בעקבות הקסם האבוד).
מטא-מודרניזם
בעניין זה הוסיף ב-1995 גדעון עפרת בקטלוג תערוכת היחיד במוזיאון ערד: "במילים אחרות: ציוריו של גריפית מאשרים מודרניזם (הפקעתה של האמנות מהחיים) ופוסטמודרניזם (בליעת חומרי החיים בהדמיה האמנותית) בעת ובעונה אחת. כיאה לאמן שצמח בשלהי שנות השישים, ימי שיא ההצרנה המודרניסטית בסצנה המקומית, ונקלע לתעתועי הפוסט-מודרנה של שנות השמונים." עפרת גם מצא קו מחבר בציורי שנות התשעים אל התחריטים משנות ה-70 – "גריפית נאמן בשנות התשעים למיחברים הפוסט-קולאזקיסטים שמאז התחריטים, גם אם מוכיח יתר חופש ויתר וירטואזיות.. ..מתבקשת מאליה ההודאה בתשתית הקיומית הזהה אז ועתה. כי דומה, שגריפית אינו כי אם מכסה על החרדות המוקדמות ההן במופעו הסרקסטי החדש." (להטוטים מעל התוהו).
גריפית והממסד
בכתבה שיצאה לקראת תערוכת היחיד השנייה של גריפית במוזיאון הרצליה צוטט יואב דגון: "שוקי גריפית מייצג זרם שלא כל כך תפס בארץ. הריאליזם האמריקאי... המימסד אינו מכיר בחלק גדול של האמנים בארץ. יש בעיה להרבה אמנים מזרמים שונים ויש בעיה מיוחדת לריאליזם." גריפית מודע למצב מתייחס לדברים בראיון עם יוסף מונדי: "הממסד קרתני. בשנות ה-70' שלטה כאן האמנות הקונצפטואלית. בשנות ה-80' האקספרסיוניזם הגרמני. אני חושב שהממסד האמנותי הוא מאוד בושלוויקי, והוא המחליט מהי האמנות הרשמית. זאת גם הסיבה שאמן מסוגי תמיד יהיה אאוטסיידר" ב-1999 אצר מאיר אהרונסון לגריפית מעין רטרוספקטיבה נוספת במוזיאון רמת גן, בקטלוג התערוכה דייק אדם ברוך את הבעיה של הממסד למקם את גריפית – "כשאתה בוחן את תיק-גריפית בארכיון של תקשורת האמנות הישראלית, הממצאים מצומקים: מעט מאוד יחס כלפי גריפית, כלפי הסוג של גריפית. ותאמר האמת: הסוג של גריפית מחוץ לסדר היום של האמנות הישראלית 'המנוהלת' (כלומר המוצגת, הנצברת, המופצת).. ..יהושע גריפית ככה די בודד בקהילת האמנות הישראלית. אין לו תקדים מקומי. אין לו השראה ציירית מקומית. ואין לו כאן שותפים. ישראלי בלי חבר'ה. לא צובא (זריצקי/אברמסון), לא עקידה (בזם/קדישמן), לא אידאולוגיה מוצפנת (כהן-גן/ צבי גולדשטיין), לא פוליטי (רות שלוס/דוד ריב), לא מתערה (אברהם אופק/ יאן ראוכוורגר). מה כן? הוא." (מאחורי כל זה לא מסתתר אושר גדול).
שנות האלפיים
סדרות ושיתופי פעולה
בשנות האלפיים המימסד המוזאלי בישראל מעדיף להתעלם מגריפית, אשר במקום זאת הוא מציג בגלריות שונות לצד שיתופי פעולה מסחריים ואמנותיים, בין השאר עם מיזמים של האוצר דורון פולק - ביניהם "אמנות על הפסים" (רכבת ישראל), "חתום בצבע" (נירלט), "שער עולם" (הבורסה הישראלית), "מגנום אופן-ארט" (מגנום) ועוד. ב-2003 בשיתוף מכון ויצמן הוא עושה סדרה של דיוקנאות פרופסורים מהמכון. ב-2007 בשיתוף עם הצלם טובי כהן הוא מצייר על סדרת צילומים של לוחמות קרקל. מ-2009 ואילך החל לצייר את הסדרה האפורה, ציורים גדולים ואפורים שהציגו שיממון תרבותי ושהוצגו ב-2011 בגלריה העירונית בכפר סבא. ב-2019 גריפית יוצר סדרת ציורים ועבודות על נייר סביב עוטף עזה.
