Esther Shapira Ginsburg

אסתר (שפירא) גינזבורג (1881, רוסיה – 5 בינואר 1966, תל אביב) הייתה מחנכת עברייה, מייסדת גן הילדים העברי הראשון בארץ ישראל במושבה ראשון לציון והגננת הראשונה בו. חלוצה ופורצת דרך בהוראת עברית לגיל הרך בארץ.

נולדה בשנת 1881 לשרה פייגה וישראל חיים, סוחר תבואות, בוורונש שברוסיה, בת זקונים במשפחה בת שלוש בנות. בשנות התשעים של המאה ה-19 עלתה המשפחה לארץ ישראל למושבה ראשון לציון. אחיותיה, שכבר היו נשואות, נשארו ברוסיה. אביה עבד ככורם במושבה ובהמשך מונה לאחראי על ארגון הובלות עגלות היין מהיקב בראשון לציון לעיר יפו.

שפירא הצטיינה בלימודיה בבית הספר בראשון לציון, שהיה בית ספר מטעם הברון רוטשילד ושפת ההוראה בו הייתה צרפתית. בשל כך ביקש אליהו שייד, המפקח ראשי על מושבות הברון, לשלוח אותה לפריז כדי שתשתלם שם כגננת ואחר כך תפתח במושבה גן ילדים. דוד יודילוביץ, איש ביל"ו סופר ומורה לעברית במושבה, ששאף לפתוח במושבה גן ילדים עברי, ראה באסתר שפירא מועמדת אידיאלית לתפקיד, ועל כן פנה להוריה וגילה התנגדות להשתלמות הבת בחוץ לארץ. כך סוכם שתשתלם בהוראה בירושלים. בתיווכו של יודילביץ ובעזרתו של אליעזר בן-יהודה קיבלה שפירא מהמפקח הראשי של מושבות הברון תקציב להוצאות לימודיה בבית הספר אוולינה דה רוטשילד שבניהולה של פורטונה בכר. בעת הכשרתה כבר החלו להקים את המבנה לגן הילדים העברי בראשון לציון. יודילוביץ תיאר את ההכנות:

...וגם נִתן לנו היכֹלת להכין כל מִני מכשירים, כדורים, מעוקבים [הכוונה לצורות הנדסיות], משולשים (פריזמים), קשתות, פקועות צמר, מקלות, מחוגים, מנורים, אורגים, צִנורים, זויות, חשוקים, מקבילים, כל מִני כלי גשישה (שקוראים היום התעמלות) מן המשקֹלת, החבלים, הטבעות, הסולמות ועד העמודים והכ'ו. כל מני גודל של ניר וכרתון מכל מני גונים וצבעים מספרים, טופסים של רקמות, ורשמים שונים, כל מני צורות של עופות חיות ובהמות – ומי שלא ראה את שמחת הילדים שלנו הקטנים עם הגדולים ועם המורים גם יחד, בהופיע התיבות עם כל המכשירים המשעשעים בחצר בית הספר, לא ראה שמחה מימיו.

תחילה גרה בחדר בבניין בית הספר וסעדה עם המורות. לאחר כחודש עברה להתגורר בבית אשת המורה זאב יעבץ, ואת ארוחותיה קיימה על שולחנו של המורה מרדכי קריצ'בסקי. בבית שני המורים הללו, שפעלו למען תחיית הלשון העברית, נהגה לשוחח בעברית ולשפרה. הגננת הראשית בכיתת הגן בבית הספר אוולינה דה רוטשילד, שמנתה מאה ועשרים ילדות, הדריכה את שפירא. במהלך השבוע השתלמה בגן תוך צפייה בגננת והתנסות בהוראה. לאחר שעות הלימודים הכינה חומרי למידה, תרגמה שירים לעברית וקראה ספרות מקצועית.

גן הילדים העברי בראשון לציון היה המוסד החינוכי הראשון לגיל הרך שענה על הצורך להקנות לילדים ולילדות שליטה בעברית לקראת לימודיהם בבית הספר. הגן נפתח בשנת 1898 באולם קומת הקרקע של בית הכנסת הגדול בעיר. בשנים הראשונות שימש כמכינה להוראת עברית לקראת הכניסה לבית הספר, ולאחר שנים אחדות הפכה המכינה לגן ילדים של ממש. שיטת החינוך הייתה שיטתו של פרידריך פרֶבֶּל, לפיה במרכז תוכנית הלימודים עומדת פעילות עצמאית של הילדים והילדות המבוססת על ניסיונם תוך הבעה עצמית ספונטנית, משחק ויוזמות חופשיות. אריה ליב הורוביץ, שעבר מהמושבה עקרון לראשון לציון סייע בהכנת ה"שיעורים הפרֶבֶּליים" וכן בתרגום פרוזה, שירים ומשחקים, וכך גם דוד יודילוביץ. על פי חוקר החינוך שלמה הרמתי, לא הייתה זו ספרות מופת אלא טקסטים שאִפשרו שימוש מידי בעבור הגננת שפירא. יהודית הררי (אייזנברג), תלמידתה של שפירא והגננת הראשונה במושבה רחובות, סיפרה כיצד בישראל ובשאר העולם התפעלו מן הפעוטות שדיברו עברית. שליטתם בשפה השפיעה על הוריהם, שהחלו לדבר עברית. שפירא גם לימדה עברית גננות אחרות. יודילוביץ אמר עליה: "באופן מצוין הסתגלה אסתר לתפקידה כמנהלת גן-ילדים: ולמקצוע הפדגוגי הזה התמכרה בכל רצונה ומרצה והקימה דור עברי קטן נחמד וטוב, בנים ובנות עברים ועבריות...". בזיכרונותיה תיארה גרטלה (בן זאב) הורביץ, מראשונות ראשון לציון, את ימיה כתלמידה בגן זה:

