Rudolph Reitler

רודולף רייטלר (בגרמנית: Rudolph Reitler, ‏30 במרץ 1893 – 13 בנובמבר 1965) היה רופא ומיקרוביולוג יהודי, מחלוצי ענפי הבקטריולוגיה והפרזיטולוגיה וחקר המחלות הטרופיות בארץ ישראל.

ראשית דרכו

רייטלר נולד ב-30 במרץ 1893 בבאדן דרומית לווינה, שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, לרודולף רייטלר שהיה תלמידו ועוזרו של זיגמונד פרויד. בילדותו למד בבאדן ובשנת 1911 התקבל לבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת וינה. עם תום לימודיו, בשנת 1919, ולאחר שירות בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה בתור נספח למעבדה בבית חולים צבאי, התקבל לעבודה בתור רופא בבית החולים למלריה בווינה. עד לשנת 1921 עבד במרפאה אוניברסיטאית ובמכון לפתולוגיה ולבקטריולוגיה. בין השנים 1921 - 1926 עמד בראש המעבדות הממשלתיות לבקטריולוגיה, לסרולוגיה ולאפידמיולוגיה בעיר קראגויבאץ' (Kragujevac) שביוגוסלביה. במהלך תקופה זאת התמחה בפרזיטולוגיה ובפרט במחלת המלריה.

עלייתו לישראל ופיתוח ענף הבקטריולוגיה והפרזיטולוגיה בארץ

החל משנת 1925 התכונן רייטלר לעלות לארץ ישראל ושנתיים מאוחר יותר הוזמן על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים לנהל את התחנה לחקר המלריה בראש פינה (התחנה שהוקמה בשנת 1927 על ידי פרופסור ישראל קליגלר, מנהל המחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה באוניברסיטה, הייתה מסונפת ישירות למחלקתו. שנתיים מאוחר יותר עבר הניהול לידי פרופסור גדעון מר). בין השנים 1928–1929 היה לאחראי הפעילות האנטימלרית של חברת החשמל בעמק הירדן ובמסגרת תפקידו פעל רבות למיגור המלריה באזור עמק הירדן ובקרב עובדי חברת החשמל בנהריים. זאת עשה על ידי ניטור מקורות הדגירה של יתושי אנופלס, מפיצי המחלה, ריסוסם בחומרי הדברה ועל ידי חלוקת אמצעי מיגון אישיים, דוגמת כילות, לתושבים ולעובדים. פעמים רבות נתקלו מאמציו בקשיים פוליטיים שכן חלק ניכר מעבודתו האנטימלרית התבצעה בשטחי עבר הירדן.

החל משנת 1929 ועד תום תקופת המנדט הבריטי עמד רייטלר בראש המעבדות של ממשלת המנדט בחיפה וביפו. ב-1929 מונה למנהל המחלקה והמעבדה למחלות מידבקות בבית החולים הממשלתי המנדטורי בשדרות הציונות 35 בחיפה. ב-1931 מונה למנהל המחלקה והמעבדה למחלות מידבקות בבית החולים הממשלתי המנדטורי ביפו ובשנת 1936 למנהל בית החולים למחלות מידבקות בפרדס כ"ץ (בעקבות פרעות תרצ"ו-תרצ"ט הוקם בפרדס כץ בשנת 1936 בית חולים ממשלתי יהודי למחלות מידבקות במטרה להחליף את זה שפעל ביפו).

בשנת 1940 חזר רייטלר לחיפה ומונה למנהל המעבדה הבקטריולוגית בבית החולים הממשלתי המנדטורי החדש בעיר (לימים בית החולים רמב"ם). במסגרת ניהול המעבדה בבית החולים בחיפה הכניס בדיקות שגרתיות לאיתור מחלת הדבר בקרב עובדי נמלי חיפה ויפו ובקרב צוותי הספינות שנכנסות לתחומם, והיה אחראי לזיהוי וטיפול מוצלח של התפרצות מחלת הדבר בנמל חיפה בחודשי הקיץ והסתיו של 1941, 1944 ו-1947. לאחר קום המדינה מונה למנהל המעבדה הבקטריולוגית בבית החולים רמב"ם בחיפה, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1961.

בעקבות המלצתו הקים משרד הבריאות, בשנת 1950, מעבדה לבריאות הציבור בחיפה. מעבדה זאת הייתה נפרדת ממעבדתו בבית החולים רמב"ם ורייטלר עמד בראש שתיהן במקביל.