עבודות על נייר
ב-2011 יוצר גריפית סדרה של עבודות אקוורל שהוצגו בתערוכה בכפר סבא. בין השנים 2015–2021 החל לעשות עבודות על נייר בקצב גבוה. גריפית חוזר אל המצע שממנו התחיל ארבעים שנה קודם לכן. עבודות נבחרות של גריפית מוצגות באופן קבוע במכון וויצמן למדע. גריפית מציג את עבודותיו בכל שנה בביתו בפרויקט "סטודיו פתוח", ברמת השרון לצד אמנים נוספים אותם הוא מארח. בפתחה של שנת 2021 השתתף בתערוכת מחווה לאמן אבנר כץ "בונז'ור מסייה כץ" לצידם של מיכה אולמן, יאיר גרבוז, דני קרמן, דני קרוון, יעקב דורצין, מיכל רובנר, אברהם חי, שרון פוליאקין וזיוה קרונזון.
רשימת תערוכות נבחרות
- 1973 – גלריה יפו העתיקה
- 1973 – גרפיקה 3, חיפה
- 1974 – גלריה גורדון, תל אביב
- 1974 – גלריה "פלגיאס", רומא
- 1974 – אמנות הדפס ישראלי, אמריקה הדרומית
- 1974 – ביאנלה להדפסים, פירנצה, איטליה
- 1975 – ביאנלה להדפסים, ליובליאנה, יוגוסלביה
- 1976 – ביאנלה להדפסים, פרכן, גרמניה
- 1976 –ביאנלה להדפסים, ביילה, איטליה
- 1977 – ביאנלה להדפסים, ליובליאנה, יוגוסלביה
- 1977 – ביאנלה להדפסים, וינה, אוסטריה
- 1978 – ביאנלה להדפסים, פרדריקסטד, נורווגיה
- 1978 – ביאנלה להדפסים, רייקה, יוגוסלביה
- 1980 – גלריה תוראל, תל אביב
- 1981 – הצילום כמכחול – אמנות לעם
- 1981 – ריאליזם, אגודת הציירים
- 1981 – ריאליזם, גרנד פאלס, פריז, צרפת
- 1982 – גלריה רדיוס, תל אביב
- 1983 – גלריה רדיוס, תל אביב
- 1983 – גלריה ארגמן, תל אביב
- 1984 – גלריה גולדמן, חיפה, ישראל
- 1985 – מוזיאון ישראל, ירושלים, ישראל
- 1985 – גלריה מימד קטן, תל אביב, ישראל
- 1986 – גלריה מימד, תל אביב, ישראל
- 1987 – מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, ישראל
- 1988 – גלריה מימד קטן, תל אביב, ישראל
- 1988 – גלריה אפרת, תל אביב, ישראל
- 1988 – מוזיאון הרצליה, ישראל
- 1989 – גלריה ג'ק, ניו יורק, ארצות הברית
- 1991 – הגלריה הלבנה, תל אביב, ישראל
- 1991 – גלריה קרית אמנים, טבעון, ישראל
- 1992 – גלריה נגא, הרצליה, ישראל
- 1992 – המוזיאון הפתוח, תפן, ישראל
- 1993 – נבון גלריה ומרכז אמנות, נווה אילן, ישראל
- 1993 – הגלריה העירונית, כפר סבא, ישראל
- 1995 – בית האמנים, ירושלים, ישראל
- 1995 – מוזיאון לאמנות, ערד, ישראל
- 1996 – בית יד לבנים, רמת השרון, ישראל
- 1996 – גלריה דנון, תל אביב, ישראל
- 1997 – פרקסיס, פריז, צרפת
- 1997 – גלריה נווה צדק, תל אביב, ישראל
- 1997 – הגלריה במלון מצפה הימים, ישראל
- 1997 – הגלריה בקיבוץ מחניים, ישראל
- 1998 – בית יד לבנים, רעננה, ישראל
- 1998 – הגלריה במלון מצפה הימים, ישראל
- 1999 – המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, ישראל
- 2001 – המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב, ישראל
- 2001 – גלריה גורן לאמניות, המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ישראל
- 2001 – בית יד לבנים, רמת השרון, ישראל
- 2001 – גלריה קסטרא, חיפה, ישראל
- 2002 – מלון שרתון סיטי טאור, רמת גן, ישראל
- 2004 – הגלריה בתיאטרון גבעתיים, ישראל
- 2005 – המרכז לאמנות פתח תקווה, ישראל
- 2007 – גלריה 37, ויליאמסטאון, מסצ'וטסס, ארצות הברית
- 2008 – גלריה 37 ויליאמסטאון, מסצ'וטסס, ארצות הברית
- 2008 – בית יד לבנים, רמת השרון, ישראל
- 2009 – גלריה גרשטיין, תל אביב, ישראל
- 2009 – בית האמנים, תל אביב, ישראל
- 2011 – הגלריה העירונית, כפר סבא, ישראל
- 2012 – גל-און מקום לאמנות תל אביב, ישראל.
