Giora Manor

גיורא מנור (23 ביוני 1926, י"א תמוז ה'תרפ"ו, פראג, צ'כוסלובקיה - 28 במרץ 2005, י"ז באדר ב' ה'תשס"ה, משמר העמק, ישראל) היה במאי תיאטרון, מבקר אמנות, חוקר ועורך ישראלי. ממקימי להקת הנח"ל.

מנור נולד ב-23 ביוני 1926 בפראג, צ'כוסלובקיה, בשם אלכס קרפלס, ליוסף ולהילדה קרפלס, יהודים אמידים דוברי גרמנית. אביו עסק בטקסטיל והיה פעיל פוליטית במסגרת המפלגה הקומוניסטית והתנועה הציונית. בילדותו למד בבית הספר היהודי ברובע יוספוב. לאחר שהחליטו הוריו לעלות לישראל ורכשו קרקע ביקנעם, עבר מנור ללמוד בבית הספר האנגלי בפראג. בשנת 1939, לאחר כיבוש צ'כוסולובקיה על ידי גרמניה, זייף דודו, שהיה אזרח בריטי, תעודה לפיה מנור הוא בנו. יחד ברחו מצ'כוסלובקיה, ומנור עלה לארץ. עם עלייתו הצטרף מנור לקיבוץ משמר העמק בו היה חבר עד מותו. הוריו ואחותו, שנותרו בפראג על מנת לחסל את עסקיהם לפני העלייה ארצה, נשלחו למחנה הריכוז טרזיינשטט וניספו בשואה.

במשמר העמק גידלוהו דודו גדעון ואשתו רחל, והוא אימץ את שם המשפחה של דודו, מנור. בין השנים 1939–1945 למד במוסד החינוכי, בקבוצת "אורן". בעת התחנכותו במוסד החל להתעניין בבימוי תיאטרון ועסק בענייני תיאטרון ותרבות. בשנת 1947 לקח מנור שנת חופש מהקיבוץ, התגורר בתל אביב ועבד בתיאטרון הקאמרי כעוזרו של יוסף פסובסקי. בין השאר היה עוזרו בעת העלאת ההצגה הוא הלך בשדות שכתב בן קיבוצו, משה שמיר.

בינואר 1950 התגייס לצה"ל, והיה ממקימיה של להקת הנח"ל, הבמאי והמנהל הראשון של הלהקה. מנור ביים את שתי התוכניות הראשונות של הלהקה - "מיריק מסתדרת" ו-"האגדה על המ"כ הרע".

בשנת 1952 השתחרר מצה"ל, וחזר למשמר העמק שם עבד ברפת ובלול, ובמקביל ביים הצגות בקיבוצים.

בשנים 1955–1957 יצא לשליחות בת שנתיים בלונדון מטעם השומר הצעיר. במהלך תקופה זו למד תיאטרון וסיים את לימודיו בהצטיינות. בשנת 1957, עם שובו לארץ, הזמינה אותו לאה פורת לביים תסכיתים בקול ישראל, ובתחילת 1958 החל לשמש מבקר תיאטרון בתחנה. בשנת 1960 החל לביים מחזות בעבור תיאטרון זווית בתל אביב. בשנת 1963 היה ממובילי הקמת בימת הקיבוץ, ומשנת 1966 שימש כבמאי וכמנהל האמנותי של התיאטרון. בשנת 1967 היה בין חברי הצוות המקים של הטלוויזיה הישראלית.

בשנת 1970 החליט לפרוש מעולם הבימוי, ובהזמנת בצלאל לב החל לכתוב כתבות בנושא מחול ב"חותם", המוסף של על המשמר. בשנת 1975 נמנה עם מקימי הספרייה הישראלית למחול בספריית בית אריאלה. באותה שנה החל לשמש כעורך השנתון "מחול בישראל", תפקיד בו שימש עד שנת 1989. בשנת 1993 הפך השנתון לרבעון, ומנור שב לתפקיד העורך יחד עם רות אשל, בו שימש עד שנת 1998.

מנור חלה בסרטן, ואושפז במרכז רפואי העמק בעפולה. ב-28 במרץ 2005 נפטר מנור בביתו שבקיבוץ משמר העמק, ונקבר בבית הקברות של הקיבוץ.

עברות שם משפחתו נעשה על ידי אימוץ שם המשפחה של דודו. שמו הפרטי העברי, גיורא, ניתן לו על ידי בת דודו.

בראיון שנערך ביוני 1996 לשבועון הדף הירוק, לקראת יום הולדתו השבעים, יצא מהארון כהומוסקסואל. באותו ראיון הביע ביקורת על הומוסקסואלים המתחתנים עם נשים תוך הסתרת והדחקת נטיותיהם המיניות.

מנור פרסם שבעה ספרים, רובם ביוגרפיות של רקדנים ואנשי תחום המחול, וכן אוטוביוגרפיה.

• אהוד בן דוד רקדן ישראלי: 1939-1977, משמר העמק: האגודה למחול בישראל, 1978
• אגדתי - חלוץ המחול החדש בארץ ישראל, תל אביב: ספרית פועלים, 1986
• חיי המחול של גרטרוד קראוס, תל אביב: ספרית פועלים, 1988
• הטוב בזמנים, הרע בזמנים, תל אביב: תג, 1996
• דרכה הכוריאוגרפית של שרה לוי-תנאי, תל אביב: תיאטרון-מחול ענבל, 2002

• גיורא מנור, הטוב בזמנים, הרע בזמנים, תל אביב: תג, 1996
• דותן ברום, "לא יכולתי לחיות חיים כפולים": גיורא מנור, הקיבוץ ו"הארון השקוף", 2020
• רות אשל, מילים לגיורא (1926–2005), מחול עכשיו 13, 2005, עמ' 6–7
• יוסף לפיד, במאי העונה - גיורא מנור, מעריב, 9 באוגוסט 1961

מדיה וקבצים בנושא גיורא מנור בוויקישיתוף

• גיורא מנור, דף שער בספרייה הלאומית
• מכתבים מאת גיורא מנור בארכיון ג'ודית ברין-אינגבר - מבחר מייצג, בספרייה הלאומית
• מידע על גיורא מנור בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
• גיורא מנור, באתר אלבום יזרעאל
• רות אשל, גיורא מנור, 1926-2005, באתר הארץ, 30 במרץ 2005
• מרב יודילוביץ', נפטר מבקר המחול ומייסד להקת הנח"ל גיורא מנור, באתר ynet, 28 במרץ 2005