Rivka Schatz Uffenheimer

רבקה ש"ץ אופנהיימר (בלועזית: Rivka Schatz Uffenheimer; ט"ו באייר תרפ"ז, 17 במאי 1927, בפולין – י"ט באדר א' תשנ"ב, 22 בפברואר 1992, בירושלים) הייתה חוקרת קבלה, חסידות, משיחיות ושבתאות, מחברת הספר "החסידות כמיסטיקה" ומהדירת הספר "מגיד דבריו ליעקב", לרבי דב בער ממזריטש ("המגיד ממזריטש").

רבקה ש"ץ אופנהיימר, בת אברהם, נולדה בשנת 1927, בפולין, גדלה בריו דה ז'ניירו, ברזיל, ועלתה לישראל בשנת 1935. היא החלה ללמוד באוניברסיטה העברית בתחילת שנות החמישים, שם הייתה תלמידתו של גרשם שלום וראתה בו את מורהּ המובהק. במקביל ללימודיה שימשה במהלך שנות החמישים גם כעוזרת ההוראה של שלום והחלה ללמד, בין היתר, על השבתאות, ראשית הקבלה והזוהר. בשנת תשט"ו ערכה את ספרו של שלום, הכולל את סדרת ההרצאות שהעביר באותה השנה על השבתאות. מספר שנים אחר כך היא ערכה שתי סדרות הרצאות נוספות שלו - על ראשית הקבלה וספר הבהיר (בשנת תשכ"ב) ועל הקבלה בפרובאנס, חוג הראב"ד ובנו ר' יצחק סגי נהור (בשנת תשכ"ג).

בשנת 1958 קיבלה תואר מוסמך ובשנת 1966 קיבלה תואר דוקטור, שניהם מהאוניברסיטה העברית. בשנת 1967 התמנתה למרצה בכירה, בשנת 1971 לפרופסור חבר וב-1978 לפרופסור מן המניין בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.

בנוסף להוראה באוניברסיטה העברית, לימדה בשנות השישים חוג שבועי שהתכנס בביתו של שמואל הוגו ברגמן, ובין משתתפיו היו: פרופ' בנימין אופנהיימר (מי שהיה בעלה וכן חוקר מקרא באוניברסיטת תל אביב), האב יוחנן ויינהובן, אברהם כרמל, הצייר יהודה בקון, יהודה הנגבי ואהוד בן עזר.

בשנת 1970 הוענק לה פרס קוגל. בתחילת שנות ה-90 היא ניהלה את "פרויקט ספר הזוהר" באוניברסיטה העברית. מטרת הפרויקט היה להוציא לאור מהדורה ביקורתית של ספר הזוהר ב-43 כרכים. לאחר מותה הפרויקט התפרק.

ש"ץ אופנהיימר נפטרה בשנת 1992 ממחלה קשה. היא הובאה לקבורה בהר המנוחות בירושלים. לאחר מותה הועבר אוסף הספרים שלה, שכלל גם תצלומי כתבי יד בקבלה, בחסידות ושל הרב קוק, לספרייה הלאומית וצורף לספריית גרשם שלום.

פרסומיה הראשונים היו בתחום חקר השבתאות. בשנת תשט"ו ערכה כאמור את הרצאותיו של שלום על "פרשת השבתאות". שנה מאוחר יותר (בשנת תשט"ז) היא פרסמה ביקורת מקיפה על המהדורה המדעית של ישעיה תשבי ל"ספר ציצת נובל צבי", ושנה אחר כך (בשנת תשי"ז) פרסמה בעיתון הארץ ביקורת על ספרו של גרשם שלום "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו". פרסומיה הנוספים בתחום התבססו על עבודת המוסמך שלה משנת 1958: "מבוא לכתב היד השבתאי, הפרוש על פרשת לך לך של בן כת המומרים".

עם זאת, החל משנת תש"ך התמקדו מחקריה בעיקר בתחום חקר החסידות. בסדרת מאמרים שהופיעו בכתב העת מולד, היא דנה באספקטים שונים של החסידות על פי תורותיהם של ר' אלימלך מליזנסק, שניאור זלמן מלאדי והרב מרדכי יוסף מאיזביצא. בהמשך פרסמה מחקרים נוספים על החסידות, וכן כתבה את הערכים על "החסידות" ו"הבעל שם טוב" באנציקלופדיה בריטניקה.

