Or Biron

אור בירון (נולדה ב-19 בדצמבר 1985) היא זמרת-יוצרת, גיטריסטית, שחקנית, אקטיביסטית ואשת חיי לילה ישראלית.

בירון נולדה בחיפה לאם פקידת בנק ואב מהנדס תעשייה וניהול. כשהייתה בת שנתיים הוריה נפרדו והיא עברה עם אמה בין מספר ערים בארץ. לאחר נישואי אמה בשנית הן עברו לגור ביישוב מצפה אבי"ב שבמשגב. לבירון יש חמישה אחים ואחיות מנישואים שניים של הוריה.

בגיל 5 החלה ללמוד ריקוד ובגיל 10 התחילה ללמוד פסנתר באופן מקצועי ולכתוב שירים. בגיל 16 קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה, למדה לנגן באופן עצמאי והחלה לשלב נגינה על גיטרה בשיריה. למדה במגמות תיאטרון וערבית בתיכון משגב. בסוף כיתה י"ב, כחלק ממגמת תיאטרון, שיחקה ולקחה חלק בעיבודו של מחזמר סאטירי על המציאות הפוליטית הישראלית בשם "סטריפטיז אחרון" מאת הלל מיטלפונקט. למחזמר נעשה עיבוד מחדש בהתאם לתקופה ובירון הלחינה והקליטה מחדש את כל השירים שבוצעו בלייב על הבמה (למעשה, כך החלה לשלב בין אמנות לאקטיביזם).

שירתה בצבא ביחידת 8200 ולאחר מכן עברה להתגורר בתל אביב. באותה תקופה, החלה לשחק ולדגמן. בשנים 2006–2007 הנחתה במגזין הנוער האינטרנטי של משרד הפרסום "ציבלין" WFM (בו התחילו את דרכם בין היתר בר רפאלי, איתי תורג'מן ומוקי). בנוסף כיכבה בבלוג רשת של MAKO בסגנון סדרת הרשת "מחוברים". באותה תקופה גם שיחקה במספר סרטים, בהם סרט עלילתי בשם "התחברות" שעסק בתוכנית ההתנתקות והסרט הישראלי "אחים" שיצא ב-2009.

עם תחילת לימודיה באוניברסיטה, השהתה את פעילותה האמנותית למספר שנים. לבירון יש תואר ראשון ותואר שני מאוניברסיטת ת"א (הראשון בתיאטרון ובלימודי מזרח אסיה והשני בלימודי מזרח אסיה, עם התמחות בשפה ובתרבות הסינית). את עבודת התזה שלה כתבה על טרנספורמציות פיזיות ומגדריות ביצירותיהם של סופרים סינים מתקופת שושלת צ'ינג. בזמן לימודי התואר השני שימשה כעוזרת הוראה בחוג ללימודי מזרח אסיה וכעוזרת המחקר של רקטור האוניברסיטה באותן שנים, פרופסור אהרן שי ואף כתבה איתו מאמר במשותף על יחסי המדינות סין וישראל. בשנים 2010–2011, בין לימודי שני התארים בירון עברה להתגורר בבייג'ינג בירת סין למשך כשנה, שם התמחתה בלימודי השפה הסינית והחלה לשחק בפרסומות ולהופיע עם הרכב קאברים מקומי.

בשנת 2013 חזרה לפעילות מוזיקלית והחל משנת 2016 חזרה גם לשחק וליצור בתחום תיאטרון הפרינג' ושיחקה במספר הצגות, סרטים ופרסומות.

מחאת האוהלים

ב-2012, מעט לאחר חזרתה לארץ מסין, פרצה מחאת האוהלים בה לקחה חלק פעיל. כדי לגייס תמיכה רחבה במחאת האוהלים, נקטה בגישה שהתאפיינה בחיבור המחאה לצעירים, לחיי הלילה והתרבות - שהחלו להיות תחום העבודה העיקרי שלה באותן שנים.

פעילות למען פליטים

כתושבת שכונת שפירא באותו הזמן, גם פעלה למען יחס שווה וצודק עבור פליטים מאפריקה ובהמשך, ב-2018, הובילה יחד עם חברות וחברים נוספים את יוזמת "לילה נגד הגירוש" - פרויקט של נשות ואנשי חיי הלילה המקומיים שפעלו למען הנושא.

