Quick Facts
Biography
שולמית אדר (נולדה ב-1938) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית.
ביוגרפיה
שולמית אדר נולדה בראשון לציון לאליהו קפלן הלוי, איש העלייה השלישית ובעלי מאפיית קפלן, שהייתה המאפייה הראשונה במושבה, ושרה קפלן לבית פורר שהייתה חברת מקהלת זרובבל.
כבר בגן הילדים ידעה שולמית לנגן על פסנתר ולשיר לילדים האחרים בליווי תנועות והסברים, וכשלמדה בבית הספר חביב ובגימנסיה הריאלית, נטעו בה הוריה את אהבת התיאטרון, כשהיו לוקחים אותה להצגות שהוצגו באולם "נעמן".
תפקידה הראשון על הבמה היה בהצגה "החשמונאים" כשהייתה בכיתה ז', ובשנת 1954 שיחקה את המלכה איזבלה בהצגה "כריסטופר קולומבוס", שהעלה תיאטרון הנוער "קלעים" מייסודו של עודד קוטלר ובהדרכתו של איזי אברהמי,ולמדה משחק בסטודיו של תיאטרון האוהל אצל הבמאי הלל נאמן.
עוד לפני גיוסה לשירות צבאי התקבלה לסטודיו הדרמטי של הבימה, אחרי שקראה בבחינת הכניסה את שירו של נתן אלתרמן "אל תתנו להם רובים" מול מסקין, ברטונוב, פינקל ורובינא. היא המשיכה את לימודיה גם לאחר גיוסה בסוף שנת 1955, והייתה מגיעה ללימודיה בערב ישירות ממחנה הקריה בתל אביב.
לאחר הלימודים קיבלה כמה תפקידים קטנים בתיאטרון הבימה, אך ב-1959 פוטרה מהתיאטרון במסגרת תהליכי ייעול (יחד איתה פוטרו גם גילה אלמגור, שמואל עצמון ויונה עטרי). לאחר מכן ניסתה אדר להתקבל לתיאטרון הקאמרי ולתיאטרון האוהל, אך בשניהם לא נמצאו תפקידים עבורה.
תפקידה הזכור ביותר נפל לידיה לאחר שהצטרפה לתיאטרון זווית ב-1963, כשגילמה את דמותה של נורה בהצגה "ביבר הזכוכית" לצידה של רחל מרכוס. בהמשך שיחקה גם בתיאטרון האוהל, הקאמרי, בית לסין והחאן.
בשנות ה-90 פצחה גם בקריירה קולנועית בצרפת, אחרי שחברתו לשעבר של בנה אורון, שלמד קולנוע בצרפת, הציעה לבמאי הצרפתי־יהודי עימנואל פינקל לבחון אותה לתפקיד הראשי בסרטו “מאדאם ז’אק על הטיילת”. אדר זכתה בתפקיד ולאחר מכן שיתפה פעולה עם פינקל גם בסרט "נסיעות". ארנו דספלשין ראה אותה בסרט זה ובחר בה לתפקיד גברת סיבו ב"מלכה אחת ומספר מלכים", ובשנת 2007 השתתפה בסרט "קירות תומכים" של הבמאי היהודי, סיריל גלבלט, לצד השחקניות מיו מיו וג'ובנה מצוג'ורנו, זוכת פסטיבל ונציה. בשנת 2016 שבה אדר לבימת הבימה כדי להשתתף במחזה "לבד בברלין", 30 שנים אחרי תפקידה האחרון שם במחזמר "סלאח שבתי".
קריירה מקצועית
תיאטרון
- שש כנפיים לאחד - תפקיד שלא נכלל בגרסה הסופית של המחזה. הבימה, 1958
- הציפור הכחולה - בגיל 25, שנתיים לאחר לידת בנה הבכור, שיחקה אדר את דמותו של ילד בן 12 בהצגה בהפקתו של מנחם גולן. כמה חודשים לאחר מכן החליף אותה בתפקיד עמיקם ארצי, ואדר עברה לשחק את דמות הילדה במחזה, במקומה של הילדה השחקנית פרידה אוחנה. תיאטרון תילון, 1962.
