Yigal Arad

יגאל ארד (ששמו המקורי היה פאבלו בוקסר) נולד בפולין הכבושה בידי הנאצים. אביו שירת בצבא הפולני, בעוד אמו הסתתרה עמו בכפר בגבול רוסיה עד תום המלחמה. ארד ואחיו הצעיר למדו בבית ספר פולני ולא קיבלו חינוך יהודי. בעקבות מבצע סיני החליט ארד לעלות לישראל. בשנת 1959, בן 18, הגיע לבדו לישראל לקיבוץ דברת. אז שינה את שמו. לאחר חצי שנה התגייס לצה"ל כחייל בודד, כשהעברית בפיו דלה.

לאחר סיום שירותו הסדיר, גר בחיפה והתפרנס מעבודה כמפעיל ציוד מכני הנדסי. לאחר מכן עבד בחברה לקירור ובהמשך למד בקורס טכנאי ייצור והחל לעבוד בחברת החשמל. בשנת 1964 נשא אשה, ונולדו להם בת ובן.

לאחר שירותו הצבאי הסדיר הוצב בחטיבה 55, חטיבת מילואים של הצנחנים. במסגרתה יצא לקרב בירושלים במלחמת ששת הימים. הוא שימש כחובש פלוגתי בפלוגה ב' של גדוד 66 בפיקודו של סגן אלוף יוסי יפה, שעליו הוטלה משימת כיבוש בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. במשך כל הקרב על גבעת התחמושת טיפל ארד בעשרות פצועים מאנשי הגדוד. הוא עשה זאת תחת אש ירדנית מטווח קצר, כאשר הלחימה מתנהלת סביבו ולאחר שהחובשים האחרים נפגעו. על פעולתו זו הוענק לו ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל. בשנת 1973 הומר הצל"ש לעיטור העוז.

במלחמת ההתשה שירת ארד עם יחידתו בחזית תעלת סואץ ובארץ המרדפים בבקעת הירדן, ובסיומם התנדב לשירות מילואים נוסף של 40 יום בעיר עזה. בפעולתו כחובש בתקופה זו הציל רבים ממוות ומנכות.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התייצב ארד ביחידתו, על אף שבאותה תקופה אובחן כסובל מכיב קיבה חמור ונזקק בשל כך לניתוח. ב-24 באוקטובר 1973 השתתף עם גדודו בקרב העיר סואץ. ארד נהרג בראשית הקרב מפגיעה בנגמ"ש שבו נסע. כאשר חבריו הצנחנים שנלכדו בעיר נחלצו ממנה רגלית באישון לילה הושארה גופתו מאחור. היא הוחזרה על ידי מצרים לידי צה"ל לאחר מספר חודשים.

ארד היה נשוי ולו בן ובת, בן 33 במותו. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בחיפה.

• איתן נאוה
• יעקב חץ

• קורות החיים של יגאל ארד, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
• עיטור העוז שהוענק ליגאל ארד, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• יגאל ארד - החובש מגבעת התחמושת, באתר חטיבת הצנחנים.