Quick Facts
Biography
דרור זאבי (נולד ב-1953) הוא היסטוריון חברתי ותרבותי של המזרח התיכון וממייסדי הפורום לחשיבה אזורית.
קורות חייו
דרור זאבי נולד בחיפה. אביו היה בני זאבי, לימים סגן ראש המוסד. עקב עיסוקו של האב נדדה המשפחה ממדינה למדינה וזאבי גדל ברחבי העולם, כולל באנגליה, בצרפת, בבלגיה ובישראל. במשך שנים רבות הוא שירת ביחידה 504 במודיעין.
עשה את כל תאריו האקדמיים, מהתואר הראשון לשלישי באוניברסיטת תל אביב: תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובלשנות שמית (1983-1979), תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון (1986-1983), נושא התזה היה: "עבדות באימפריה העות'מאנית, היבטים חברתיים ומשפטיים". בעקבות לימודיו נמשך זאבי למחקר אקדמי ועזב את הצבא (ב-1984) בדרגת רב-סרן. עבודת הדוקטורט שלו (1991-1986) הייתה בנושא "המאה העות'מאנית: מחוז ירושלים במאה ה-17" והיא נעשתה בהדרכתו של פרופ' אהוד טולידאנו. בשנים 1992-1991 עשה עבודת בתר-דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון.
בתקופה ששהה בפרינסטון, התקשר אליו אבישי ברוורמן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון דאז, והזמינו להצטרף להקמת המחלקה למזרח התיכון באוניברסיטה. זאבי, ביחד עם פרופ' מאיר זמיר, הקים את המסלול ללימודי המזה"ת (שהפך מאוחר יותר למחלקה) החל משנת 1993/2 ומאז הוא מלמד באוניברסיטת בן-גוריון. בשנת 1992 התמנה למרצה, ב-1997 התמנה למרצה בכיר וב-2006 התמנה לפרופסור חבר. היה חוקר באוניברסיטת בוספורוס באיסטנבול בשנת 2000, בסקידמור קולג' במדינת ניו יורק בשנת 2004, באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון ב-2006, באוניברסיטת סַבַּנג'י באיסטנבול ב-2008, ובאוניברסיטת קוץ' באיסטנבול בשנים 2009-2008. בשנת 2015 התמנה לפרופסור מן המניין ועבר לחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים.
זאבי היה ראש המחלקה הראשון, בראשה עמד בשנים 1998-1995 וכן בשנים 2004-2002. הוא היה ממקימי מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, והיה הראשון שעמד בראשו.
היה הנשיא הראשון של אילמ"א (האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם) שהיא המחליפה של החברה המזרחית, בשנים 2009-2006.
זאבי היה בין מייסדי התנועה לאיכות השלטון ביחד עם אליעד שרגא.
הקים (יחד עם ד"ר נמרוד הורביץ, ד"ר אסף דוד וד"ר שאול ינאי) אתר אינטרנט בעברית בשם "אפשר לחשוב", שמציג מאמרים פובליציסטיים על המזרח התיכון.
מחקריו
אודות ספריו
המאה העות'מאנית: מחוז ירושלים במאה השבע-עשרה
זוהי עבודת הדוקטור של זאבי, שהתפרסמה בשינויים מסוימים בעברית, אנגלית וטורקית. הספר הוא ניסיון מחקר היסטורי בסגנון היסטוריית האנאל, ושואף לכתוב היסטוריה טוטלית ארוכת-טווח של ירושלים במאה ה-17. הספר בוחן סדרת רבדים של החברה: את המבנה הפוליטי, חברתי, תרבותי, כלכלי, אגרארי, ומתוך זה נעשה ניסיון לתאר קהילה חיה. זאבי הסתמך בעיקר על מקורות עות'מאנים באיסטנבול ומקורות של בית-הדין השרעי במזרח ירושלים.
הספר העמיד שתי תזות עיקריות: האחת, בניגוד לדעה המקובלת לא ניתן לדבר על ירידה, שקיעה בארץ-ישראל במאה ה-17. אפשר לדבר על תהליכים של מירכוז וביזור שבהם יש פחות שליטה מהמרכז האימפריאלי ויותר סמכות לשליטים המקומיים. השנייה, דווקא מאמצי המירכוז של האימפריה העות'מאנית במחצית השנייה של המאה ה-17, גרמו ליותר נזק מאשר תועלת והביאו בסופו של דבר למרד גדול בתחילת המאה ה-18.
