Yehoyada Amir

הרב יהוידע עמיר (נולד ב-17 בפברואר 1954) הוא פרופסור למחשבה יהודית מודרנית המלמד בהיברו יוניון קולג', הוגה דעות ורב רפורמי. שרת עד 2018 כיו"ר מועצת הרבנים המתקדמים בישראל (מר"ם).

עמיר נולד בירושלים בשנת 1954, בן ונכד לרבנים ליברליים שהוסמכו בגרמניה. בשנת 1973 היה ממייסדי שנת השירות לבוגרי תיכון עירוניים שהקימו את גרעין "רעים" של תנועת הצופים בירוחם. שירת כקצין בחיל התותחנים. את שרותו הסדיר סיים כמפקד סוללה בדרגת סגן. השתחרר משירות המילואים כסמג"ד בדרגת רב-סרן. לאחר שרותו הצבאי ריכז את שבט צופי "לפיד" שפעל בשכונת הקטמונים בירושלים, ופעל במסגרות חינוכיות פורמליות ובלתי פורמליות שונות. היה פעיל בתנועת "שלום עכשיו" בשנותיה הראשונות ואף שימש כגזבר התנועה וכן בתנועת "עוז ושלום" הדתית.

קריירה אקדמית

יהוידע עמיר עשה את מלוא מסלול לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית. בשנת 1993 השלים דוקטורט בהנחיית אליעזר שביד. נושא עבודת הדוקטור שלו היה "תשובות ארץ ישראליות להגותו של פרנץ רוזנצוייג". היא עסקה בהתייחסות של פילוסופים ישראלים (עקיבא ארנסט סימון, שמואל הוגו ברגמן, ברוך קורצווייל ויצחק יוליוס גוטמן) אל משנתו של רוזנצוויג. העבודה הציבה תמונה מורכבת של היחס אל רוזנצוויג ואל משנתו, שפיתחו שורה של הוגים שחיו על קו התפר שבין ההוויה היהודית המרכז אירופית שלפני השואה לבין המציאות המתהווה בארץ ישראל. במהלך המחקר שלו עשה שנה באוניברסיטה החופשית של ברלין.

עמיר לימד בשורה של מוסדות להשכלה גבוהה: החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית; מכללת בית ברל, שם עמד בראש המרכז להוראת השואה וכונן את תוכנית הלימודים האקדמית של ההתמחות ביהדות; אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (המחלקה למחשבת ישראל); מכון שכטר למדעי היהדות, שם עמד בראש המסלול להוראת מקצועות היהדות. החל משנת 1999 הוא מלמד בהיברו יוניון קולג' בירושלים, תחילה לצד הוראתו באוניברסיטה העברית, משנת 2005 כחבר סגל הקולג' בדרגת פרופסור חבר, ומשנת 2012 בדרגת פרופסור מן המניין.

בשנים 2009-1999 הוא עמד בראש התוכנית הישראלית לרבנות בהיברו יוניון קולג', עיצב מחדש את דרכה ופיתח אותה. שנים אלה היו שנות התפתחות מכריעות לרבנות הרפורמית בארץ, ובמהלכן הוסמכו למעלה מארבעים רבות ורבנים מתקדמים בישראל. התוכנית זכתה בשנים אלה למעמד מוביל בתחומה, ופעלה לעיצוב דמות הרבנות הרפורמית הישראלית, להעמקת תלמוד התורה של הרבנים, לביסוס תפיסתם העצמית והחברתית כמלווים רוחניים, ולהעצמת פועלם בחברה הישראלית הכללית. רוב הרבות והרבנים הרפורמיים המשרתים כיום בחברה הישראלית, וכמה מן הרבנים הישראלים המשרתים בקהילות ובמוסדות בתפוצה (כגון פולין, הולנד, דרום אפריקה, רוסיה וארצות הברית), הם תלמידיו. מאז פרישתו מראשות התוכנית הוא ממשיך ללמד במוסד זה.

הסמכה לרבנות

במקביל ללימודיו ולהוראתו האקדמית פיתח עמיר את דרכו התאולוגית והרבנית. בשנים 1988-1985 למד בבית המדרש ללימודי היהדות של התנועה המסורתית בישראל (כיום: מכון שכטר ובית הספר לרבנים על שם שכטר) במסלול לחינוך. בתחילת שנות האלפיים, בתקופה בה החל לפעול כראש התוכנית הישראלית לרבנות בהיברו יוניון קולג' בירושלים, עשה עמיר תוכנית אישית לקראת הסמכה לרבנות על ידי מוסד זה. הוא הוסמך כרב בישראל בשנת 2004.