גם את עבודת הדוקטור, שכתבה בהנחיית פרופ' גרשם שלום, בחרה לעשות בתחום זה. נושא העבודה היה: "יסודות קויאטיסטיים במחשבה החסידית במאה השמונה-עשרה" והיא עוּבּדה מאוחר יותר לספר "החסידות כמיסטיקה", הנחשב למחקר יסוד בתחום. הספר זכה לשתי מהדורות נוספות ותורגם לאנגלית. בנוסף, ההדירה ש"ץ אופנייהמר את הספר "מגיד דבריו ליעקב" לדב בער ממזריטש, והוא היה לספר החסידי הראשון שזכה לההדרה ולפירוש מפורט, המבוסס על קריאה צמודה של הטקסט.

היא לא היססה לחלוק על חוקריה הגדולים של החסידות, ועשתה זאת אף עוד בטרם הגישה את עבודת הדוקטור. חלק מהביקורת נבע מסירובה לקבל קביעות כוללניות על החסידות ולפיכך הקפידה לבסס כל טענה שלה לאחר בירור קפדני במקורות החסידות. באותו עניין כתבה:

...לא המחקר ההיסטורי, שהיה להוט בעיקר אחר 'התיעוד' של כל הנוגע לחסידות, ולא המחקר הפנומנולוגי שטרח להתמודד על הערכיות הפנימית של החסידות, לא נתנו לקורא את השהות הפנימית לשמוע את דברי החסידים עצמם. האמירה מגבוה וממרחק בהכללה, מאפיינת את חקר החסידות על כל זרמיה. דרך זאת גם יתרונות בצדה, שכן היא נותנת פרספקטיבה כלפי הנושא הנידון, אולם אנו מצווים היום על אתנחתא, העמקה ודיון כדי להבין את המערכת הסבוכה של עולם רוחני זה. צריך לתת למקורות עצמם לדבר, הן כדי להיות נאמנים לגופי התורות בנות זמנן והן כדי למנוע אוריינטציה מסולפת סביב החסידות, המותחת את היריעה של משמעותה אל ימינו בלא ביקורת מספקת.

— עמ' ז', פתח דבר למגיד דבריו ליעקב, למגיד דב בער ממזריטש, מהדורה ביקורתית עפ"י כתבי-יד עם מבוא, פירוש, הערות ומפתחות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ו-1976 (מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת: תש"ן-1990).

בשנת 1960 פרסמה מאמר ביקורת על ספרו של מרטין בובר על החסידות, The origin and meaning of Hasidism‏ ומאמר נוסף על משנתו בחקר החסידות, שם חלקה על דרכי החקירה שנקט בובר בקשר לחסידות, על שאלת מהותה של החסידות וכן על פרשנות המושג "העבודה בגשמיות". מאמרה הנ"ל על משנתו של בובר בחסידות - שתורגם מאוחר יותר גם לגרמנית ולאנגלית - זכה לתשובה מבובר עצמו וכן ממורהּ גרשם שלום. הדרך שהתוותה ש"ץ אופנהיימר במחקריה על החסידות היא־היא שהתקבלה בסופו של דבר בעולם האקדמי. עם זאת ישנם חוקרים, כגון פרופ' רון מרגולין מאוניברסיטת תל אביב, הסבורים כי הביקורת של ש"ץ אופנהיימר על בובר לא הייתה מוצדקת, ובמחלוקת בין השניים מצדדים דווקא בבובר.

גם הנחותיו של שלום בקשר לחסידות - כאילו לא הייתה החסידות זרם שיצר רעיונות חדשים ביהדות אלא היוותה המשך של זרם המיסטיקה הקודם - זכו לביקורת מצדה. היא אומנם ראתה בחסידות תנועת המשך, אך בניגוד לשלום סברה כי מדובר גם בתנועה מקורית, בעלת רעיונות מהפכניים, אשר הוסוו ונוסחו בלשון קבלית מסורתית.

בנוסף ובמקביל למחקרה על תנועת החסידות, עסקה גם במחקר של תורת הרב קוק, פרסמה מספר מאמרים בנושא, ואף ביקשה לפרסם מחדש חלק מכתביו. פרופ' אליאור סבורה כי העניין שמצאה ש"ץ אופנהיימר בכתבי הרב קוק, נבע בין היתר מהשילוב של הפילוסופיה, הקבלה והחסידות המצוי בהם, המשמעות העמוקה לדברים שכתב, יחד עם דרכו הייחודית של הרב בהתמודדות עם השאלות האקטואליות בנות זמנו. עם זאת סבורה אליאור כי התעניינותה של ש"ץ אופנהיימר בתורת הרב ודרכו לא הייתה אקדמית גרידא, אלא מדובר היה גם בהרגשת הזדהות וקרבה רעיונית שחשה ש"ץ אופנייהמר כלפי תורת הרב ודרכו. במשך מספר שנים למדה בקביעות יחד עם הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב קוק, שאף התיר לה לצלם כתבי יד שלא פורסמו של אביו. בתקופה מאוחרת יותר היו כתבים אלו מקור להוצאה של כתבי הרב קוק שטרם התפרסמו, כנגד דעתם של מחזיקי הכתבים המקוריים שהעדיפו להסתירם.

