Emanuel Klemperer

עמנואל קלמפרר (פברואר 1926 – דצמבר 2005) היה ימאי ישראלי, מורה, בוחן ומומחה לענייני ימאות והובלה בים. קלמפרר היה הימאי הראשון בישראל אשר קיבל תואר "רב-חובל בכיר". היה מורה בבית הספר לקציני ים עכו ובין מקימי המכון להכשרה ימית. הקנה את לימודי הימאות והעמיד דורות של קציני ים לצי הסוחר הישראלי.

ילדות ולימודים

עמנואל נולד בגרמניה, בחבל סקסוניה. אביו היה רופא-פסיכיאטר ואמו שחקנית במה בברלין. משפחת קלמפרר שמקורה בעיר פראג תרמה לחיי התרבות הגרמנית במאה ה-19 וה-20. עמוס אילון ציין את המשפחה בספרו רקוויאם גרמני.

בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלה עם הוריו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בחיפה וקלמפרר למד בבית הספר הריאלי. ב-1939 התקבל לבית הספר הימי שליד הטכניון. מלחמת העולם השנייה שיבשה את לימודי המחזורים הראשונים וקלמפרר סיים את לימודיו בשנת 1945.

שירות בים

בסיום הלימודים הצטרף קלמפרר, כנער סיפון, לאונייה "שקמונה" של חברת "Near East Shipping Company", בבעלות ישראל גוטסמן. בהמשך שירת באוניות בבעלות חברה לשירות ימי עתיד, "עליזה", "עתיד" ו"עמל", והגיע לדרגת רב מלחים. האוניות היו תחת הדגל המנדטורי הבריטי.

בחודש מאי 1948, עם הכרזת המדינה, הייתה לקלמפרר הזכות להניף את דגל צי הסוחר הישראלי, שעה שהאוניה "א.מ. עמל" עגנה בנמל ג'נובה שבאיטליה. במרשם הימאים החדש קיבל קלמפרר את פנקס ימאים מס. 00055 והמשיך להפליג באוניות החברה. בשנת 1949 הוסמך כקצין שני ובשנת 1953 הוסמך לרב חובל.

קלמפרר למד לימודים אקדמיים–ימיים באוניברסיטת סאות'המפטון באנגליה בשנים 1953 - 1955, ל"תואר רב חובל בכיר" (באנגלית: Extra Master, שמשמעותו "קברניט עם השכלה אקדמאית"). קלמפרר היה הישראלי הראשון אשר הוסמך לתואר זה.

הוראת הימאות

בשובו לארץ מלימודיו עבד כמורה בבית הספר לקציני ים עכו בניהולו של רב חובל אנריקו לוי. הוא לימד שיט וניווט במשך שבע שנים, במחזורים א' עד י'.

במקביל החל לעבוד ב"מכון להכשרה ימית" בעכו, המכשיר קצינים בדרגות השונות, כולל רב חובל בצי הסוחר.

ב-1965 מונה לבוחן הסמכה לחובלים ורבי חובלים במשרד התחבורה, תפקיד בו עסק עד לצאתו לגמלאות ב-1991. במקביל, בשנים אלו מילא תפקידים נוספים: כיהן כחוקר לתאונות ימיות, תרגם אמנות ימיות בינלאומיות (MARPOL) לקראת אישורן בכנסת, היה חבר בוועדות לשינוי חקיקה ימית וחבר בוועדה למונחי תחבורה ימית של האקדמיה ללשון העברית. בנוסף פיקד על אוניות בהפלגות מיוחדות, עבור משרד הביטחון.

באותן השנים הרצה בנושאי ימאות באוניברסיטת חיפה, שם לימד בחוג לציוויליזציות ימיות במשך 17 שנה. כן הרצה בטכניון וריכז קורסים לקראת הסמכה ישראלית לתואר רב חובל בכיר במשך ארבע שנים. במכללת הגליל הרצה בשפה האנגלית בקורסים בינלאומיים למנהלי נמלים מכל העולם, במשך 15 שנים לסירוגין. ב-1977 לימד ניווט ושיט כמרצה אורח באוניברסיטת סאות'המפטון באנגליה, בה למד בעבר לתואר רב חובל בכיר.

שירות צבאי

בתקופת שירותו בצי הסוחר היו קציני הצי פטורים משירות חובה בצה"ל. לאחר מלחמת ששת הימים החלו אימוני גדוד נחיתה; קלמפרר גויס לחיל הים בדרגת רב-סרן. יחד עם גיסו אברהם (רמי) לונץ (לימים תא"ל), עסק בסוגיית הנחתת הכוחות מהים, כנציגי חיל הים אצל מפקד הכוח הנוחת אהרן דוידי.

הפצת תורת הימאות בעולם

ב-1967 הוענק לו דרכון של האו"ם, איתו נסע לשנה לניגריה מטעם ארגון הימאות הבינלאומי (IMCO), במטרה לבחון אפשרויות להקמת בית ספר ימי אזורי באפריקה המערבית.

ב-1968 נסע לברזיל מטעם סוכנות הפיתוח של האו"ם UNPD, לשם הקמת דגם ניסויי לבית-ספר ימי, לקראת הפעלה של צי מסחרי תחת דגל ברזיל.