בשעות אחר הצהריים פורסת את המחצלות, נותנת כרים קטנים, ומצווה עלינו לשכב לנוח כשעה. אחרי המנוחה משחקים בקוביות ובכלי-משחק אחרים, שונים ויפים. זיכרוני שישבנו כולנו במעגל על הארץ, ועל אחת החברות היה לרוץ סביב למעגל, עם מטפחת בידה. כולנו שרים, והיא זורקת את המטפחת לחברה שנייה שיושבת במעגל, וזו האחרונה צריכה לקום ולהמשיך במשחק...

שפירא ניהלה את גן הילדים ושימשה בו כגננת במשך כשש שנים, עד פסח שנת 1903, אז פרשה, ככל הנראה מסיבות בריאותיות. במכתב הפרישה כתבה:

לא איש בשורה אהי[ה] היום לדאבוני. כי מטרת כתב זה הוא להודיעכם את חפצי לבטל אחר חג הפסח המשמש לבא את למודי בגן-הילדים... ולא נסתר הוא מכם כי זה יותר משבע שנים שאני מתעסקת בלמוד דרדקי וחנוך ילדים, והרבה הרבה מכוחותי אצלתי למטרה זו, אך מה כוחותיו של אדם, אין אונים עוד בי להמשך הלאה את עמלי זה ולהוסיף למוד בו, בגן מחמדי זה גדלתי ורביתי, ולדאבון הרב עלי לבצע מלאכתי זאת.

גן הילדים העברי בראשון לציון המריץ אנשי המושבות אחרות להקים בהן גני ילדים עבריים. בגן שניהלה שפירא הוכשרו הגננות לאה מזא"ה, שחנכה בשלבי 1901 את הגן העברי הראשון ביפו, ויהודית אייזנברג-הררי, שבשנת 1902 פתחה גן עברי במושבה רחובות. בשנת 1903 נפתח ביוזמת דוד ילין גן עברי בירושלים, בניהול הגננת אלישבע גיסין-אפרתי.

ב-7 בדצמבר 1901 נישאה שפירא לאהרן גינזבורג, חניך בית הספר העברי במושבה וחבר בתזמורת של ראשון לציון. לזוג נולדו בת ובן. בעקבות תפקידו של אהרן כבא-כוחה של הנהלת היקב בראשון לציון בלונדון, עברה המשפחה להתגורר שם. גם בלונדון חינכה את ילדיה "ברוח היהדות הטהורה והלאומיות". בשנת 1950 חזרו לישראל וגרו בתל אביב. העיתונאי והסופר מידד שיף, אחיינה מצד אישהּ, סיפר כי גם בערוב ימיה הקפידה על עברית צחה. בשנת 1960 התאלמנה.

אסתר שפירא גינזבורג נפטרה ב-5 בינואר 1966, בגיל 85, ונקברה לצד אישהּ בבית העלמין קריית שאול.

• שלמה הרמתי, "אסתר שפירא – הגננת העברייה הראשונה בארץ –ישראל", המורים החלוצים, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור (האוניברסיטה המשודרת), תש"ס 2000, עמ' 61–71.
• יהודית הררי, "אסתר שפירא", אשה ואם בישראל, תל אביב: מסדה, תשי"ט, עמ' 246.
• צפורה שחורי-רובין, "גננות עבריות בתקופת העלייה הראשונה והשנייה", דור לדור: קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, י"ט (תשס"ב), עמ' 129–139.
• אייבי סישל ומירי בר-זיו לוי, תרומתן של נשות העלייה הראשונה לבניית קהילת דוברי עברית בראשון לציון, קתדרה 169 (תשע"ט), עמ' 108-75

• אסתר שפירא באתר אלבום המשפחות – עדת ראשון-לציון
• גן הילדים העברי הראשון, באתר עיריית ראשון לציון
• מתה הגננת העברייה הראשונה בארץ, מעריב, 6 בינואר 1966
• גני הילדים הראשונים, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• נטע דן, אסתר שפירא וגן הילדים העברי, באתר האקדמיה ללשון העברית, 30 ביולי 2023