Quick Facts
Biography
גליה אלבין (נולדה ב-30 ביוני 1949) היא מוציאה לאור, אשת עסקים, סופרת, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית.
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בחיפה לוולטר ופנינה נוימן, שניהם ממוצא אוסטרי. היא בוגרת סמינר הקיבוצים ברמת אביב בתחום ההוראה, בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה, בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וכן בוגרת קורס למנהל מתקדם באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.
בין השנים 1979-1977, הייתה שותפה בניהול מחלקת הנוער והספורט של עיריית ראשון לציון. לאחר מכן כיהנה במשך כתשע שנים, עד לשנת 1988, בתור שותפה בניהול "עיר הנוער" של עיריית תל אביב.
בסוף שנות ה-70 הצטרפה אלבין למפלגה הליברלית, בה הכירה את בעלה מיקי אלבין אשר היה פעיל במפלגה. במחצית השנייה של שנות ה-80 הצטרפה אלבין למועצות המנהלים של חברות בתחומי בנייה, תעשייה, טכנולוגיה ותקשורת.
בשנת 1985 נהרג בעלה מיקי אלבין לאחר שנפל אל מותו מן הקומה השלישית של בניין שלוחת המטה הארצי של משטרת ישראל ביפו, שם שהה לצורך חקירה בחשד למעילה.
בשלהי שנות ה-80 החלה אלבין להוציא לאור את הגרסה העברית של הירחון "פנטהאוז", אשר אוחד בהמשך עם הירחון הישראלי "מוניטין" לאחר שאלבין רכשה גם אותו. הירחון המחודש נשא את השם "מוניטין-פנטהאוז". המגזין לא הצליח לשרוד תקופה ארוכה ובשנת 1991 היא מכרה את העיתון לגיורא שמיס ועמוס לביא. לאחר מכן אלבין שימשה במשך שלוש שנים מנכ"לית של כור מולטימדיה בע"מ.
בבחירות לכנסת החמש עשרה שהתקיימו בשנת 1999 הוצבה במקום ה-4 ברשימה "פנינה רוזנבלום" שלא עברה את אחוז החסימה.
בשנת 1998 פרסמה אלבין את ספרה "האהבה מנצחת",(בסיועה ועריכתה של הסופרת יהודית רותם), העוסק בהתמודדות של אישה עם מות בעלה. לאחריו הוציאה, בשנת 2000, את ספרה השני, "האושר מנצח", העוסק בהתמודדות של אישה עם חרדת גיל החמישים, עם החברה ועם חייה. באותה שנה הצטרפה אלבין לתחום העשייה הקולנועית כאשר הפיקה את הסרט "להתחיל מחדש". התסריט שנכתב על ידי גלילה רון־פדר-עמית התבסס על ספרה של אלבין "האושר מנצח". אלבין שיחקה בסרט בתפקיד הראשי לצד ניר לוי ושמיל בן ארי.
באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 למדה משחק בניו יורק, ולאחר מכן, בשנת 2006, השתתפה בתוכנית המציאות "דה שואו", והנחתה את התוכנית "המועדון" בערוץ חינוכית 23 העוסקת בנושאים המעניינים את בני החמישים פלוס.
בשנת 2007 שיחקה בסרט הקולנוע הישראלי "ריקוד מסוכן" בבימויו של מנחם גולן והתארחה בתוכנית הראיונות "אישי עם גיל ריבה".
החל משנת 2008 כותבת אלבין בלוג באתר תפוז.
ב-2008 התמודדה אלבין בפריימריז של מפלגת קדימה בבחירות לכנסת ה-18 והוצבה במקום ה-42 ברשימה לכנסת, אך לא נבחרה לכנסת.
אלבין היא המנכ"לית והבעלים של חברת אלמדיה. כמו כן אלבין חברה בדירקטוריונים של חברות מובילות ובמועצות ציבוריות של ארגונים וולונטריים שונים בתחומי הרווחה והאמנות בישראל.
אלבין מכהנת, בין היתר, כיו"ר ידידי עמותת ל.א. לאלימות נגד נשים, כיו"ר "ידידי הסינמטק", כנשיאת המועצה לשלום הילד, כחברת הנהלת שדולת הנשים בישראל[דרוש מקור] וחברת הנהלת "מחשב לכל ילד", ותומכת בארגוני חברה אזרחית נוספים כדוגמת האגודה לזכויות האזרח. בנוסף, היא נמנית עם צוות ההנהלה של המכון למנהיגות העתיד. אלבין מחזיקה בחלק עיקרי ממניות ערוץ Jewish Life Television[דרוש מקור].
אלבין יזמה את "Live Hatikva", מיזם לשירת התקווה בידי אנשים רבים בו-זמנית.
חיים פרטיים
אלבין הייתה נשואה שלוש פעמים. בעלה הראשון היה יאיר לנגר, וממנו נולדה בת. לאחר מכן נישאה למיקי אלבין, ונולדו להם בן ובת. לאחר מותו נישאה בשלישית ליעקב שביט, ולהם בן.
אלבין מתגוררת בהרצליה. אחייניתה (בת אחיה) היא הדוגמנית עדי נוימן.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של גליה אלבין- LiveHatikva - מיזם שירת התקווה
- הבלוג של גליה אלבין
גליה אלבין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- גליה אלבין באתר המכון למנהיגות העתיד
- הספרים של גליה אלבין, באתר סימניה
- רשימת הפרסומים של גליה אלבין, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבת פרופיל בגלובס
- יובל אברמוביץ', אהבת נעוריי, באתר ישראל היום, 2 בינואר 2015