עמיר הוא דור שלישי לרבנות ליברלית. סבו, הרב ד"ר מנחם נוימרק היה רבה של קהילת דואיסבורג שבגרמניה משנת 1905 ועד להשמדתה של הקהילה בשואה בשנת 1942. אביו, הרב פרופ' יהושע עמיר, הוסמך בשנת 1939 לרבנות בבית המדרש לחכמת ישראל, הסמינר הליברלי לרבנים בברלין.

מועצת הרבנות הרפורמית

מאז החל את דרכו בהיברו יוניון קולג' הצטרף עמיר למועצת הרבנים המתקדמים בישראל (כיום: מועצת הרבנות הרפורמית בישראל), גוף המאחד כ-120 רבות ורבנים רפורמיים. הוא פעל לעיצוב-מחדש של דרכי פעולת המועצה, להרחבת תחומי הפעולה ולהעמקת השיח הדתי בה. לאחר ששרת במשך שנים רבות במזכירות המועצה, נבחר בשנת 2014 לתפקיד יושב הראש שלה ושרת בתפקיד זה עד ספטמבר 2018.

במסגרת זו פעל, בין היתר, לחבורו של סידור תפילה חדש ברוח הרפורמה לחברה הישראלית, לכינון קשרים ושיתופי פעולה עם קבוצות ויוזמות המקדמות את התחדשות היהדות בישראל, ולחיזוק הקשר בין הרבנות הרפורמית הישראלית למנהיגות הרבנית הרפורמית בחלקי עולם אחרים.

מחקריו של עמיר עוסקים במגוון רחב של הוגים ויוצרים, ושל סוגיות יסוד במחשבה היהודית במאתיים השנים האחרונות, ביניהם פרנץ רוזנצווייג, מרטין בובר, הרמן כהן, אהרון דוד גורדון, נחמן קרוכמל, מרדכי קפלן, יוסף דב סולובייצ'יק, אליהו בן אמוזג, לאה גולדברג ואליעזר שביד. הוא עוסק בהתמודדות של היהדות ושל הזהות היהודית עם המודרנה ועם אתגריה ובהשתמעויותיה של התמודדות זו במציאות הישראלית, פרי ההכרעה הציונית.

זיכרון השואה

עמיר עסק בשאלות ההגותיות העולות מזיכרון השואה: התפתחות המושג המודרני של "חסיד אומות העולם" (השונה לטענתו מהותית ממשמעו הקלאסי של מושג זה); שאלת ההיבטים האוניברסליים וההיבטים היהודיים פרטיקולריים של זיכרון השואה; ומקומה של השואה בהתפתחות ההגות היהודית שלאחריה. כמה ממחקריו עוסקים בסוגיית מקומו ותפקודו של המיתוס ביהדות המודרנית ובהשתמעויות של תהליך החילון ושל היווצרותן של זהויות יהודיות מחולנת וחילונית.

פרנץ רוזנצוויג

בשנת 2004 ראה אור ספרו "דעת מאמינה - עיונים במשנתו של פרנץ רוזנצוויג", בהוצאת עם עובד. הספר מציע קריאה שיטתית ומקפת בכוכב הגאולה ובכתבים נוספים, תוך ניסיון לעמוד על משמעותן התוכנית והמתודולוגית של הנחות היסוד המהפכניות העומדות בבסיס הפילוסופיה של רוזנצוויג. במיוחד נודעת לספר זה חשיבות, באשר עמיר הוא מהבודדים שנכנסו בעובי הקורה של פרשנות חלקו הראשון של חיבורו של רוזנצוויג, חלק שמרבית החוקרים ממעטים להיזקק לו ואף נוטים לא אחת שלא לראות את חשיבותו כמכרעת.

בשנת 2012 ראה אור בעריכתו (המשותפת) קובץ מאמרים מקיף באנגלית ובגרמנית תחת הכותרת "אמונה, אמת ודעת" (Faith, Truth, and Reason: New Perspectives on Franz Rosenzweig's Star of Redemption). תרומתו לספר היא דיון מקיף ב"ספרון על השכל הבריא והשכל החולה", שעמיר אף ערך את תרגומו לעברית והקדים לו מאמר. במהלך השנים פרסם עשרות מאמרים בלשונות ובבמות שונות על היבטיה השונים של משנה זו. הוא היה בין מייסדי האגודה הבינלאומית לחקר משנתו של רוזנצוויג וחבר הנשיאות שלה מיום הקמתה ב-2004 ועד 2012, ולאחר מכן חבר-כבוד באגודה.

