Quick Facts
Biography
פרץ קורנפלד-דגן (בוקרשט, 4 בדצמבר 1892 - תל אביב, 2 ביוני 1963) היה עיתונאי, סופר ופעיל ציוני.
ביוגרפיה
נולד בבוקרשט, רומניה בן ראשון לאחר אחותו הבכורה להוריו אריה לייב ושרה קורנפלד. בגיל חמש עלה ארצה. את חינוכו היסודי קיבל במושבות הגליל העליון בבתי הספר בהם לימד אביו. המשך לימודיו היה בביירות שם התפרנסה המשפחה מלימוד עברית של האב. את פעילותו הציונית התחיל כסטודנט בביירות והמשיכה בקהיר אליה הגיע בזמן מלחמת העולם הראשונה.
עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים, חזר לארץ ישראל ועבד בשירות המנדט הבריטי וקישר בינו לבין היישוב היהודי. במקביל היה פעיל בהנחת יסודות ההגנה והאצ"ל בתחילת המאה ה-20.
השנים הראשונות
פרץ קורנפלד נולד בבוקרשט בירת רומניה לאביו אריה לייב קורנפלד ואמו שרה לבית קורסונסקי. אביו הושפע מפעילי "חיבת ציון" ברומניה ואף נכח בוועידה בעיר פוקשאן שהתקיימה בשלהי 1881. תוך פחות משנה מהועידה עלה בגפו בשנת 1882 לזמארין (זכרון יעקב). תושבי זאמרין חוו קשיים רבים. אריה לייב קורנפלד חזר לרומניה ב-1883 לדווח על קשיי המתיישבים בהיותו עיתונאי ופעיל ציוני. בדרכו לרומניה התעכב במצרים, שם נישא לשרה. בשנים 1890–1897 ערך אריה לייב קורנפלד את שבועון תנועת "חובבי ציון" ברומניה והיה העורך והמו"ל של העיתון הציוני "אידישעס וואכהבלאט". ב־1897 חזר אריה לייב קורנפלד לארץ ישראל, נשוי ובעל משפחה, ולאחר שהייה קצרה בחיפה התיישבה המשפחה במשמר הירדן.
פרץ קורנפלד החל לימודיו בבית הספר בראש פינה וסיים את בית הספר היסודי במטולה.
בשנת 1906 עקרה המשפחה לביירות על מנת להנחיל לפרץ ואחיו השכלה על יסודית. פרץ למד לימודי תיכון ב"קולג' הפרוטסטנטי הסורי" שלימים הפך ל"אוניברסיטה האמריקאית בביירות", וסיים ב-1907 . הוא המשיך את לימודיו וקיבל תואר ראשון בכלכלה מדינית בשנת 1912.
במהלך לימודיו הצטיין בספורט והיה בשנים 1911-1908 מזכיר אגודת "קדימה" בביירות.
בתום לימודיו נסע למצרים ועבד כמורה לספורט בבית הספר היהודי בקהיר שם הכיר את אשתו רחל לבית סווידר ששימשה כמורה לצרפתית באותו מוסד. באותה תקופה בקהיר, היה גם מרצה בספרות אנגלית ושימש כמזכיר כללי של "המכבי"
פעילות ציבורית וציונית
לאחר הצהרת בלפור ב-1917 שימש כמזכירו של דוקטור חיים ויצמן ששהה בקהיר בהמתנה לכיבוש הבריטי של ארץ ישראל ועמד בראש "ועד הצירים" מטעם ההנהלה העולמית של ההסתדרות הציונית.
לאחר שהבריטים כבשו את ארץ ישראל, בהמלצתו של דוקטור חיים ויצמן, התמנה פרץ קורנפלד בתחילת 1918 למזכירו היהודי של המושל הצבאי של ירושלים רונלד סטורס. בשנת 1920 הסתיים הממשל הצבאי ומונה ממשל אזרחי. כאשר סטורס התמנה למושל מחוז ירושלים, פרץ קורנפלד קיבל את תפקיד סגן קצין המחוז בירושלים-היהודי הראשון בתפקיד זה.
