Shlomo Eisenberg

שלמה אייזנברג (נולד ב-15 בפברואר 1949) הוא איש עסקים ויזם נדל"ן ישראלי. איזנברג הוא בעל השליטה במספר חברות ציבוריות, ישרס, מלם תים וערד. כמו כן, לאיזנברג נכסים פרטיים נוספים. הורשע בעבירות על חוק ניירות ערך, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בהכללת פרטים מטעים בתשקיף, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירה של הדחה בחקירה. נידון ל-18 חודשי מאסר.

אייזנברג נולד בליטא, בגיל עשר, בשנת 1959, הגיע לארץ והמשפחה התיישבה בבני ברק. אביו, יצחק, לאור תנופת הבניה בעיר, היה לקבלן בניין. אייזנברג למד בישיבה אך בגיל 23 החליט להתגייס והופנה לעתודה האקדמית, במסגרתה למד לתואר ראשון ושני במתמטיקה באוניברסיטה העברית.

בשנת 1978 השתחרר מצה"ל והחל את הקריירה המקצועית שלו כברוקר. בתחילת דרכו עבד כאנליסט בקרנות הנאמנות של בנק לאומי ואחר כך הקים שתי חברות, "עתרת ניירות ערך" שעסקה בניהול תיקי השקעות עבור לקוחות ו"עתרת חברה להשקעות" - בית השקעות. במרץ 2001, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב שאייזנברג ישלם 236 אלף שקל כפיצוי לבעלי תיק השקעות שנוהל ב"עתרת ניירות ערך" תוך הפרת נאמנות. בינואר 2003 הסתיים בבית המשפט העליון הליך משפטי ארוך נגד אייזנברג, בתקופה שבה היה מנהל תיקי השקעות, בו נתבע לשלם כ-3 מיליון שקל פיצויים למשקיעים שניהלו אצלו תיקי ניירות ערך.

בשנת 1988 עמד אייזנברג בראש קבוצת משקיעים בשם קבוצת אג”ש (אייזנברג-גזונטהייט-שפיצר), יחד עם אברהם גזונטהייט, ורודולף שפיצר, אנשי עסקים חרדים משווייץ, שהיו זכייני חברת האלקטרוניקה היפאנית סאניו באירופה. חלקו באג"ש באותה עת היה 35%. קבוצת אג”ש השתלטה על החברות הבורסאיות "ישרס חברה להשקעות בע”מ" ו-"ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע”מ", לאחר מאבק שליטה עם איש העסקים הדרום אפריקאי נתן קירש.

בשנת 1990 רכשה חברת ערד השקעות מחצית ממניות חברת "חסין אש תעשיות" בעלת מפעל לרעפים בבאר שבע, באמצעות חברת "ישקול סחר" שבה החזיקה ערד. בשנת 2000, רכשה ערד את מלוא הבעלות בחברה, לאחר סכסוך ממושך עם קבוצת עובדים שהחזיקה במחצית הבעלות. בשנת 1990 נרכשה גם חברת רסקו על ידי ישרס ועל ידי חברת מרל"ז, של מרדכי יונה. בשנת 1994 רכש אייזנברג את חלקה של מרל"ז. מאז, רסקו היא חברה בת של ישרס. כמו כן, רכשה את השליטה בחברת תים מחשבים ומערכות בע"מ. ב-1996, הונפקה בנאסד"ק חברת "טי.טי.אי - תים טלקום אינטרנשיונל", חברת בת של תים מחשבים, בה החזיק אייזנברג מניות גם באופן ישיר. באוקטובר 2013, קבע בית המשפט העליון שאייזנברג ישלם לתים טלקום 750 אלף שקל, כמחצית מהפרשי מס שהחברה הסכימה לשלם לפקיד השומה עבורו, לאחר שאייזנברג מימש אופציות ברווח. ושאייזנברג סירב לשלם חזרה לחברה.

במהלך שנת 1992, רכש את השליטה, יחד עם חברת תנובה בחברת "פרדס תעשיות בע"מ", העוסקת בעיבוד פרי הדר, בעיקר לרכז תפוזים ליצוא. בהמשך רכש ומיזג לתוך חברת פרדס תעשיות שלושה מתחרים, מפעל "פרי תנובה", מפעל לעיבוד פרי הדר של קבוצת יכין-חק"ל ומפעל רימון של קיבוץ גבעת ברנר. אייזנברג שימש כיושב ראש הקבוצה, במקביל לתפקידיו כיו"ר ערד השקעות, רסקו, ותים מחשבים. פרדס תעשיות נקלעה לקשיי נזילות חריפים בשנת 1998, והפסיקה את פעילותה שנה אחר כך. אייזנברג רכש את השליטה בחברה יחד עם בני משפחתו, לאחר שרכש חלק מאיגרות חוב של החברה וחלק מבעלי המניות האחרים. החברה החלה להשכיר את המבנים שבבעלותה לפעילות לוגיסטית לצדדים שלישיים, מאז היא פועלת כחברת נדל"ן.

