Quick Facts
Biography
אנה אנדרש מרכוס (בגרמנית: Anna Andersch-Marcus; 19 במאי 1914 קיל, גרמניה – 11 באפריל 2005) הייתה ציירת וגרפיקאית.
ביוגרפיה
תחילת דרכה
נולדה בד' בסיוון תרע"ד בשם אנה נאגל למשפחה של אומנים ויוצרים בעיר קיל. אביה היה יהודי ממשפחת כהנים ממוצא ספרדי, ואמה נוצריה. אביה היה ימאי בעיסוקו ובמלחמת העולם הראשונה הצטרף כקצין לצי הגרמני. לאחר המלחמה היה האב מובטל ואנה נשלחה לגור עם סבה וסבתה, הורי אמה. היא למדה מלאכת מחשבת בבית הספר לאמנות (Kunstschule Kiel), וגרפיקה שימושית בסמינר למורים (Graphische Fachschule) בקיל. עם עליית הנאצים לשלטון נסגרה האוניברסיטה בקיל, מפני שרבים מן המרצים נחשבו לסוציאליסטים. עקב כך, עברה אנה לאקדמיה לאמנויות בברלין (Akademie der freien Künste Berlin). בין השאר למדה תולדות האמנות אצל ו' פסרגה (W. Passarge). לאחר שני סמסטרים הופסקו לימודיה על רקע מוצאה והיא נאלצה לעבוד בהכנת שרטוטי מבנים וכבישים. במקביל הצטרפה לפעילות מחתרתית של סטודנטים ומרצים, שסייעו להגירת יהודים אל מחוץ לגרמניה. חברי המחתרת מילטו יהודים על גבי ספינות שהפליגו לקנדה וניסו לפעול ולהשפיע על פקידים בשירות המדינה לטובת היהודים. למרות שהוכרזה כ"אמנית בולשביסטית" ונאסרה עליה כל פעילות אמנותית, היא הפיקה איורים ופרסומות עבור לקוחות ששמעו על יכולותיה. לאחר מכן עבדה כמאמנת אריות ים בקרקס עד שנת 1938. באותה שנה הגיע אליה מברק מן השגרירות השווייצרית, שהודיע לה על תפיסת התא המחתרתי עליו נמנתה וחיסולו. המברק דחק בה לעזוב את ברלין באופן מיידי.
אנה ברחה להמבורג, נישאה ולזוג נולדו שני ילדים. הבעל עזב את הבית תוך זמן קצר. בינואר 1941 גילו השלטונות את זהותה האמיתית והיא הועברה עם ילדיה לפרוור פינקנוורדר (Pinkenwerder) ובהמשך בהמבורג. היא ציירה בהזדמנויות שונות כדי לכלכל את ילדיה הקטנים וכן סייעה בזכות כישרונה ליהודים לזייף מסמכים. במהלך המלחמה נאלצה לעתים להשתמש בציוריה כחומרי הסקה.
פעלה בגרמניה
לאחר המלחמה החלה ללמד באקדמיה לאמנות בהמבורג בעקבות מרצה שלה לשעבר מברלין שפגשה והעיד על כך שסיימה את לימודיה בברלין לפני המלחמה. בשנת 1950 נישאה בשנית למרטין אנדרש (לימים פרופסור בתחום הגרפיקה והקליגרפיה) ולשניים נולד בן. הזוג נפרד תוך זמן קצר ואנה גידלה את בנה לבדה. היא עבדה כמאיירת עבור כמה הוצאות ספרים וכן ביצעה, לצד הציור והגרפיקה, יותר מעשרים יצירות ארכיטקטוניות, וציורי קיר נודעים בבתי ספר, כנסיות, מבנים ציבוריים ופרטיים, בטכניקות ובחומרים רבים (ויטראז'ים, שטיחי קיר וכו'). מרכוס עסקה גם בהוראה וחינוך לאמנות, ציורי גוף, עיצוב וסגנון ויטראז'ים, תולדות האמנות ותולדות המזרח הקדום במוסדות אקדמיים שונים. באמצע שנות ה-50 החלה לעבוד במחלקת יחסי הציבור של חברת הנפט "סטנדרד אויל". ב-1965 הגיעה לראשונה לביקור קצר בישראל. בשנת 1968 הציגה תערוכות ראשונות בישראל: ב"מוזיאון וילפריד" בקיבוץ הזורע, בגלריה "נורה" בירושלים ובגלריה טרקלין בחיפה. בעת ביקורה בארץ הכירה את בעלה לעתיד, שלמה מרכוס.