Producing Desire: Changing Sexual Discourse in the Ottoman Middle East
הספר עוסק בניתוח השיח העוסק במין ובמיניות בעולם המזרח-תיכוני עד העת החדשה. זאבי בדק מכלולי שיח שונים בעולם הטרום מודרני ובאימפריה העות'מאנית ובכל מכלול בדק את היחס לסוגיות שונות כגון מגעים מיניים מותרים ואסורים, הומוסקסואליות, הריון ולידה, אוננות ובעיות של אימפוטנציה. כל זאת הוא בחן ברפואה (בדיקת ספרי הרפואה החשובים ביותר שפורסמו במאות ה-18-16 וספרות ענפה של מדריכים בנושאי מיניות המצויים בשולי הדיסציפלינה הרפואית); ספרות פתרון החלומות העוסקת בהעמקה בחלומות בעלי אופי מיני; דת (המיסטיקה הסופית ששיח המין מרכזי בה, לעומת האורתודוקסיה שנזהרת מעיסוק במין); תיאטרון הצלליות הקרוי קַרַגוֹז (המחזות שהוצגו לקהל בתקופה ההיא עסקו במיניות בוטה, הרבה יותר מהנהוג במערב בימינו אנו); וספרות נוסעים (צרפתים ובריטיים שהגיעו לאימפריה העות'מאנית כתבו בזעזוע עמוק על ההתייחסות העות'מאנית למין).
זאבי בחן את השאלה כיצד כל העיסוק הבוטה הזה במין עולה בקנה אחד עם חברה אסלאמית שמרנית בת המאות הקודמות. בתשובה לכך הוא ענה בשתי תזות מאחדות: האחת היא שהשיח העות'מאני-האסלאמי (שאינו בהכרח מעיד על הפרקטיקה) היה מאוד פתוח ובלתי מצונזר עד המאה ה-19 והשנייה היא שדווקא המפגש עם הפוריטניות הוויקטוריאנית של המערב במאה ה-19 גרם להשתקה של כל מכלולי השיח האלה.
אודות מאמרים נבחרים
Back to Napoleon
עוסק בשאלה מתי התחילה העת החדשה במזרח התיכון. התזה השמרנית גורסת שהעת החדשה התחילה עם פלישת נפוליון למצרים. זאבי מסביר מדוע התזה הזו בעייתית ולה חלופות ביקורתיות יותר בהן: תהליך ההשתלבות בכלכלת העולם המערב-אירופית, ותזה חדשה הטוענת ששינויים חברתיים וכלכליים במזרח התיכון הצמיחו מודרנה מקומית במקביל לאירופה. בסופו של דבר, זאבי משלים את המעגל, חוזר לנפוליון ומסביר שהמודרנה כפי שאנו מכירים אותה כיום היא במידה רבה תוצר של המפגש הקולוניאלי, הן באירופה והן במזרח התיכון.
מסמכי ביה"ד השרעי
מאמר ביקורתי על השימוש בסיג'יל (מסמכי בית-הדין השרעי). זאבי ניסה להראות שחוקרים מתייחסים למסמכים אלו כאל מקור שקוף להבנת האירועים, בעוד שלמעשה המסמך הכתוב הוא תוצר של סדרת מהלכי תרגום לשוניים, תרבותיים ומשפטיים (מערבית מדוברת לספרותית, מלשון עממית ללשון משפטית, תהליכי כתיבה והעתקה), ובסופם נוצר פער משמעותי בין מה שכתוב במסמכים לבין מה שנעשה בפועל.
Kul and Getting Cooler
המאמר עוסק בעבדי הסולטאן באימפריה העות'מאנית. חלקם היו עבדים באופן נומינלי, על-מנת להיות חלק מהאליטה, וחלק אחר היו עבדים ממש. כולם נשאו בתפקידים נכבדים, כמו מושלי מחוזות או קצינים בכירים. זאבי מראה שדווקא האנשים האלה היו מובילי הרפורמות המשפטיות של המאה התשע-עשרה, ובתוקף תפקידם חוקקו רפורמות נגד הדיכוי הכרוך בעבדות בשם המודרניזציה. תוך כדי כך הם ביטלו את העבדות ובזאת גם גרמו בעקיפין לביטול מעמדם המיוחד ולכריתת הענף שישבו עליו כאליטה שלטונית.
ספריו
Dror Ze’evi (1996)An Ottoman Century: The District of Jerusalem in the 1600s (Ithaca, State University of New York Press) 250 pp. (הספר בקטלוג ULI)
דרור זאבי (1996)המאה העות'ומאנית: מחוז ירושלים במאה השבע-עשרה (ירושלים, יד בן-צבי) (הספר בקטלוג ULI)
Dror Ze’evi (2000)
Kudüs: 17 yüzyılda bir Osmanlı sancağında Toplum ve Ekonomi (Istanbul, Tarih Vakfi)
Dror Ze’evi (2006) Producing Desire: Changing Sexual Discourse in the Ottoman Middle East, 1500-1900, (Berkeley, University of California Press) (הספר בקטלוג ULI)
Dror Ze’evi (2008) Müsülman Osmanlı Toplumunda Arzu ve Aşk (Istanbul, Kitab Yayinevi)
Unrefereed: Dror Ze’evi (1992) Travellers’ Hebrew (Trans Atlantic Publications) (הספר בקטלוג ULI)