פרשת אלון קסטיאל

ב-2016 הייתה בין המתלוננות הראשונות במשטרה נגד אלון קסטיאל, שלבסוף הורשע באונס, והייתה בין הראשונות שנחשפו בתקשורת ולאחר כניסתו של קסטיאל לכלא הצטלמה יחד עם נפגעות נוספות לסדרה הדוקומנטרית "אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר".

ב-2022, עם עתירתו של קסטיאל לשחרור מוקדם, הייתה בין הפעילות הבולטות נגד שחרורו, יחד עם מספר נפגעות אחרות, שנחשפו בתקשורת בפניהן ובשמן, במטרה להעביר את הבושה צד. לדבריה בראיון שנערך עימה באותו הזמן, "מי שצריך להרגיש שהוא כלוא בכלוב הוא התוקף ולא הנפגעות". כמו כן, טענה כי על ועדות השחרורים להציב את האינטרס של הנפגעות מעל האינטרס של הפוגע.

במסגרת זאת התראיינה לערוצי טלוויזיה, עיתונות ורדיו רבים, בהם ערוץ 13, ערוץ 12, ynet, מאקו, רדיו חיפה, רשת ב' וכן נערכו עימה ראיונות על ידי רפי רשף, עומר ירדני ומיכל פעילן ועל ידי גלית גוטמן ואילנית לוי במסגרת התוכנית "גלית ואילנית". לצד ההופעות בתקשורת, כתבה בירון טורים בנושא לעיתון "בראשית" ולמגזין "מתחת לרדאר".

מחאת הנפגעות נגד שחרורו המוקדם של קסטיאל הסתיימה בצעד היסטורי של הגשת ערעור ראשון ושני מצד הפרקליטות נגד השחרור. שני הערעורים לא התקבלו, אך קיבלו הד נרחב בתקשורת ובחברה הישראלית.

זכויות נשים

כיום, בירון ממשיכה באקטיביזם בתחום זכויות נשים בכלל ונפגעות תקיפה מינית בפרט. כהוקרה על חלקה החשוב במאבק, זכתה יחד עם נפגעות נוספות של קסטיאל באותות מטעם שדולת הנשים בישראל ומטעם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל.

מחאת בלפור

בירון הייתה גם בין האקטיביסטיות הבולטות והמובילות במחאת בלפור בשנת 2020. במחאה זאת, חיזקה ושכללה את הקו אותו נקטה במחאת האוהלים – חיבור המחאה לצעירים, לחיי הלילה והתרבות, לערכים פמיניסטיים וכן הכוונת המחאה להיות א-מפלגתית וממוקדת ביצירת עתיד חלופי ושוויוני, שיהיה שונה מהמבנים השלטוניים והמחאתיים של העבר. בנוסף הייתה אחת ממובילות הקונספט שהביא להתמקדות המחאה בצבע הוורוד במטרה להדגיש ערכים כמו תקווה, פמיניזם וחמלה וכן להנגשת המחאה באמצעות מיצגים אמנותיים.

עם פרוץ המחאה ביולי 2020, הופיעה על שער 7 ימים של ידיעות אחרונות לצד שלושה אקטיביסטים נוספים, תחת הכותרת "אנחנו הילדים הזועמים של קיץ 2020" מה שסימן אותה כאחת הדוברות הבולטות של הדור הצעיר של המחאה. בעקבות כך, ספגה אלימות משטרתית לצד חבריה ל-"גרעין הקשה" של המחאה.

בהמשך הופיעה והתראיינה רבות בתקשורת – ערוץ 13, בערוץ 12, דמוקרטיוי, עיתון ה"ארץ" ועוד, במטרה לחזק את המחאה.

בירון מילאה תפקיד חשוב גם בחיזוק המחאה בפריפריה, בדגש מיוחד על אזור הצפון בו נולדה וגדלה. את סיום גל המחאה (שהסתיים בפיזור הכנסת) סיכמה במילים "אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחגוג אחרי שנה של דם, יזע ודמעות. יצאנו לרחובות, בלי לדעת אם זה יועיל, למרות שעצרו והכו אותנו בלי שום סיבה. אבל זה לא הסוף. זו רק ההתחלה, כי החברה צריכה ריפוי".

במהלך שנת לימודיה של בירון בסין, סוכנת שחקנים בבייג'ינג פנתה אליה וגייסה אותה להופיע בפרסומות ולאחר מכן גם החלה להופיע באופן מקצועי בלהקת קאברים לשירים באנגלית. לדבריה, שם הבינה שהייעוד שלה נמצא באמנות ולא באקדמיה.