תרומתו להעלאת יהודי קוצ'ין

תכנון העלאת קהילת יהודי קוצ'ין בשלמותה העלה חשש שמא יהוו העולים החדשים סכנה לבריאות הציבור בישראל, שכן חלקם היה נשא של פילריאזיס (Filariasis - קבוצת מחלות טפיליות שנגרמות בעקבות הדבקות בתולעים טפיליות ממערכת התולעים הנימיות כתוצאה מעקיצת יתושים). בהמלצת משרד הבריאות והסוכנות היהודית נשלח רייטלר למשך שלושה חודשים למדינת קרלה שבהודו. בקרלה בדק רייטלר 1,904 (מתוך 1,920) יהודים הרשומים לעלייה מחמישה כפרים לאיתור מִיקְרוֹפִילָרְיָה (Microfilaria - פגיות של תולעים טפיליות שגורמות לפילריאזיס) ומצא נשאות למחלה בקרב 20% מהנבדקים. רייטלר החל לטפל בנשאים אלה ולאחר בירור הסוגיה הביע את חוות דעתו המקצועית בנושא:

נוכח השינויים בתנאי הסביבה הגדולים, המשמשים תפקיד מכריע באפידמיולוגיה של מחלה זו, אין כאן סיכון רציני ליישוב בארץ, בתנאי שיקבעו מקומות-שיכון מתאימים לעולים אלה ושימשיכו בטיפול מנע של Hetrazan ‏(Diethylcarbamazine) למשך שנים מספר ובמלחמה ביתושים.

לדעתו של רייטלר לא נשקפה סכנה לבריאות הציבור בישראל, שכן הבדלי טמפרטורה ניכרים בין יום ללילה בישראל, בהשוואה למדינת קרלה, מונעים מהיתושים להמשיך את שרשרת ההדבקה בבני האדם. הוכחה לכך ראה רייטלר בתקדים היסטורי כאשר לא תועדו מקרי פילריאזיס בישראל בזמן הצבתם של חיילים הודים נשאים בתקופת המנדט בפלשתינה. חוות דעת זאת של רייטלר סללה את הדרך להעלאת כל קהילת יהודי קוצ'ין לישראל.

בנוסף להיותו מיקרוביולוג היה רייטלר ארכאולוג ואספן עתיקות חובב, ופרט למאמרים רבים בתחום המיקרוביולוגיה והאימונולוגיה פרסם מאמרים אחדים בתחום הארכאולוגיה בכתבי עת דוגמת American Journal of Archeology.

היה נשוי לעמנואלה. בני הזוג התגוררו בדירה ברחוב בר גיורא 19 בחיפה, ובהמשך חייהם התגוררו בקיבוץ הזורע. רודולף רייטלר נפטר ב-13 בנובמבר 1965, בגיל 72. עמנואלה רייטלר נפטרה בשנת 1973. הם נטמנו זה לצד זה בבית הקברות בקיבוץ הזורע. לבני הזוג לא היו ילדים.

במקביל לעבודתו הדיאגנוסטית במעבדות הקדיש רייטלר חלק ניכר מזמנו לביצוע מחקרים רבים בנושאי בריאות הציבור, מחוללי מחלות, חקר האלרגיה ומערכת החיסון. מחקרים אלה ערך פעמים רבות לבדו ופעמים בשיתוף עם חוקרים אחרים בעלי שם דוגמת ד"ר צבי סליטרניק וישראל קליגלר. מחקריו פורסמו בכתבי עת מדעיים שונים כגון, עיתון הרפואה, The Lancet, ‏Nature, ‏Acta medica Orientalia, ועוד. בין עבודותיו המפורסמות ניתן למנות את הבאות:

• מחקרים על מלריה באזורים אנדמיים - שכיחות עונתית ורמות תחלואה בקרב אוכלוסיות מקומיות לא מטופלות (יחד עם ישראל קליגלר, 1928).
• תיאור הגירות המוניות של יתושי אנופלס בחודשי הסתיו שמסוגלות לעיתים לעבור מרחקים של למעלה מ-12 קילומטרים במעופם (יחד עם צבי סליטרניק, 1929).
• תיאור מקרי תחלואת מעיים על רקע הדבקות בתולעי קרס במישור החוף של פלשתינה (1934).
• סקירת המחלות המדבקות החשובות ביותר בארץ ישראל (1936).
• שימושים בסולפאפירידין (Sulfapyridine) לטיפול פוטנציאלי במחלת הסלמונלוזיס (1941).
• תיאור מקרי הדבר בחיפה בקיץ-סתיו 1944 (1944).
• תיאור ראשון של צלוליטיס בשריר החזה כתוצאה מזיהום בחיידקי Group C Streptococci ‏(1944).
• בידוד סרוטיפים של סלמונלות בכלבים, בעכברים ובקרציות והעלאת השערה כי האחרונות עלולות להוות וקטור למחלה זאת בקרב בעלי החיים (1946).
• בידוד סרוטיפ חדש של Salmonella enterica - ‏Salmonella mishmar haemek ‏(1954).
• מחקר על הקשר בין גיל לתחלואה בחיידק Haemophilus influenzae ‏(1954).
• השפעת נוכחותו של החיידק Pseudomonas aeruginosa על איכות מי השתייה, חרף רמות תקינות של קוליפורמים (1955).
• תיאור ראשון בישראל של דלקת קרום המוח בילודים על רקע זיהום בחיידק Flavobacterium Meningosepticum ‏(1963).