Carmit Gai

כרמית גיא (נולדה ב-13 בדצמבר 1949) היא עורכת ושדרנית רדיו וטלוויזיה, עיתונאית, סופרת ומתרגמת ישראלית.

נולדה בגבעת חיים להורים ניצולי שואה יוצאי הונגריה. חודשים אחדים אחרי לידתה עברה המשפחה לקיבוץ יד חנה ("הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בעולם") שהוריה נמנו עם מייסדיו. גדלה והתחנכה ביד חנה עד 1965, מועד בו עברה לבת ים, שם סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון העירוני במגמה מזרחנית. היא התגייסה לצה"ל ושירתה כפקידה בחיל התותחנים.

לאחר סיום שירותה, בשנת 1969, התקבלה לעבודה ברשות השידור. במקביל למדה תולדות האמנות ומזרח תיכון באוניברסיטה העברית בירושלים.

מתגוררת בתל אביב. נשואה לפרופ' אלי שאלתיאל. בנם הוא אורי שאלתיאל. סבתא לשלושה נכדים: איתי, נמרוד ורונה.

רשות השידור

במשך שלושים וחמש שנים (2004-1969) עבדה גיא ברשות השידור. היא החלה את דרכה כקריינית ב"קול ישראל", ובהמשך החלה לעבוד במקביל גם ב"ערוץ הראשון" שנקרא בשנים ההן "הטלוויזיה הישראלית", והיה ערוץ הטלוויזיה היחיד בישראל. גיא התחילה כמגישת רצף ואחר כך שימשה גם כקריינית במהדורת החדשות "מבט". כמו כן הגישה תוכניות תרבות כגון "מצב הרוח" (עם קובי מידן).

גיא המשיכה בעבודתה ב"קול ישראל", שם שימשה כקריינית ואחר כך גם כמגישה של יומני חדשות ותוכניות אקטואליה ובהן "הכל דיבורים" ברשת ב' (בחלק מהזמן ביחד עם חיים זיסוביץ'). בשנות ה-80 התחילה לערוך חדשות והייתה רכזת בחדר החדשות (במקביל לעבודת ההגשה).

בסוף שנת 2004, על רקע קשייה הכלכליים של רשות השידור והאווירה שנוצרה ברשות בימי כהונתו של יוסף בראל כמנכ"ל הרשות, פרשה גיא מרשות השידור ויצאה לפנסיה מוקדמת (יחד עם קבוצה גדולה של מגישים ועורכים ובהם: חיים זיסוביץ', נילי אמיר, חנן נוה, צבי ישראלי, אריה שור ואסנת לנדר).

המכון הישראלי לדמוקרטיה

משנת 1996 נמנית גיא עם חברי מערכת כתב העת "העין השביעית" (ביחד עם עוזי בנזימן (העורך), נחום ברנע ורפי מן). "העין השביעית" הוא דו-ירחון שמוציא המכון הישראלי לדמוקרטיה המתמקד בתקשורת ההמוניםבישראל. במהלך השנים פרסמה בו גיא עשרות מאמרים. כמו כן, היא מופקדת על ניהולו של פורום "העין השביעית", אשר אמור להוות - לראשונה במסגרת כתב העת - במה פתוחה לציבור לשמוע ולהשמיע דעותיו ביחס לנושאים של ביקורת התקשורת ודמותה המקצועית.

משנת 2005 מנהלת גיא את "פורום השולחן העגול על-שם ג'ורג' שולץ", במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה. בפורום נדונים נושאים אקטואליים שיכולה להיות להם השפעה על יציבותה של הדמוקרטיה הישראלית ואיכותה.

• מסע ליד חנה (עם עובד, 1992), הוא ספר אוטוביוגרפי המתאר את הרקע וההשלכות שהיו לפילוג בקיבוץ יד חנה בראשית שנות ה-50.
• המלכה נסעה באוטובוס – רובינא ו"הבימה" (עם עובד, 1995), המתאר את פרשת חייה של חנה רובינא ("הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי"). (הספר בקטלוג ULI)
• בר לב, ביוגרפיה (עם עובד 1998), על חייו של חיים בר-לב, שהיה הרמטכ"ל השמיני של צה"ל ואחר כך חבר כנסת, שר בממשלות ישראל ושגריר ישראל ברוסיה.
• דב לאוטמן: לא מרים ידיים, כנרת זמורה-ביתן דביר, תשע"א 2011.
• חלום ושבר – סיפורם של הקומוניסטים העבריים 1949-1943, הוצאת כתר, 2019.

בסוף שנות ה-70 החלה גיא לתרגם ספרים מאנגלית לעברית, ומאז תרגמה עשרות ספרים ובהם:

• ספרי עיון, בין היתר מפרי עטם של ארווין יאלום (חמישה ספרים), פאולו פריירה, אנטוני ביוור, בן מקנטייר, אריק הובסבאום ומארק מאזוור.
• ביוגרפיות, ובהן ביוגרפיות של לאונרדו דה וינצ'י, צ'רצ'יל, לו אנדריאס סלומה וישעיה ברלין.
• סיפורת, ובכלל זה יצירות של דוריס לסינג, רוברט לואיס סטיבנסון, ארצ'יבלד ג'וזף קרונין, מייקל קנינגהם, ברברה טוכמן, ג'ק לונדון, פול סקוט וג'ון לה קארה.

כמו כן עסקה בעריכת ספרים:

• יצחק נבון, באמונתו יחיה: לקט דברים על דוד בן-גוריון, (עריכה: כרמית גיא, עיצוב החוברת והעטיפה: רותי בית אור), הוצאת קריית שדה בוקר, המכון למורשת בין-גוריון, 1978.

• מרצה בקורסים של "אסכולות" (בית הספר ללימודים רב-תחומיים ולתרבות הדעת של האוניברסיטה הפתוחה): קורס "מעצבי תרבות" וקורס "נשים על נשים". כמו כן הנחתה סדנאות של כתיבת זיכרונות.
• מנחה, מרצה ומראיינת בכנסים ובימי עיון בנושאי תקשורת, ספרות וחברה.

מדיה וקבצים בנושא כרמית גיא בוויקישיתוף

• מאמרים של כרמית גיא באתר העין השביעית
• הספרים של כרמית גיא, באתר "סימניה"
• רשימת הפרסומים של כרמית גיא, בקטלוג הספרייה הלאומית
• עדנה עברון, כרמית גיא וגברת שאלתיאל, כותרת ראשית, 20 במרץ 1985
• יהודה נוריאל, ‏מתחת לקו, באתר "ידיעות אחרונות", 8 באפריל 2019