Quick Facts
Biography
בארבו לאוטארו (ברומנית: Barbu Lăutaru; 1780 - 18 באוגוסט 1858) הוא כינוי בו נודע הלאוטאר הצועני המולדובני, ואסילה בארבו, מי שהיה סטרוסטה של הלאוטארים ביאשי, בירת נסיכות מולדובה במשך כארבעים שנה. לפי מקורות התקופה בארבו ניגן בקובזה, בכינור ובחליל וגם נתן קולו בשיר.
ביוגרפיה
בארבו נולד להסטרוסטה סטאן בארבו, במשפחת צוענים לאוטארים משועבדים לבויאר דראגוליץ'.
ב-1847 ערך המלחין פרנץ ליסט מסע בנסיכות מולדובה והתעניין במוזיקה המקומית. ערב אחד, בהיותו בביתו של הבויאר אלקו באלס, יחד עם בויארים נוספים, כולל וסילה אלכסנדרי, הזמין באלס את הטאראף של בארבו לאוטארו, כדי שליסט יוכל להתרשם מהמוזיקה שלהם. לאחר שלאוטארו ולהקתו ניגנו מיני מוזיקה צוענית, הודה לו ליסט והחליט להשמיע לו גם את המוזיקה שלו וניגן במקום מרש הונגרי ואימפרוביזציה שלו. לאוטארו הודה לו בתורו וביקש רשות ממנו לנגן בעצמו את מה שניגן ליסט. ליסט הסכים ולאוטארו ניגן את המוזיקה שלו תוך חזרה מדויקת, להפתעתו של ליסט. אירוע זה זכה לפרסום בכתב העת הצרפתי La vie Parisienne, במספר 48 מיום 28 בנובמבר 1874.
לבארבו היו שלושה בנים, גאורגה, יואן ווסילה, שלושתם נשאו את הכינוי "סקריפקאריול" (נגן ה"סקריפקה", כלי מיתר, כינור), שלושתם הלכו בעקבות אביהם וצברו די ממון, כדי לקנות את שחרורם מעבדות הצוענים ב-6 ביולי 1845.
הנצחה
להנצחתו של בארבו לאוטארו נוסד ברומניה, ב-1949, האנסמבל הנושא את שמו והמתמקד במוזיקה עממית רומנית. ביאשי הוקם מרכז פולקלור על שם בארבו לאוטארו ובערים שונות ברחבי רומניה ורפובליקה מולדובה נקראו רחובות על שמו.