בשנת 1923 התמנה לעוזר קצין המחוז ביפו. בשנה זו התקיימה "סולחה" בין איכרי פתח תקווה לבדואים משבט אבו קישק. הסולחה נדרשה על ידי האכרים מאחר שהנציב העליון ביקש לשחרר מנהיגים, יהודים וערבים, שנעצרו אחרי התקפת בדואים משבט אבו קישק על איכרי פתח תקווה במאורעות תרפ"א. פרץ, שהיה עוזר קצין המחוז נטל חלק פעיל בתיווך בין הצדדים לקיום ה"סולחה".
עוד בשנת 1919 היה ממייסדי קבוצת "הסולל"קבוצה זו הייתה מורכבת מילידי הארץ בני מושבות וערים שקנו מגרש ברחוב יפו בירושלים והקימו עליו בית דפוס בו הוציאו את העיתון "דואר היום". כאשר עזב את הממשל המנדטורי בשנת 1923 הצטרף למערכת "דואר היום" והיה גם העורך של המוסף השבועי באנגלית ה"פלסטין וויקלי" בשנים 1923–1929. באותן שנים החל להשתמש בשם דגן כשם-עט.
בירושלים היה פעיל ב"מכבי" והיה מעורב פוליטית. בשנת 1925 נשלח כציר מטעם הציונים הכלליים לקונגרס הציוני ה-14שנערך בווינה.
בשנת 1929 הוזמן לדרום אפריקה למסע הרצאות לקידום הרעיון הציוני. לאחר סיום המסע הוזמן לכהן כמנכ"ל הפדרציה הציונית של דרא"פ. תנאי להסכמתו היה הצטרפות משפחתו, אשתו וחמשת ילדיהם אליו לדרום אפריקה, מסע באוניה שנמשך חודש ימים.
בשנים 1927–1928 היה ראש תנועת "המכבי" בארץ ישראל. בשנים 1930–1935 היה יושב ראש סניף "המכבי" בירושלים - שנים בהם עסק בארגון המכביה הראשונה, בעיקר בענף הטניס. ענף בו היה שופט בתחרויות שהתקיימו במגרשי הטניס ברחובות. בשנים 1933–1934 היה חבר הנשיאות העולמית של "המכבי".
פעילות ציבורית ביטחונית
פרץ קורנפלד היה פעיל בפעולות ביטחון והגנה ביישוב היהודי מראשית ימי המנדט. "ועד הצירים" (הנציגות הציונית הבכירה בארץ) אישר הקמת שירות מודיעין ("משרד ידיעות") שאסף מודיעין בכל הארץ למען הגנת היישוב. ידיעות בדבר נשק שהיה בידי הערבים או מבוקשים נמסרו ישירות לבולשת הבריטית (C.I.D). בחבורת "הסולל" שייסדה את העיתון "דואר היום" היו עוד אנשים שהיו קשורים ל"משרד הידיעות". פרץ, אף על פי שהיה מזכירו של המושל הצבאי, או אולי בגלל זה, היה פעיל ב"משרד הידיעות" באיסוף מודיעין על פעילות הערבים.
פעילותו ב"המכבי" הביאה אותו לפעילות בארגון "ההגנה" בראשית ימיה, יחד עם זאב ז'בוטינסקי ורחל ינאית. אחרי מאורעות תרפ"ט התנועה הרוויזיוניסטית פרשה מההסתדרות הציונית העולמית והקימה הצה"ר (ההסתדרות הציונית הרוויזיוניסטית) וחברי הימין בהגנה פרשו והקימו את ארגון ב'. לאחר שובו מהשליחות בדרום אפריקה נמנה עם חברי המפקדה של ארגון ב' בירושלים. פרץ היה מעורב בפיצולים התכופים בציונים הכלליים. כאשר מאיר גרוסמן, שהיה סגנו של זאב ז'בוטינסקי ב"הצה"ר" פרש, הצטרף אליו להקמת סיעת הציונים הכלליים ב' בהסתדרות הציונית.