בהקשר זה שאלת זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית העסיקה את ש"ץ אופנהיימר רבות והיא לא היססה להביע דעתה בפומבי בנושא. היא הזדהתה עם הציונות המעשית, חתמה בשנות השבעים, יחד עם כ-150 אנשי ציבור ורוח על גילוי דעת הקורא להקים את קריית חברון היהודית, וראתה בתנועת גוש אמונים תנועה התיישבותית ציונית חשובה.

אחד ממאמריה הידועים עוסק ברב ישכר שלמה טייכטל, אשר עד לשואה החזיק בדעות אנטי ציוניות, אך כתוצאה מאימי השואה שינה דעתו והפך לציוני נלהב, ובדומה לרב קוק ייחס לתנועה הציונית משמעות דתית עמוקה. טייכטל לא הצליח להימלט מידי הנאצים ונרצח באושוויץ או בדרך לשם. ספרו של טייכטל "אם הבנים שמחה", שנכתב בעקבות השינוי שחל בו, הצליח לשרוד ועותקים מספר ממנו מצאו דרכם לישראל. מאמרה של ש"ץ אופנהיימר עוסק בתיאור האיש ודעותיו, כפי שהם באים לידי ביטוי בדברים שכתב בספר זה. ש"ץ אופנהיימר מתארת במאמר את השינוי שחל בטייכטל, את הבסיס הרעיוני וההלכתי לדעותיו החדשות ואת מאבקו לשכנוע המחנה החרדי לתמיכה במפעל הציוני. לאחר שיצא המאמר לאור, הוא עורר הדים במקומות רבים. בהמשך, הוא יצא במהדורה נוספת, מורחבת, שכללה בין היתר שינוי של חלק משם המאמר (טייכטל מכונה במהדורה החדשה "רב חרדי" ולא "רב חסידי"), וכן "אחרית הדבר" המתארת חלק מהתגובות למאמר, ובנוסף תורגם לאנגלית.

תחום נוסף שחקרה היה המשיחיות ביהדות, בעיקר בקרב היהודים האנוסים, כגון שלמה מולכו, אברהם מיכאל קרדוזו ומנשה בן ישראל. בנוסף לכך, ובאותו עניין, חקרה גם את תורותיהם של המהר"ל והרמח"ל וכן פרסמה מאמרים כלליים על המשיחיות. בנוסף, כתבה את הערך על יצחק לוריא (האר"י) באנציקלופדיה בריטניקה ומאמרים נוספים על הקבלה. חלק ממאמריה בנושא המשיחיות יצאו לאור לאחר מותה בקובץ המחקרים "הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד".

כמו כן, פרסמה ש"ץ אופנהיימר מאמרים על חוקרים ואישים חשובים, חייהם או פועלם. בין היתר פרסמה מספר מאמרים על מורהּ גרשם שלום, על שמואל הוגו ברגמן, זלמן שזר, הלל צייטלין, אפרים גוטליב, רפאל מאהלר, וכן על ישראל אלדד.

ספרים

• החסידות כמיסטיקה, יסודות קוויאטיסטיים במחשבה החסידית במאה הי"ח, ירושלים: הוצאת ספרים מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשכ"ח-1968 (מהדורה שנייה: תש"ם-1980; מהדורה שלישית מורחבת: תשמ"ח-1988). הספר יצא לאור גם בתרגום לאנגלית (ראו להלן).
• מגיד דבריו ליעקב, למגיד דב בער ממזריטש, מהדורה ביקורתית על פי כתבי-יד עם מבוא, פירוש, הערות ומפתחות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ו-1976 (מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת: תש"ן-1990).

• הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד (קובץ מאמרים), הקדמה מאת רחל אליאור, ירושלים: הוצאת ספרים מאגנס, תשס"ה-2005. הספר יצא לאור לאחר מותה של ש"ץ אופנהיימר.