- 2012 – "התשוקה לנעליים", גלריה גרשטיין ,תל אביב, ישראל
- 2014 – אמנות ישראלית, מינכן, גרמניה.
- 2016 – מכון המים הגלריה העירונית גבעתיים, ישראל
- 2017 – "בעקבות" אגודת הציירים, תל אביב, ישראל
- Art-Ipad – 2017 תל אביב, ישראל
- 2017 – לא הכל שחור לבן, עין הוד, ישראל
- 2017 – אמנים אורחים, עין הוד, ישראל
- 2017 – אמנות בקמפוס, מכון ויצמן למדע, ישראל
- 2018 – "קולאז' אישי", לב השרון, פרדסיה, ישראל
- 2018 – מגש הכסף יד לבנים רמת השרון, ישראל
- 2019 – אמנות בקמפוס מכון ויצמן למדע, ישראל
- 2019 – "שיטפון", בית יד לבנים, רמת השרון, ישראל
- 2021 – "בונז'ור מסייה כץ" – גלריה זוזו, עמק חפר, ישראל
קטלוגים
- רן שחורי, ריאליזם, קטלוג, 1981.
- שושנה ארנפלד, יהושע גריפית, קטלוג, 1982.
- יהושע גריפית, מחסן הדימויים, קטלוג, 1984.
- איילה גורדון, הכר אמן ישראלי, קטלוג, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1985.
- רן שחורי, יהושע גריפית – מכוניות, קטלוג, 1987.
- גדעון עפרת, מסעי גריפית, קטלוג, 1990.
- רן שחורי, עמדה משועשעת, געגועים אמיתיים, קטלוג, המוזיאון הפתוח, תפן 1992.
- נתן זך, בעקבות הקסם האבוד, קטלוג, המוזיאון הפתוח, תפן 1992.
- יהושע גריפית, היסטוריה כחומר גלם, קטלוג, המוזיאון הפתוח, תפן, 1992.
- גדעון עפרת, להטוטים מעל לתהו, קטלוג, מוזיאון ערד, ערד, 1995.
- מאיר אהרונסון, הציור הוא המקל הלבן של גריפית במסע על-פני החיים, ספר, מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, 1999.
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא יהושע גריפית בוויקישיתוף- אתר האינטרנט הרשמי של יהושע גריפית (באנגלית).
- סוכן תרבות, האם פספסנו את יהושע גריפית, 21 בספטמבר 2019.
- זהו זה, שיעור על הצייר שוקי גריפית, 23 באוקטובר 1986.
- מרגלית מולנר גויטיין, החופש להעתיק, 14 בספטמבר 2020.
- אמנים בעקבות אמנות בבית האמנים, מגזין פרוטפוליו, 6 ביולי 2017.
- קולאז' אישי, תערוכה בגלריית בית חולים לב השרון, 2018-2021.
- אדם ברוך, מאחורי כל זה לא מסתתר אושר גדול, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, 1999.
- יבשם עזגד, יהושע גריפית – נושא מזכרת, מדע אמנות ומה שביניהם, מכון ויצמן, 2019.
- יבשם עזגד, יהושע גריפית – והרי החדשות, מדע אמנות ומה שביניהם, מכון ויצמן, 2020.
- יהושע גריפית, דף שער בספרייה הלאומית