Yehoshua Raviv

יהושע (שייע) רביב (רטח) (3 במאי 1926 - 28 ביוני 1990) היה קצין בדרגת תת-אלוף, איש מערכת הביטחון במשך כשלושה עשורים (1942–1974), וביצע מחקר אסטרטגי בנושא ביטחון ישראל במסגרות מחקריות שונות במערכת הביטחון ומחוצה לה.

רביב נולד בפולין בשנת 1926. הוא התייתם מאמו רבקה בגיל צעיר מאוד ועלה לארץ ישראל עם בן-ציון אביו בשנת 1935. אביו נישא בשנית והמשפחה התגוררה בשכונת בורוכוב בגבעתיים. ביודעו את השפה העברית עוד מפולין, השתלב במהירות בלימודים בבית ספר בורוכוב בגבעתיים. את לימודיו בבית הספר היסודי סיים בשנת 1940, אחר כך המשיך בלימודים בתיכון מונטיפיורי בתל אביב.

מגיל 16 היה חבר פעיל בהגנה. במסגרת זו השתתף, בשנת 1946, בקורס מפקדי מחלקות בג'וערה ונטל חלק בפעולות  שונות של ההגנה.

במלחמת השחרור היה מפקד פלוגה בגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני, בקרב בו השתתף הגדוד בטנטורה נפצע קשה בידו. ב 1950 השתתף בקורס מג"דים ועם סיומו מונה למג"ד בחטיבת גולני. באחת מפעולות החטיבה נפצע שנית. עם סיום תפקידו כמג"ד מונה לתפקיד הדרכה בקורס מג"דים.

בין השנים 1953 – 1958 שרת כראש ענף במערך התכנון במטכ"ל.

בשנת 1958 נשלח, עם משפחתו, להשתלמות בת שנה בבית ספר לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית ב - Fort Leavenworth, קנזס סיטי במדינת מיזורי. עם סיום ההשתלמות מונה לתפקיד הדרכה בבית ספר לפיקוד ומטה של צה"ל. בין השנים 1961-1965 היה ראש מחלקת ארגון במטכ"ל אכ"א ובהמשך מונה לראש אג"מ מת"מ.

עם סיום תפקידו באג"מ נטל יהושע פסק זמן בקריירה הצבאית, למד במסגרת החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב והשלים את לימודי התואר הראשון. ערב פרוץ מלחמת ששת הימים מונה לתפקיד המזכיר הצבאי ויועץ של שר הביטחון משה דיין. בתפקיד זה, בו היה שותף פעיל להחלטות גורליות, שימש עד יום פרישתו מהשרות הצבאי בדרגת תת-אלוף בשנת 1974.

במהלך שירותו הצבאי קבל את האותות הבאים: אות מלחמת העצמאות, אות מבצע קדש, אות מלחמת ששת הימים, אות מלחמת ההתשה, אות מלחמת יום הכיפורים.

לאחר סיום שירותו בצה"ל

בשנת 1974 נענה לפנייתו של שר החוץ דאז יגאל אלון ונטל על עצמו, בהתאם להחלטות ועדת אגרנט, את הקמת מחלקת החקר במשרד החוץ (כיום המרכז למחקר מדיני). תא"ל רביב הקים את מחלקת החקר, פיתח וניהל אותה עד פרישתו ממשרד החוץ בשנת 1977. מאז פרישתו ממשרד החוץ עסק במחקר צבאי ואסטרטגי במסגרת אוניברסיטת תל אביב.

במהלך שרותו הצבאי ובמסגרת מחקריו באוניברסיטת תל אביב כתב מספר מאמרים ומחקרים העוסקים בנושא ביטחון ישראל. המאמרים ראו אור בעיתונים "מערכות", "סקירה חודשית" ובפרסומים של המכון ללימודים אסטרטגיים של אוניברסיטת תל אביב.

משחר ילדותו היה איש ספר והתמצא בתחומי ידע רבים. תחומי התעניינותו המיוחדים היו היסטוריה של עם ישראל, בהמשך התעניין גם בהיסטוריה כללית, בהיסטוריה צבאית, באמנות ובארכאולוגיה.

בביתו בגבעתיים הייתה ספריה עשירה במגוון רחב של נושאים שמנתה כ-5000 ספרים. לאחר פטירתו נתרם חלק גדול מספריו לספריית מוזיאון ההגנה, בה גם הוקמה פינת הנצחה לזכרו.

ספרים נוספים הועברו לבית לוי אשכול בירושלים. יתרת הספרים נותרה באוסף המשפחתי וחולקה בין רעיתו, בנותיו ונכדיו.

יהושע התעניין מאוד בצילום, ברשותו היו מספר אוספים: עטים, בולים, מעטפות של היום הראשון ומדליות. כמו כן היה  ברשותו אוסף יצירות אמנות (ציורים ופסלים) גדול.

יהושע רביב, חלל צה"ל שנפטר מחמת נכותו, נפטר בה' בתמוז תש"נ 28 ביוני 1990 והובא לקבורה בבית העלמין קריית שאול. במותו השאיר אישה, שתי בנות ושישה נכדים.

זכרו מונצח באתרים הבאים: אנדרטה לזכר הנופלים בבית הספר ע"ש בורוכוב (בו למד), פינת זיכרון במוזיאון ההגנה ע"ש אליהו גולומב בתל אביב

• 'רביב (רתח), יהושע (שייע)', בתוך: זאב שיף, איתן הבר; עורך-משנה: אריה חשביה, לקסיקון לביטחון ישראל, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ו 1976, עמ' 475.

• יהושע רביב באתר "יזכור"
• מאמרו "ניסיונות מוקדמים להסדר ביניים בין ישראל למצרים (בשנים 1972-1971)" אשר התפרסם בגיליון 243-244 של ירחון "מערכות" (מאי 1975)
• מאמריו בגיליון 204 של ירחון "מערכות" (ינואר 1970)