- עליסה בארץ הפלאות - הפקת ענק עם 20 שחקנים, על פי עיבוד לעברית של אוריאל אופק. תיאטרון תילון, 1963
- קווארטט - מחזה של דליה הרץ בבימויו של אמנון מסקין. החזרות נמשכו חצי שנה, אך ההצגה הועלתה 3 פעמים בלבד. הבימה, 1963
- ביבר הזכוכית - אדר זכתה בפרס שחקנית השנה על דמותה של לורה, לצד רחל מרכוס, שמואל עצמון ומיכאל כפיר. תיאטרון זווית, 1963
- ארץ רחוקה - מחזה על חייו של זיגמונד פרויד הצעיר מאת הנרי דנקר ובבימויו של אמנון קבצ'ניק. תיאטרון זווית, 1964. אדר גילמה את דמותה של אליזבטה, מטופלת צעירה של פרויד הסובלת משיתוק.
- קורטוב של דבש - מחזה של שילה דלייני בבימויו של ראובן מורגן. המחזה היה אמור לעלות גם הוא על בימת תיאטרון זווית, אך שנה לאחר שהודיעו בתיאטרון על רכישת הזכויות למחזה הצליח דווקא תיאטרון האוהל להשיג את הזכויות. אדר פרשה מתיאטרון זווית ולוהקה לתפקיד הראשי של ג'ו בתיאטרון האוהל, אף על פי שהמשיכה להופיע בהצגות "ביבר הזכוכית" ו"ארץ רחוקה". האוהל, 1965.
- הפראית - מחזה של ז'ן אנוי בבימוי של הבמאי הצרפתי רולנד פייטרי, לצד מאיר מרגלית וניקו ניתאי. האוהל, 1965
- פרנסואה ראש גזר - התיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל), 1966
- שורשים - אחד משלושת המחזות של ארנולד וסקר שתורגמו לעברית, בבימוי אברהם אסיאו. האוהל, 1968
- בית קברות למכוניות - מחזה אבסורד של פרננדו ארבאל בבימויה של עדנה שביט. האוהל, 1969.
- מראות ילדות - ערב קריאה של קטעי שירה וסיפורת בביצועה של אדר ובהדרכתו של מיכאל כפיר. צוותא, 1969.
- נדנדה בשניים - קומדיה רומנטית של ויליאם גיבסון בבימוי של ניקו ניתאי ולצידו של דוד זינדר. התיאטרון הצעיר, 1970
- עת לאהוב ועת לשנוא - מופע שירי אהבה ומחאה לצד דוריאן ארויו ובבימוי פרדי כהן. תיאטרון מרתף, 1971
- בוסמן ולנה - מחזה של המחזאי הדרום אפריקאי את'ול פיוגארד, אחת ההצגות הראשונות שעלו על בימת הבימרתף - הבימה הניסיונות של הבימה, ב-1973 בו גילמה אדר את דמותה של לנה. ב-1979 תרגמה אדר בעצמה מחזה נוסף של פיוגארד "רק שלום וללכת" מתוך כוונה להפיק את המחזה באופן עצמאי, אך נקלעה לסכסוך מול תיאטרון באר שבע שרכש את הזכויות למחזה. המחזה עלה לבסוף רק בשנת 1986 ב"צוותא'לה"
- תמונות במבוא - מחזה של המחזאי האירי שון או'קייסי ובבימוי של הבמאי האירי לואי לנטין. בימרתף, 1973.
- הירושה - מחזה ראשון של שולמית לפיד בבימוי ניקו ניתאי. הסדנה למחזה המקורי, 1973
- גולים - המחזה היחיד של הסופר האירי ג'יימס ג'ויס בתרגום של רבקה משולח. הבימה, 1981
- תמול שלשום - הבימה, 1982
- חברות - מחזה של השחקנית הצרפתית לולה בלון, בתרגום ובבימוי של רות חזן. צוותא, 1981
- אורזי המזוודות - ההפקה הראשונה של המחזה של חנוך לוין, שנבחרה לייצג את ישראל בפסטיבל התיאטרון של נאנסי. הקאמרי, 1983
- ודמעה נגעה בדמעה - הצגת יחיד, מבט אישי על חייה של לאה גולדברג כאישה ומשוררת. הסימטה, 1986
- איולף הקטן - גרסה עברית ראשונה למחזה של איבסן, שהייתה עבודת הבימוי האחרונה של יוסי יזרעאלי כמנהל תיאטרון החאן. אדר גילמה את דמותה של אשת העכברוש. 1986
- שירה - עיבוד לבמה לספרו של ש"י עגנון. הקאמרי, 1989
- אחרי החגים - עיבוד של שמואל הספרי לספרו של יהושע קנז, בבימוי אהרן אלמוג. הקאמרי, 1989
- נומה עמק - מחזה מאת יהונתן גפן בבימויו של אלדד זיו. בית ליסין, 1992