נחמן קרוכמל

מחקרו של עמיר על משנתו של נחמן קרוכמל (1785-1840) הוא המשך למחקריהם של מוריו פרופ' אליעזר שביד, ואביו, פרופ' יהושע עמיר. בשנת 2010 ראתה אור בעריכתו המדעית מהדורת ספרו של קרוכמל מורה נבוכי הזמן, בלוויית מבוא מקיף ומעמיק של עמיר, לקסיקון למונחיו של קרוכמל וביבליוגרפיה עדכנית. הספר זכה לפרס שר המדע והתרבות בתחום היצירה הספרותית, ותרם משמעותית להחייאת הדיון בקרוכמל. עמיר פרסם גם שורה של מאמרים על הגות זו, הקשריה וממדיה השונים. בשורה של כנסים בינלאומיים מרכזיים במדעי היהדות יזם דיונים מקיפים במשנה זו ובהשתמעויותיה לקיום היהודי בן זמננו. בשנת 2018 ראה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה אור ספרו שערים לאמונה צרופה: התחדשות החיים היהודיים במשנתו של נחמן קרוכמל, המחקר המקיף והמעמיק ביותר שנכתב על הוגה זה ועל משנתו.

מחקריו של יהוידע עמיר מפרים את הגותו ומעניקים לה עומק ותשתית. בפרסומיו התאולוגיים השונים - מאמריו, דרשותיו, ובעיקר ספרו "קול דממה דקה: מחשבות אמונה וביקורת" (2009) - הוא פורס השקפה המשלבת מחויבות אמונית עמוקה עם ביקורתיות זהירה, עמידה איתנה על ערכי שוויון וחירות. הוא יונק עמוקות מרבדים רבים במורשת היהודית - מן המקרא וספרות חז"ל ועד להגות וליצירה בת זמננו - אך אינו נרתע גם מלהתמודד עם פניהם הכעורים של היבטים ששונים במורשת זו. צלילות הדעת, מזה, והנכונות לחיות עם הנסתר ונשגב, מזה, מוצאות את ביטוין בעמידה נוכח "הדממה הדקה" הקוראת תדיר להקשבה אנושית, לפרשנות אנושית, למתן מבע מילולי שהוא לעולם אנושי. אחד מיסודות השקפתו הוא העמידה הברורה כנגד רעיון בחירת ישראל, וזאת בשל האקסקלוסיביות הממאירה שבו והסכנות הממשיות מאוד הכרוכות בהמשך האחיזה בו. במקומו מציע עמיר את רעיון הברית, המקיים את האינטימיות והייחוד שביחס בין האל לקבוצת בני אדם (למשל עם ישראל), אך אינו מציג יחס זה כבלעדי או נעלה על בריתות אפשריות אחרות. עוד נדונות בספר סוגיות כשאלת התורה והמצווה; היחס המחודש הנדרש לאהבה, למשפחה ולמין; היחס להיסטוריה ולמשמעה; ועוד.

התחדשות התפילה

סוגיית התפילה והתחדשותה, מסוגיות היסוד של ההגות והמעשה הרפורמיים במאתיים השנים האחרונות, תופסת מקום נכבד בהגותו וביצירתו של עמיר. בשנת 2009 ערך ביחד עם הרבנים יהורם מזור ופרופ' דליה מרקס, הגדה רפורמית ישראלית לפסח ("הגדה לזמן הזה"), המבטאת שוויון מגדרי, התמודדות עם סוגיות מוסריות העולות ממיתוס יציאת מצרים, דו-שיח מעמיק עם היצירה הארץ ישראלית בכלל וזו של הגדות בפרט. בהגדה זו נכללים, בין השאר, מדרש מחודש על "ארבע הבנות" לצד המדרש המסורתי על "ארבעת הבנים", כוס מרים לצד כוסו של אליהו, פרשנויות מסורתיות ומחודשות, התייחסות לשואה ולמציאות הישראלית, שירה בת זמננו, ועוד.

בשנת 2010 ערך (במשותף) את הקובץ "ברכו - במה להתחדשות התפילה בישראל". במהלך השנים סייע לפרסום שורה של קבצים בתחום התפילה ופרסם ברבים מהם תפילות מתחדשות ומחודשות (כמו נוסח מחודש לתפילת "א-ל מלא רחמים", תפילת "יזכור" למי שנטל נפשו בכפו, מי שברך למתגייסות ולמתגייסים לצה"ל, תפילת "נחם, מעודכנת לתשעה באב, ועוד).

