Ornan Yekutiely

ארנן יקותיאלי (12 בנובמבר 1955 – 18 באפריל 2001) היה פעיל חברתי, פוליטיקאי מוניציפלי ירושלמי, מנהיג מאבק החילונים בירושלים, מייסד עמותת "עם חופשי" ומכון "קידום" להכנה לבחינה הפסיכומטרית.

יקותיאלי נולד ב-12 בנובמבר 1955, בחיפה, למשפחה ותיקה של אנשי ציבור – הוא היה נינו של יחזקאל דנין, ונכד נכדתו של יהושע ילין (שהיה אף הוא חבר מועצת עיריית ירושלים – בימי השלטון העות'מאני). הוא סבל ממום מולד קשה בלבו, ובגיל שמונה עבר ניתוח לב פתוח, ראשון מתוך מספר ניתוחים כאלה שעבר בחייו. בשל לקותו לא גויס לצה"ל. התנדב לפעילות חברתית במסגרת תנועת הצופים בירוחם והקים את שבט הצופים "לפיד" בשכונת הקטמונים בירושלים.

בשנת 1981 הקים עם חמי בן-נון את חברת קידום להכנה לבחינות הכניסה לאוניברסיטאות. החברה נתנה הנחה משמעותית לתלמידים משכבות מצוקה ואזורים מוחלשים והמשיכה במשך שנים רבות, לצד שגשוג כלכלי, במיזמים חברתיים. במהלך השנים מכרה משפחת יקותיאלי שישים אחוז ממניות החברה, ולאחר מותו של ארנן החברה נמכרה לתאגיד החינוך האמריקני "קפלן" בשמת 2005.

דרכו הפוליטית

בין השנים 1979–1982 שימש יקותיאלי כעוזר פרלמנטרי לחבר הכנסת אבא אבן. בהמשך שימש כעוזרו הפרלמנטרי של יוסי שריד. נבחר מטעם מפלגת רצ לראשות הסניף שלה בירושלים וכראש רשימתה למועצת העיר ירושלים. בתקופה זו למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והוסמך כעורך דין.

בשנת 1987 הוביל יקותיאלי מאבקים למען חופש הפעילות בשבת – פתיחת בתי קולנוע, מסעדות ובתי קפה, נגד סגירת רחוב בר-אילן ועוד. הוא ארגן הפגנות גדולות למען פתיחת בתי הקולנוע ודיבר אל לבם של בעלי בתי הקולנוע שינצלו את פרסום ההפגנות כדי לפתוח את בתי הקולנוע בשבת. בתי הקולנוע אוריון, אורנע ובית אגרון אכן נפתחו בשבתות, אך כדי לא להפר את צו העירייה הוגדרה הפתיחה כפעילות של מועדון חברים.

בשנת 1989 נבחר למועצת העיר ירושלים מטעם רצ ושימש כסגנו של ראש העיר טדי קולק בשנים 1989–1993. בשנים 1993–1998 שימש כיו"ר סיעת מרצ שהייתה באופוזיציה העירונית.

לקראת הבחירות המקומיות בשנת 1998 לחץ יקותיאלי על אחדים מחברי רשימת מרצ לראשות העירייה לפנות את מקומם למועמדים בעלי זיקה קטנה יותר למפלגה. צעד זה לא צלח. בסופו של דבר פרש יקותיאלי ממרצ והקים רשימה א־מפלגתית בשם "ירושלים עכשיו". מועצת מפלגת מרצ העמידה בראש רשימת מרצ בירושלים את חברת הכנסת לשעבר נעמי חזן ואילו יקותיאלי הציב ברשימתו פעילים פוליטיים בלא זיקה מפלגתית מובהקת. המפלגה הצליחה למשוך גם מצביעים המסתייגים מהצבעה למפלגות השמאל, וזכתה בארבעה מושבים במועצת העיר, בעוד מרצ זוכה בשלושה מושבים, סך הכול שבעה מושבים (מתוך 31) לרשימות שזוהו עם תפיסת העולם החילונית שהוביל יקותיאלי.

בשנת 1997 הקים, יחד עם יוסף פריצקי, את עמותת "עם חופשי". פעילותו החילונית כללה גם תמיכה ב"יוצאים בשאלה". במסגרת זו גידל יקותיאלי בביתו את הנער אדם שוב, לאחר יציאתו בשאלה. בעקבות פעילותו הפוליטית הממושכת בסוגיות אלה קיבלה משפחתו של יקותיאלי איומים רבים על חייה ובני המשפחה זכו פעמים רבות לליווי משטרתי.

במקביל פעל במסגרת מועצת העיר במגוון נושאים, בכללם מאבק בשחיתות, מניעת הקצאות לא־תקינות למוסדות חרדים ושיפור תנאי החיים במזרח ירושלים. יקותיאלי המשיך גם בפעולות להגברת המודעות לאי־תקינות תקצוב הישיבות לדעתו, כמו עתירה לבג"ץ למען השוואת תנאי הסטודנטים לאלה של תלמידי הישיבה ועתירות שונות נגד המשרד לענייני דתות, משרד הפנים ועיריית ירושלים.

בשנת 1989 הקים מטה שאסף עדויות על הזרמות כספים לא־תקינות ממשרד הפנים למוסדות המקורבים לש"ס. המידע שנאסף היווה תשתית לחקירה במה שכונה ה"תיק הציבורי" של אריה דרעי. לצורך כך שיתף פעולה עם סגן ראש העיר מטעם המפד"ל, שמואל מאיר.

בשנת 2000 הגיש עתירה לבג"ץ נגד אפליית סטודנטים לעומת אברכים בכוללים שמקבלים הבטחת הכנסה. עתירה שהתקבלה בשנת 2010, כתשע שנים אחרי מותו.

מותו

יקותיאלי נולד עם מום בלבו ועבר מספר ניתוחי לב בחייו – הראשון שבהם בגיל שמונה. הוא נפטר מדום לב בשנת 2001, בגיל 45, בעודו ממתין להשתלת לב בארצות הברית. בשל רצונו בקבורה חילונית והיעדר בית קברות חילוני בעירו ירושלים, נקבר בבית הקברות בקיבוץ עינת. יקותיאלי הותיר אחריו אישה – ליאורה שגב־יקותיאלי – וילדים.

עד שנת 2013 עיריית ירושלים לא הנציחה את יקותיאלי למרות חברותו רבת השנים במועצת העיר, למרות מחאה ציבורית ממושכת. באפריל 2013 החליטה מועצת עיריית ירושלים להנציחו בהקמת "הייד פארק" על שמו.

• טל בשן, מלחמה עם כל הלב הפגוע, מעריב, 14 בדצמבר 1987
• שחר אילן, האיש שחי על הגבול, באתר הארץ, 27 באפריל 2001
• אילן מזרחי, פסיפס ירושלמי ארנן יקותיאלי – עשר שנים למותו