הרצאותיו של גרשם שלום

• פרשת השבתאות, הרצאות של ג' שלום, בעריכת רבקה ש"ץ, ירושלים: הוצאת מפעל השכפול, תשט"ו.
• ראשית הקבלה וספר הבהיר, הרצאותיו של פרופ' ג' שלום בשנת תשכ"ב, ערכה רבקה ש"ץ, ירושלים: הוצאת מפעל השכפול, תשכ"ב-1962 (הדפסות נוספות: ירושלים: הוצאת אקדמון, תשכ"ה-1965; תשכ"ט-1969; תשל"ה-1975; תשל"ט-1979; תשמ"ו-1986).
• הקבלה בפרובאנס (חוג הראב"ד ובנו ר' יצחק סגי נהור), הרצאותיו של פרופ' ג' שלום בשנת תשכ"ב, בעריכתה של רבקה ש"ץ, ירושלים: הוצאת מפעל השכפול, תשכ"ג-1963 (הדפסות נוספות: ירושלים: הפקולטה למדעי הרוח, הוצאת אקדמון, תשכ"ה-1965; תשכ"ו-1966; תש"ל-1970; תשל"ג-1973; תשל"ו-1976).

ממאמריה שיצאו בתדפיס נפרד

• "לדמותה הרוחנית של אחת הכיתות השבתאיות", תדפיס מתוך: ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח ג' - ד', ירושלים: תשי"ט - תש"ך, עמ' שצ"ה - תל"א.
• "פירוש 'לך לך' ליהודה לוי טובה", יצחק מלכו ורבקה ש"ץ, תדפיס מתוך: ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח ג' - ד', ירושלים: תשי"ט - תש"ך, עמ'‬ תל"ג - תקכ"א.
• "וידוי על סף המשרפות ו'אחרית דבר', רב חרדי מכה על חטא", תדפיס מתוך: כיוונים 23 (תשמ"ד-1984), עמ' 49 - 62.
• "’מראות על רזא דמלכא משיחא’ מקור קדום משבתאי מומר" (כ"י מכון בן-צבי 2262), תדפיס מתוך: ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח י"ב (ספר יון ב'), ירושלים: תשל"א - תשל"ח, עמ' רי"ט - רנ"ב.
• "פירושו של הבעש"ט למזמור ק"ז, מיתוס וריטוס של ירידה לשאול", תדפיס מתוך: תרביץ מ"ב (תשל"ג), עמ' 154 - 184.
• "ראשית המסע נגד הרב קוק", תדפיס מתוך: מולד, סדרה חדשה ו' (ל'), חוברת 32 (242), (תשל"ד), עמ' 251 - 262.

• "הגותו של רמח"ל על רקע ספרות התיאודיציאה", תדפיס מתוך: דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך ז', חוברת י"ב, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ח, עמ' 275 - 291.

• לזכרה של רבקה ש"ץ-אופנהיימר, ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון למדעי היהדות, תשנ"ג-1993.
• קולות רבים, ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ אופנהיימר, עורכים: רחל אליאור ויוסף דן, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרכים י"ב - י"ג, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והמרכז לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, תשנ"ו-1996.

• מיכל אורון.
• בנימין איש שלום.
• רחל אליאור.
• זאב גלילי.
• זאב גריס.
• דורית כהן אלורו.
• צביה רובין.

• צביה רובין, "פרופ' רבקה ש"ץ ומפעל הזוהר", לזכרה של רבקה ש"ץ-אופנהיימר, ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון למדעי היהדות, תשנ"ג-1993, עמ' ל"ג - ל"ז.
• צביה רובין, "כתביה של פרופ' רבקה ש"ץ-אופנהיימר", קולות רבים - ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ-אופנהיימר, כרך ב' (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך י"ג), ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי והמרכז לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, תשנ"ו-1996, עמ' 611 - 620.

• רשימת המאמרים של רבקה ש"ץ-אופנהיימר באתר רמב"י.
• דף מחבר - רבקה ש"ץ-אופנהיימר, באתר הוצאת ספרים מאגנס (כולל קישור לספריהּ).
• רחל אליאור, "רבקה ש"ץ-אופנהיימר ומחקר החסידות", מדעי היהדות, 32 (תשנ"ב), עמ' 71 - 74.
• רחל אליאור, "רבקה ש"ץ ומחקר החסידות", דבר 22.5.1992 (י"ט באייר תשנ"ב), עמ' 26.