במאי 1997 פרסמה חברת ערד השקעות תשקיף הנפקת זכויות. במסגרתה גובשה עסקת ישרס-ערד, באוגוסט 1997, בין חברת ערד לאייזנברג. בה מכר את החזקותיו בישרס, לערד, בדרך של הנפקת זכויות במחיר העולה ב-90% ממחירן בבורסה באותה עת (אף על פי ששווייה הבורסאי באותה עת של ישרס היה כ-110 מיליון דולר, המחיר שנקבע היה לפי שווי של 200 מיליון דולר).

היות שערד היא חברה ציבורית והיות שמדובר בעסקה בין חברה לנושא משרה בה, אייזנברג, דרשה העסקה אישור האספה הכללית של בעלי המניות, לרבות אישור מיוחד של שליש מקולות בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי בעסקה. העסקה עוררה התנגדות של המשקיעים המוסדיים ואייזנברג חשש שלא יכול להשיג את הרוב הדרוש לאישורה. לצורך כך הוא נקט ביחד עם מנהל תיקים, הרי ספיר, בשורה של פעולות שנועדו להשיג תמיכה לעסקה. ספיר רכש מניות של ערד לחשבונות לקוחותיו מבלי לידע את לקוחותיו. במקביל עשה אייזנברג מאמצים למצוא משקיעים שיצביעו בעד אישור האספה, לצורך כך נפגש עם בנימין יסלזון והציע לו לרכוש כ-7.5% ממניות ערד, שהחזיק באמצעות חברה בשליטתו בשם "אשרת יועצים פיננסים בע"מ". בפגישה הציע אייזנברג ליסלזון להפוך ל"שותף אסטרטגי" בערד והוסכם, כחלק מתנאי העסקה, שיסלזון יצביע בעד ביצוע עסקת ישרס. ב-17 באוגוסט 1997 מכר אייזנברג ליסלזון, בעסקה מחוץ לבורסה, את אותם 7.5% ממניות ערד שהיו בידי "אשרת". עסקת המכירה בוצעה לפי שער הבורסה. בו ביום נמסר דיווח מיידי, לפיו חדלה "אשרת" להיות בעלת עניין בערד, בעקבות עסקת המכירה לא ניתן דיווח על יסלזון כבעל עניין, וזהותו כרוכש בעסקת המכירה של "אשרת" לא נחשפה. כתוצאה מכך, זהותו לא הייתה ידועה גם באספה הכללית.

ההצבעה באספה הכללית של ערד נערכה ביום ב-17 באוגוסט 1997 ואליה נשלחו, מטעמו של יסלזון, ומטעם לקוחותיו האחרים של ספיר מספר אנשים בעלי יפוי כוח לצורך ההצבעה. אנשים אלה לא ידעו בשם מי הם מצביעים וחלקם נדרשו על ידי אייזנברג שלא להזדהות. חלק ממיופי הכוח תודרכו ימים מספר קודם לכן על ידי הרי ספיר, כי עליהם להתייצב במקום האספה, לפנות לשלמה אייזנברג והוא יאמר להם כיצד להצביע. מיופי הכוח אכן עשו כפי שנתבקשו ובפגישתם עם אייזנברג, אשר גם בה לא נאמר להם בשם מי הם מצביעים ובמה מדובר, אמר להם אייזנברג כי כאשר יקרא בשמותיהם, עליהם לומר שהם בעד. אחד ממיופי הכח, עובד חברת ערד, הונחה על ידי שלמה אייזנברג להצביע בעד העסקה, מבלי שידע כי עבור מי הוא מצביע. ואכן, באספה הכללית, בין השאר בזכות הצבעתם של מיופי הכח, נתקבלה החלטה לאשר את עסקת ישרס. אחר כך דיווחה חברת ערד לבורסה, כי באספה הכללית היו מיוצגים ב-82% מכלל בעלי המניות בחברה וכי עסקת רכישת מניות ישרס על ידי ערד אושרה כנדרש. לאחר הנפקת הזכויות החזיקה קבוצת אג”ש שהוביל אייזנברג ב-87.6% ממניות חברת ערד.