עמיר פועל בתחום השיח הבינדתי מאז שנת 1993, עת החל ללמד, אחת לשנתיים באוניברסיטת הקיץ היהודית נוצרית הנערכת באוניברסיטת הומבולדט שבברלין. במהלך השנים לימד, הרצה ופיתח דו-שיח עם אישי דת נוצריים, מוסלמים ובודהיסטים בישראל, גרמניה, טורקיה, יפן, הולנד ופולין. בין היתר תרגם לעברית את המסמך "דברו אמת – גילוי דעת יהודי על נצרות ועל נוצרים", שחיברה בשנת 2000 קבוצת אינטלקטואלים יהודיים ורבנים בארצות הברית.

עמיר פעל תקופה ארוכה בארגון שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם ואף היה חבר הנהלת הארגון.

יהוידע עמיר נשוי, אב לשניים וסב לנכד.

ספריו

• דעת מאמינה: עיונים במשנתו של פרנץ רוזנצוויג, הוצאת עם עובד, 2004.
• קול דממה דקה: מחשבות אמונה וביקורת, סדרת יהדות כאן ועכשיו, הוצאת ידיעות ספרים, 2009.
• שערים לאמונה צרופה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2018. הספר זכה בפרס גולדברג של הוצאה זו, לכתב יד מצטיין.

כעורך

• נצח בעתות של שינוי, עורך: יהוידע עמיר, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, מאי 2005.
• דרך הרוח: ספר היובל לאליעזר שביד, הוצאת האוניברסיטה העברית ומכון ון ליר בירושלים, 2005.
• נחמן קרוכמל, מורה נבוכי הזמן, עריכה מדעית ומבוא: יהוידע עמיר, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010.
• Yehoyada Amir, Joseph (Yossi) Turner, Martin Brasser, Faith Truth and Reason - New Perspectives on Franz Rosenzweig's Star of Redemption, Karl Alber, 2012
• יעקב (ג'ק) כהן ויחיאל בנימין (בנג'י) גרובר, עורך: יהוידע עמיר, סולם יעקב: מחשבות יהודיות, ירושלים: הוצאת כרמל בשיתוף מרכז מ’ קפלן של קהילת מבקשי דרך בירושלים, 2012
• יוג'ין בורוביץ, חידושה של הברית: תאולוגיה ליהודים הפוסט-מודרניים, עברית: מנשה ארבל ואילון שמיר, עריכת המהדורה העברית: אילון שמיר ויהוידע עמיר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; ספריית היהדות המתקדמת, 2014.
• עיוני תרבות: התחדשות החיים היהודיים במשנתו של אליעזר שביד (עורך יחד עם יוסי טרנר), ירושלים: כרמל, 2020 (שני כרכים).

תרגומים בעריכתו

• פרנץ רוזנצווייג, הספרון על השכל הבריא והשכל החולה, מעין מבוא נגיש ל"כוכב הגאולה", 1921. תרגום מגרמנית הראל קין, עריכה מדעית ומבוא יהוידע עמיר, הערות יהוידע עמיר והראל קין, תל אביב: רסלינג, 2005.
• מרטין בובר, אני ואתה, עברית: יהושע עמיר, עריכת התרגום והערות: יהוידע עמיר .
• דברו אמת - גילוי דעת יהודי על נוצרים ועל נצרות Catholic.co.il, www.catholic.co.il

ממאמריו

• "לפיכך נברא אדם יחידי - פרטיקולריזם ואוניברסליזם בפילוסופית הדת של הרמן כהן", דרך הרוח, ב, עמ' 643—675.
• "משלילה לשיקום – המיתוס בהגות היהודית המודרנית", בתוך: משה אידל ואיתמר גרינוואלד (עורכים), המיתוס ביהדות – הגות ספרות היסטוריה, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ד, עמ' 237—273.
• "ונברכו בך כל משפחות האדמה – על מקומה של הדת היהודית בקיום האנושי בימינו", בתוך: מרדכי קפלן, דת האומיות המוסרית – תרומת היהדות לשלום העולם, ירושלים: מרכז קפלן על ידי הוצאת מוסד ביאליק תשס"ה, עמ' ג-כג.
• "ארץ טבע ואדם – ההשתרשות בנופה של ארץ ישראל במשנתו של אהרון דוד גורדון", בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ ישראל במחשבה היהודית במאה העשרים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ה, עמ' 315—345.
• "הזדהות ביקורתית – על נפתולי הידידות בין ש"ה ברגמן למ"מ בובר", דעת, 57—59 (תשס"ו; ספר היובל ליוסף בן שלמה), עמ' 289—312.