- לבד בברלין - הבימה, 2016
קולנוע
- אהבתה האחרונה של של לורה אדלר (1990)
- שלושה מסעות (1999)
- מלכה אחת ומספר מלכים (2005)
- קירות תומכים (2007)
- בדרך אל החתולים (2009)
טלוויזיה
- סיפורים בראש - הטלוויזיה הכללית, 1986
- איצ'ה - שידורי רשת, 1997
- הבורגנים - שידורי קשת, 2001
- באמצע הסרט, 2003
רדיו
- המסך עולה - רדיופוניים למחזות ברשת ב'
- עונת 1964 - "ערב אחד של קיץ" מאת רחל פרחי, "האורח" מאת לודוויג אשכנזי, "ואסה ז'לזנובה" - מחזה מ-1907 של מקסים גורקי
- עונת 1972 - "חיוכו של בודהה" מאת סולז'ניצין, "השקר" מאת נטלי סארוט, "כלה עם שחר" מאת הוגו קלאוס
- רדיו דרמה - עיבודים רדיופוניים למחזות ברשת א'
- מחול הטרדן מאת ארמן לנו. תרגום של אהובה ליאון ובימוי של ליאו פילר, 1975
- אמן במורד המדרגות מאת טום סטופארד בבימוי ניסן נתיב, 1976
- עושה הנפלאות מלובלין של יצחק בשביס זינגר בתרגום ברוך קרוא ובעיבוד ובימוי של עודד בארי, 1977
- המשימה והפנסיונר מאת נגיב מחפוז בעיבוד ובבימוי מוטי סנדק, 1978
- אינטימיות מאת ז'ן פול סארטר בתרגומו של אוריאל אופק ובעיבוד ובימוי של מוטי סנדק. 1978
- טרוצקי במקסיקו מאת הרטמוט לנגה בתרגום ועיבוד של חנה בן ארי ובבימוי גיורא מנור, 1981
- בין מים למים של יוסף חיים ברנר עיבוד למחזה של מוטי סנדק, 1981
- דובים לבנים מאת ארתור שניצלר, תרגום עיבוד ובימוי ארד פדר, 1981
- נעורי ורדהלה מאת חנוך לוין בעיבוד ובבימוי של יוסף כרמון, 1983
- חולות הזהב מאת בנימין תמוז בעיבוד ובבימוי של ניסן נתיב, 1983
- בימת רדיו - עיבודים רדיופוניים למחזות בגלי צה"ל
- שדים - מחזה של אלבר קאמי על פי דוסטויבסקי, 1970
- אשת הבן - עיבוד לתסכית של דוד ילין למחזה של ד"ה לורנס מ-1913, בתרגומה של רבקה משולח, 1970
- אגממנון - עיבוד מאת ליאו בריידי ליצירתו של אייסכילוס, בתרגום אריה אהרוני ובימוי לשידור של יוסף מונדי, 1975
- יאנוש קורצ'ק והילדים - מחזה של המחזאי הגרמני ארווין סילוונוס, שהועבר בשידור חי בערב יום השואה 1977
- הרכבת האחרונה מאת עמוס קינן בעיבוד ובימוי של עומרי ניצן, 1979
חיים אישיים
שולמית היא הצעירה מבין 4 אחים. אחיה בן עמי קפלן היה חבר מועצת עיריית ראשון לציון ומועמד לראשות העיר מטעם הליכוד. אחותה אהובה הייתה נשואה לחתן פרס ישראל לשירה ישראל פנקס.
במרץ 1961 נישאה שולמית לפסל ומעצב התפאורות יחזקאל אדר, בוגר בצלאל. לאחר נישואיה לקחה הפסקה מעולם התיאטרון ועבדה כפקידה בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית.
בזמן מלחמת וייטנאם השתתפה במחאה נגד המלחמה, ולקראת הבחירות לכנסת השמינית חתמה על מודעת תמיכה במפלגת מוקד. הייתה חברתה הקרובה של המשוררת תרצה אתר, מהתקופה בה השתתפו שתיהן בסטודיו לדרמה.
אדר היא אם לשניים - אורון אדר, עורך קולנוע, ונועה.
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא שולמית אדר בוויקישיתוף- שולמית אדר, ברשת החברתית פייסבוק
- שולמית אדר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- שולמית אדר, בארכיון הבימה
הציפור הכחולה - אגדה מוסיקלית מאת אוריאל אופק - 1962, רשימת השמעה, באתר יוטיוב
לבד בברלין - חלק א', בביצוע התיאטרון הלאומי הבימה, סרטון באתר יוטיוב
סאלח שבתי - ההצגה המלאה, סרטון בערוץ "הרשמי של נורית הירש", באתר יוטיוב