כנושא דרכון של האו"ם, הרצה בפורומים בינלאומיים לענייני ימאות שהתקיימו ב: טרייסט והרקולנאום שבאיטליה, ברמן שבגרמניה, ורייקה שביוגוסלביה. קלמפרר דיבר על נושאים שנחשבו חדשניים יחסית בתקופה זו, כגון "המאמץ הפסיכולוגי של הימאים באוניות החדשות" - על קושי שנבע מכך שעל אוניות אלו מספר הימאים קטן והן אינן עוגנות בנמלים; ו"שוד ימי בספנות המודרנית", נושא שרק אז החל לעלות למודעות העולמית.

טביעת האונייה "מלכה"

בתחילת 1975 נמסרה לפיקודו האונייה "מלכה" (שנקראה לפני כן "Oosterhout"), שהייתה אוניית מטען כללי, באורך 73 מטר ובתפוסה כוללת של 1850 טון. האונייה נרכשה על ידי חברת מנו נתיבי-ים בהולנד. האונייה יצאה עם מטען של מלח להפלגת בכורה בדגל צי הסוחר הישראלי, מנמל "Delfzyl" שבהולנד, ל"Aveiro" שבפורטוגל.

ב-20 בינואר 1975, במהלך מסעה בתעלת למאנש, כ-20 מיל צפונית לקסקט (Casquet), באתר משוער 40°43′0″N 02°23′0″W / 40.71667°N 2.38333°W / 40.71667; -2.38333, התנגשה כנראה האונייה בחפץ בלתי מזוהה ומים חדרו לספנה שלה. כשהמלח נרטב, העיסה זזה במחסן כך שהאונייה נטתה, נטייה שלא ניתן היה לתקנה.

קלמפרר החליט על נטישה מיידית של האונייה והצוות הורד לרפסודת ההצלה בטרם טבעה האונייה. כל אנשי הצוות נאספו על ידי האונייה הגרמנית "Renate" וניצלו.

קלמפרר נשא בשנת 1957 את תרזה, פלמחניקית לשעבר ונכדתו של אברהם משה לונץ, מראשוני חוקרי ארץ-ישראל בעת החדשה. הזוג התגורר בחיפה ונולדו להם שלושה ילדים: ד"ר אילה רחל קלמפרר-מרקמן, יפנולוגית, חוה מרצקי, עורכת-דין, ויואב קלמפרר, רואה חשבון.

בשנת 2006 קרא בית הספר לקציני ים עכו לאחת מסירות המפרש שלו בשם "קלמפי" - כינויו המקובל של קלמפרר בפי מכיריו.

עמותת בוגרי בית הספר לקציני ים מעניקה מדי שנה, "פרס למגשימים" על שמו. לבוגרים צעירים שהוסמכו לקצונה בצה"ל או בצי הסוחר הישראלי.

במהלך עבודתו פרסם קלמפרר מספר ספרי לימוד במקצועות הימאות:

• אסטרונומיה ימית, (חיפה: משרד התחבורה, אגף הספנות והנמלים, המחלקה לכח אדם ימי, 1982).
• מבוא לטכנולוגיה של הפעלת אניות סוחר, אוניברסיטת חיפה, 1987.
• איפוס מצפן מגנטי, משרד התחבורה, הרשות לחינוך והכשרה ימיים, המכון להכשרה ימית.
• השוואת תעריפי ITF עם תעריפי צוות, הוצאת מכון וידרא, אוניברסיטת חיפה, 1990.
• עלויות כוח אדם ימי ישראלי וזר, הוצאת מכון וידרא, אוניברסיטת חיפה, 1994.
• יחד עם רב חובל בכיר רפאל שפינט ואחרים, ימאות לחובלי משמרת, משרד החינוך והתרבות, האגף למדע ולטכנולוגיה, 1989.
• יחד עם רב-חובל עמנואל הצופה, נווט ימי אסטרונומי,
• יחד עם ט. ברמן ואחרים, כושר הנשיאה של הכנרת, הוצאת מכון וידרא, אוניברסיטת חיפה, 1997.
• מאמר יחד עם יובל האפט, טביעתה של האניה אנדראה דוריה, ב: צלילה, 15: 24-35, 1998.
• מאמר על משמעויות הקטנת הצוות באוניות, "Reduction of Ships' Crews – Factors to be Considered, Sapanut, Vo. 18, no. 1, Spring 1990, pp. 4-8.

• הלל ירקוני, "75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל", הוצאת אפי מלצר, 2005.
• צבי מריאנסקי, נאצים פיראטים וג'נטלמנים של הצי - זכרונותיו של רב חובל בצי הסוחר, בהוצאת המחבר, 2013, עמ' 55, 61, 63, 270 - 273.

מדיה וקבצים בנושא עמנואל קלמפרר בוויקישיתוף

• מקאמה לרב חובל קלמפרר על ידי תלמידו, רב חובל צבי מריאנסקי, באתר משמר המורשת הימית.
• עמנואל קלמפרר באתר יוצאי מרכז אירופה.
• „עשרים שנה עמדתי על הגשר - אולי בשביל המקרה הזה...“, מעריב, 26 בינואר 1975 (באתר עיתונות היסטורית יהודית).