ב-6 בנובמבר 1997, נעצרו שלמה אייזנברג, בנימין יסלזון והרי ספיר בידי רשות ניירות ערך, בעקבות העסקאות שבוצעו. לאחר הליך משפטי שנמשך שבע שנים גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב על אייזנברג עונש של שנה וחצי מאסר בפועל, מאסר על תנאי לשנה וחצי וקנס בסך מיליון שקל. על מנהל התיקים הרי ספיר נגזר עונש של מאסר על תנאי למשך חצי שנה וקנס בסך 200 אלף שקל. בנוסף, הוטל קנס בסך 100 אלף שקל על חברת ערד. בנימין יסלזון זוכה. שני עורכי הדין שייצגו את אייזנברג בהליך המשפטי, עו"ד דוד ליבאי ועו"ד ליפא מאיר, קיבלו שכר טרחה של כחצי מיליון דולר.

עם הרשעתו של אייזנברג בפסק דין חלוט, פקעה כהונתו כדירקטור בחברות ציבורית, בהתאם להוראות חוק החברות. אייזנברג התפטר מהדירקטוריונים של כל החברות שבהן היה קשור ונכנס לכלא. בהתאם לחוק, רק חמש שנים לאחר הרשעה פלילית הוא יכול היה להתמנות שוב לתפקיד דירקטור. עם זאת המשיך לכהן, לאחר ששוחרר מהכלא, בתפקיד מנהל עסקים ראשי וממלא מקום מנכ"ל של חברת ישרס, מנהל עסקים ראשי במלם תים, מנכ"ל ערד השקעות ומנהל עסקים ראשי באוסיף ובעוגן נדל"ן, שתי חברות שנרכשו על ידי חברת ישרס. באוקטובר 2008, כ-64% ממניות חברת הנדל"ן אוסיף נרכשו מארקדי גאידמק תמורת 135 מיליון שקל. שווי החברה בעסקה היה נמוך בכ-80% מהשווי שלפיו רכש גאידמק את השליטה באוסיף בתחילת אפריל 2007 מידי האחים דורון אביב ודפנה הרלב, כ-1 מיליארד שקל. אחר כך נרכשו שאר המניות ואוסיף הפכה לחברה בת פרטית של ישרס, ונמחקה מהמסחר בבורסה. בסוף 2010 חזר איזנברג לכהן כדירקטור או יושב ראש בחברות השונות שבשליטתו.

אייזנברג שולט, ישירות או בעקיפין, בשורה של חברות ציבוריות ופרטיות ובנדל"ן. החזקותיו העיקריות, נכון לשנת 2018, כוללות את.:

• ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ (37.25%)
  • חסין אש תעשיות בע"מ (100%)
  • מלם-תים בע"מ (55%)
    • מלם מערכות בע"מ (100%)
      • מלם שכר בע"מ (100%)
    • קומטק בע"מ (100%)
  • ישרס חברה להשקעות בע"מ (59% דרך ערד וב-10.5% מחזיק אייזנברג ישירות)
    • רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (100%)
    • רסקו מגורים בע"מ (לשעבר אוסיף השקעות ופיתוח) (100%)
      • עוגן נדל"ן מניב בע"מ (100%)
      • א. ארנסון בע"מ
    • ג.ט.י. הגן הטכנולוגי ירושלים בע"מ (74%)
    • קריית התקשורת נווה אילן (100%)
• פרדס תעשיות בע"מ (100%).

אייזנברג נשוי ואב לשלושה. בני משפחתו מעורבים בעסקיו. בשותפות עם רעיתו הוא מחזיק בחברות הפרטיות "אשרת יועצים פיננסים" ו"תאשור מימון והשקעות", באמצעותם הם מחזיקים מניות בשורה של חברות הרשומות למסחר בבורסה וחברות פרטיות. בנו הבכור, אליהו אייזנברג, שימש כיו"ר ערד השקעות בעת שאייזנברג ריצה את מאסרו. אליהו אייזנברג, מכהן גם כדירקטור בחברת תים , ובעל תואר דוקטור בפיזיקה תאורטית ומרצה באוניברסיטת תל אביב. בתו, רויטל קליין, מכהנת כדירקטורית בישרס, כיו"ר דירקטוריון פרדס תעשיות והועסקה כמהנדסת מערכות בקבוצת מלם תים. בנו הצעיר, אורי אייזנברג, פעיל בשוק ההון ועוסק בהנפקת חברות נדל"ן זרות בבורסת תל אביב, חלקם בשותפות עם אביו.

• אסתר גולדברשט, איך שלמה איזנברג מאגף את כולם, מעריב, 6 ביולי 1990
• ת"פ 99/40200 - מדינת ישראל נגד שלמה בן יצחק איזנברג ואחרים
• שי שלו, ‏הילד הסורר של שוק ההון, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2001
• שלמה אייזנברג: רווחים גדולים מעסקות כבעל שליטה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2001
• גיא גרימלנד, שלמה אייזנברג לא מוכן להסתפק בישראל, באתר TheMarker‏, 17 בפברואר 2008