• New Pats towards Christianity and Islam in the Thought of Nachman Krochmal and Elijah Benamozegh, in: Görge Hasselhoff (ed.), Die Entdeckung des Christentums in der Wissenschaft des Judentums, Berlin: De Gruyter, 2010, pp. 213-238.
• "הרב סולובייצ'יק כ'סוכן תרבות': לקריאה ביקורתית של 'איש האמונה הבודד'", בתוך: אבינועם רוזנק ונפתלי רוטנברג (עורכים), רב בעולם חדש: עיונים בהשפעתו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק על תרבות, על חינוך ועל מחשבה יהודית, ירושלים: הוצאת מאגנס ומכון ון ליר בירושלים, 2011, עמ' 223–244.
• "'לקראת מקור חיי אמת': על מפגשו של פרנץ רוזנצווייג עם שירת רבי יהודה הלוי", בתוך: פרנץ רוזנצווייג, פירושי פרנץ רוזנצווייג לתשעים וחמישה משירי רבי יהודה הלוי, תרגום ואיתור פסוקי מקרא ואמרות חז"ל המאוזכרים בשירים: מיכאל שוורץ, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשע"א, עמ' 1–28.
• Israel as a Jewish State: Religious and Secular Dimensions, in: Irene Dingel & Christiane Tiez (eds.), Die politische Aufgabe von Religion: Perspektiven der drei monotheistischen Religionen, Götingen: Vandenhoeck & Ruprecht, 2011 [Veröffentlichungen des Instituts für Europäische Geschichte Mainz, 87], pp. 13–36
• "בין מחקר, הגות וספרות קודש במשנתו של רבי נחמן קרוכמל", בתוך: דניאל לסקר (עורך), מחשבת ישראל ואמונת ישראל, באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2012, עמ' 103–127.
• The General−Human and the Particular−Jewish Dimensions of the Holocaust: A Philosophical-Educational Reflection”, Dapim: Studies on the Holocaust, 27, 3 (2013), pp. 157–173.
• "לקראת הגות תאולוגית רפורמית בישראל", בתוך: אבינועם רוזנק (עורך), היהדות הרפורמית: הגות, תרבות וחברה, ירושלים: מכון ון ליר בירושלים ותל−אביב: הקיבוץ המאוחד, 2014, עמ' 23–50.
• יהוידע עמיר, ‏טיול סנטימנטלי בשבילי ההגות היהודית (על ספרו של הילארי פטנאם), קתרסיס, 21 (אביב תשע"ד), עמ' 17–54, באתר Academia.edu
• "על פלורליזם, ועל חינוך לתרבות יהודית: לכינונה של תשתית עיונית לחינוך יהודי פלורליסטי", בתוך: מיכאל גיליס מיכל מושקט−ברקן ואלכס פומסון (עורכים), בלשון רבים: אתגרי הפלורליזם בחינוך היהודי, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2014, עמ' מח–עד.

• הבלוג הרעיוני של יהוידע עמיר
• הדף של יהוידע עמיר באתר היברו יוניון קולג' (אנ')
• מאמרים של יהוידע עמיר באתר Academia.edu
• רקונסטרוקציה – התנועה ליהדות מתחדשת, יהוידע עמיר, באתר מט"ח
• בין מחקר, הגות וספרות קודש: משנתו של רבי נחמן קרוכמל
• פותחים שבוע בקולנוע: פרשת כי תשא
• ברית המשפחה וחידושה: מאמר דעה ליום המשפחה
• מרדכי מרטין בובר, אני ואתה. עברית: יהושע עמיר, עריכת התרגום והערות: יהוידע עמיר .
• (דרשה לפרשת בא), הטרם תדע כי אבדה מצרים?
• (דרשה לפרשת שקלים) לתת מטבע של אש?
• המרת דת כהגירה רוחנית (דיון במכון ון ליר בירושלים)
• הרב סולובייצ'יק כסוכן תרבות (דיון בכנס במכון ון ליר בירושלים)
• האחרים של זרמי הציונות (דיון במכון הישראלי לדמוקרטיה)
• יהוידע עמיר, דף שער בספרייה הלאומית