לאחר רצח ארלוזורוב ב-1933 גבר המתח בין תנועת הפועלים לרוויזיוניסטים. תנועת הפועלים האשימה את הרוויזיוניסטים ברצח. אף על פי שההגנה הייתה אמורה להיות ארגון על מפלגתי, היא אספה חומר נגד החשודים ברצח. עקב ההסתה ירד כוחם של הרוויזיוניסטים בקונגרס הציוני ה-18 שנערך בפראג.
פרץ נשלח לקונגרס הציוני ה-18 שנערך בפראג כיו"ר ועד ארגון האצ"ל בירושלים. שם יזם הקמת "הועד המפקח"שיפקח על ארגון האצ"ל. ועד זה הוקם על ידי תנועת הבית"ר ופעל תחת חסותו. הוועד כלל נציגים ממפלגות שונות: (הצה"ר, ה"מזרחי" והציונים הכלליים) ודן בעניינים פוליטיים עקרוניים. ל"ועד המפקח" הייתה השפעה רבה על התפתחות ארגון האצ"ל.
כשפרצו מאורעות תרצ"ו פעל פרץ לאיחוד ההגנה וארגון ב' בירושלים שעד אז פעלו בנפרד ולעיתים לכל ארגון הייתה עמדה על אותו גג בית. הוקמה מפקדה ארצית בה נציגים מתנועת העבודה ומ"הגוש האזרחי".
במלחמת העולם השנייה היה חבר בהנהלת "כופר היישוב"-מס שהוטל על כל המצרכים והשירותים של היישוב היהודי לצורכי הגנה על היישוב.
כמו כן, נרתם פרץ לפעילות הציבורית שעסקה בגיוס לצבא הבריטי היה חבר ב"ועדה להטלת משמעת" למניעת השתמטות מגיוס. הקמת ועדה זו הביאה להתקפות של מגויסים על גברים צעירים שנראו ברחובות. תגובה זו גרמה להתפטרות נציג ההסתדרות ומאוחר יותר להתפטרותו של פרץ. בעקבות התרחשויות אלו התקבלה החלטה שכל מגויס, שאינו במדים, יענוד סיכה "מגויס".
אחרית ימיו
פרץ ערך וכתב מחקרים מיוחדים בהתאם להזמנת ממשלות ארצות הברית ובריטניה. כמו כן, כתב ופרסם מאמרים שונים בעיקר בתחום הכלכלי.
פרץ קורנפלד, ששינה את שם משפחתו, באופן רשמי, ל"דגן" בשנת 1949, כתב ביוגרפיות על פרנקלין דלאנו רוזוולט ויאן סמאטס וכן תרגם ביוגרפיות של מוצרט, טולסטוי ובטהובן.
ערך באנגלית את הספר "Who's Who" לארץ ישראל שיצא במהדורות שנתיות.
כמו כן, כתב מחזה "ממערכה למערכה" על רקע הבריגדה היהודית וספר באנגלית בשם " אנסמבל המזרח התיכון" שלא יצאו לאור ונשארו בגדר טיוטות.
נפטר בתל אביב במאי 1963 לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן ונקבר בבית העלמין קריית שאול.
לקריאה נוספת
- 'דגן (קורנפלד), פרץ', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 153–154. (הספר בקטלוג ULI)
- דוד תדהר (עורך), "פרץ קורנפלד-דגן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 739
- יואב גלבר - "תולדות ההתנדבות" כרך ב' "המאבק לצבא עברי" תשמ"א 1981 הוצ' יד בן-צבי
- "לקסיקון האישים של ארץ ישראל 1799-1948" בעריכת יעקב שביט, יעקב גולדשטיין וחיים באר, 1983 הוצ' עם-עובד
- הארכיון הציוני. שם התיק: עדויות אנשים שונים על תולדות ההגנה ועל מאורעות תר"פ בירושלים - "ניצני ההגנה" 1918-1920/פרץ דגן (קורנפלד)
קישורים חיצוניים
- פרץ דגן-קורנפלד, דף שער בספרייה הלאומית