מעבר לישראל
בשנת 1969 התגיירה, עזבה את עבודתה ועלתה לארץ עם בנה בן ה-18. בנה התגייס לצה"ל והשתתף במלחמת יום הכיפורים. היא התגוררה במשך כ-20 שנה עם בן זוגה, שלמה מרכוס, במרומי הר הזיתים, בלב שכונה ערבית בירושלים. בין עבודות הוויטראז' הרבות שיצרה בישראל נמנות חלונות ב"בית אריאל" בירושלים, המתארים את ששת ימי הבריאה, 27 חלונות ויטראז' בכנסייה הלותרנית בעיר העתיקה בירושלים וקירות זכוכית באולם הכניסה למרכז הקליטה בלוד ובכפר סבא. כמו כן לימדה בסמינר הקיבוצים.
אחרית ימיה
בשנת 1988 הזוג מרכוס עבר להתגורר בירוחם בעקבות חלום של אנה, שבו שמעה קול האומר לה לעבור לירוחם מבלי שידעה עד אז על קיומו של מקום זה.
נופי המדבר נתנו לאנה השראה ובשנותיה האחרונות היא הרבתה לצייר את הנופים המיוחדים – טבעיים ומעשי אדם – המצויים בקרבת ירוחם, בין המכתש הגדול לאגם ירוחם וכן ברחבי הנגב. אנה תרמה לירוחם בדרכים שונות: ציורי קיר שלה מעטרים מוסדות ציבור בעיירה, ביניהם בית הכנסת "אפיקים בנגב", שם הייתה אחראית על עיצוב וציור החלונות הצבעוניים והפרוכות המיוחדות. תערוכה של יצירותיה "מנופי הנגב" מוצגת בספריה העירונית. ובסמינר הקיבוצים.
במהלך פעילותה הציגה את ציוריה בלמעלה מעשרים תערוכות יחיד בערים שונות בגרמניה ובישראל, וכן השתתפה בכ-20 תערוכות קבוצתיות שונות בגרמניה, שווייץ וישראל. הבמאית נעמה מרקוביץ’ הפיקה בשנת 2001 את הסרט התיעודי "לכתך אחרי במדבר" העוסק בבני הזוג מרכוס ופועלם בירוחם.
אנה נפטרה ביום שני, ב' בניסן תשס"ה, בירוחם, כחודשיים לפני יום הולדתה ה-91. היא נקברה בבית הקברות בהר הזיתים, לא רחוק מהמקום בו התגוררה בעבר. היא הותירה אחריה את בעלה ושלושה ילדים. בנה, דירק אנדרש, יליד שנת 1950, גם הוא צייר.
מרכוס עצמה תיעדה את יצירותיה במהלך חייה החל משנת 1932 (כשהייתה בת 18) – רישום של כל יצירה שלה, באיזו טכניקה נוצרה ובאיזו שנה. בהמשך היא אף תיעדה היכן נמצאת כל יצירה – כלומר למי נמכרה. יצירותיה מהתקופה הנאצית לא נרשמו כלל כיוון שהייתה מצויה בסכנת רדיפה.
עבודותיה של אנה פזורות במוסדות ציבור ובתי תפילה ברחבי אירופה וישראל. מדובר בכ-20 חלונות צבעוניים בחו"ל וכ-7 בישראל. תערוכות מיצירותיה מוצגות מדי שנה במרכז במידב"ר (בית מדרש יוצר בירוחם) שבפעילותו לקחו בני הזוג מרכוס חלק פעיל.
