Yehoshua Globerman

יהושע גלוברמן (30 בינואר 1905 – 8 בדצמבר 1947) היה בכיר ב"הגנה", מפקד החי"ש. נהרג במארב ערבי בתחילת מלחמת העצמאות והועלה לדרגת אלוף לאחר מותו.

נולד בכ"ד בשבט תרס"ה לברכה-אסתר ולרב שלמה (הוסמך לרבנות על ידי הרב דוד פרידמן מפינסק) בקלינקוביצי הסמוכה לעיר מאזיר, אז חלק מן האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). כבר כנער, בעיירה קלינקוביצי שברוסיה הלבנה, ארגן נערים יהודים חברי תנועת החלוץ הצעיר לעזרה לאנשי החלוץ בהגנה עצמית בזמן פרעות 1919. המשיך בפעילותו בתנועת החלוץ גם תחת השלטון הבולשביקי, ועל כן סולק מהגימנסיה וגורש מעיירת הולדתו לגלות בלנינגרד. בשנת 1924, בגיל 19, ארגן צעירים יהודים להגנה עצמית, נאסר בסוף אותה שנה בגין פעילותו הציונית ונידון לגלות ומאסר של 3 שנים בסיביר. אביו, שחשש לחיי בנו בגלות בסיביר, השתדל למענו אצל ידידתו יקטרינה פשקובה, אשתו הראשונה של הסופר מקסים גורקי ופעילה בארגון "הצלב האדום הפוליטי". כך התאפשר לו לצאת את רוסיה, לאחר ששוחרר בשנת 1925, ועלה לארץ ישראל. לאחר כשנה עלו גם הוריו ארצה. עבד בעין חרוד ובמחצבה בירושלים, ולאחר מכן התיישב בקיבוץ יגור, שבו עסק בפלחה ובמכונאות, אך עם הזמן הגביר את עיסוקו בנושאי ביטחון.

השתתף בקורס מפקדי ההגנה בשנת 1931 והתמנה למפקד קיבוץ יגור. משנת 1936 היה חבר במטה ההגנה. בין תפקידיו: עיצוב תורת הלחימה של החי"ש (יחד עם צבי איילון), מפקד כוחות החי"ש בצפון הארץ ולאחר מכן מפקד החי"ש הארצי. כמו כן, שימש ראש לשכת ההדרכה ואחראי לחינוך הגופני המורחב (חג"ם) ולגדנ"ע. בשנת 1938 התמנה לתפקיד מפקד פלוגות השדה (פו"ש) בצפון. במסגרת זו השתתף במרץ אותה שנה בעליה לחניתה, שהייתה מגדולי מבצעי ההתיישבות של "חומה ומגדל". לאחר מכן שימש כמפקד היישוב החדש. בשנת 1946 היה גם מפקד אזור תל אביב, במסגרת זו פיקד על מבצעי הורדת מעפילים רבים. באפריל 1947 התמנה גלוברמן למפקד מחוז תל אביב של "ההגנה".

ב-5 בדצמבר 1947, נסע לירושלים, כדי להתרשם מהפיקוד בעיר ועל מנת להכין תוכנית להגנתה. שלושה ימים לאחר מכן (ו' בכסלו), יצא ברכב פרטי בראש שיירה חזרה לתל אביב, כדי לקבל את הפיקוד על החטיבה שלימים נקראה "גבעתי". השיירה נעצרה על ידי הבריטים בלטרון והרכב המשיך מערבה. בסמוך לכפר הערבי מסמיה נתקל בערבים חמושים על הכביש שירו לעברו. גלוברמן נפגע מן הירי ונהרג במקום. נטמן בחלקה הצבאית בבית הקברות של קיבוץ יגור. הותיר אחריו את רעייתו, בריינה (נפטרה ב-1987), ושתי בנות: אילנה ולאה. בינואר 1950, לאחר הקמת צה"ל, הוענקה לו דרגת אלוף.

ב-17 בדצמבר 1947, מספר ימים לאחר הרצחו, עת נערך טקס הנפת דגל עברי בשרונה (מושבה) לאחר פינויה מהבריטים, הוסב שם המקום ל"מחנה יהושע" על שם יהושע גלוברמן. על שמו בט"ר ניצנים של מגל ליד ניצנים, בית ספר יסודי "בית יהושע" בעיר נשר שנקרא על שמו בשנת 1961, ורחוב בחיפה בשכונת סביוני דניה.

• מרדכי נאור (עורך ראשי), לכסיקון כוח המגן, 1992, עמוד 104.
• יהושע גלוברמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1949.
• בוגנר נחום, מחשבה צבאית ב"הגנה"- יוחנן רטנר, יהושע גלוברמן, יצחק דובנו (יואב), משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1998.

• דוד תדהר (עורך), "יהושע גלוברמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2828
• אורי קציר, יהושע גלוברמן, האלוף הנשכח בבלוג אפלטון
• קורות החיים של יהושע גלוברמן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
• יהושע גלוברמן באתר גלעד של המועצה האזורית זבולון
• אלי אלון, סיפור חיו של האלוף יהושע גלוברמן, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 4 באוגוסט 2018
• לזכרו של האלוף יהושע גלוברמן, באתר עמותת ותיקי גדוד מוריה