תוך כדי לימודי התואר השני, הקימה עסק לניהול מדיה חברתית, במסגרתו ניהלה חשבונות רבים של מועדונים והפקות בארץ ובעקבותיו השתלבה כדמות אינטגרלית בחיי הלילה התל אביביים. לדבריה, גם בתחום זה, חשוב לה לשלב פמיניזם בעבודה ולראות נשים נוספות בעמדות מפתח בחיי הלילה.

ב-2013 החלה להוציא מוזיקה ולהופיע בארץ עם פרויקט סולו אלקטרוני בהוצאה עצמאית, שעליו עבדה עם המפיק אוהד שדה, שזיהה את הפוטנציאל ולקח אותה תחת חסותו למשך מספר שנים.

ב-2015 הקימה, יחד עם הגיטריסטית ניצן זיסק, את להקת הגראנג' / פאנק / רוק – Meat Eating Orchids. שתיהן שמו להן למטרה להקים להקה מבוססת גיטרות שתהיה מונהגת על-ידי נשים. שם הייתה הסולנית, הגיטריסטית וכן כתבה והלחינה את כל הטקסטים שרובם עוסקים בהטרדות מיניות, מצבים נפשיים מורכבים ומערכות יחסים. הלהקה הופיעה במועדונים ופסטיבלים ברחבי הארץ ושני הסינגלים שהוציאו זכו לביקורות אוהדות בארץ ומעבר לים. הביקורות תיארו את הסאונד של הלהקה כ-"מרענן" ו-"על-זמני". כמו כן, ציינו את הקריצה של הסאונד של הלהקה לסאונד מ-שנות ה-90 וללהקות כמו נירוונה (Nirvana), פיקסיז (Pixies), הול (Hole), הברידרס (The Breeders) ואף להרכבים מוקדמים יותר כמו להקת בלונדי לדבריה של בירון, היא אכן הושפעה מהסגנונות האלו ביצירתה, כמו גם ממוזיקת רית'ם אנד בלוז ומוזיקת נשמה של אמניות חזקות כמו לורן היל כפי שניתן לשמוע בחלק מהריליסים המוקדמים יותר שהוציאה.

הסינגל השני שהוציאו Meat Eating Orchids בשם Bulletproof נכנס לאוסף שנקרא "Riot!" שיצא בשנת 2016 בעריכתה של ניצן פינקו (רדיו הקצה), שכל הכנסותיו נתרמו למרכז לנפגעות תקיפה מינית.

הלהקה התפרקה ב-2018 וחזרה שוב לעבוד על אלבום בתחילת 2020 שלא יצא לפועל בעקבות מגפת הקורונה ומחאת בלפור שבה לקחה אור חלק מאוד נרחב ומשמעותי.

עם סיום מחאת בלפור, חזרה לנהל את העסק שלה לשיווק ולסושיאל מדיה בתחומי התרבות והפנאי וליצור בתחומי התיאטרון והמוזיקה.

בירון חברה באנסמבל הפרינג' של הבמאי חיים אברמסקי ומשחקת בהצגה בשם "המלחמה הגדולה".

ב-2022 החלה לעבוד עם המפיק והמוזיקאי אבשלום הספרי מההרכב WC על אלבום חדש בעברית שעתיד לצאת ב-2024.

ביוני 2023 שחררה את הסינגל הראשון ממנו טוקסיק שזכה לתשבוחות כ"המנון 'יאללה ביי' מושלם מהגבר הנרקיסיסט" וכ"סינגל אלקטרו-פופי לוהט במיוחד שנולד אחרי פרידה קשה והפך להמנון פרידה מושלם מגברים רעילים, עם קליפ צבעוני ופזמון מדבק." כדי להמשיך לעורר מודעות ולסייע לנשים אחרות, הודיעה כי תתרום את הרווחים מהסינגל לעמותות שעוסקות בזכויות נשים וחשפה את סיפורה האישי במטרה לעודד את כל מי שנמצאת במעגל האלימות לקבל עזרה.

נכון ל-2023, מתגוררת ביפו.

כסולנית

סינגלים:

• 2013 - At All
• 2013 - Round the Riverbend'
• 2013 - Chemistry
• 2014 - Into your World
• 2023 - טוקסיק Toxic

במסגרת להקת Meat Eating Orchids

סינגלים:

• 2015 - Weapon of Choice
• 2016 - Bulletproof

• אור בירון, ברשת החברתית פייסבוק
• אור בירון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אור בירון, ברשת החברתית אינסטגרם
• אור בירון, ברשת החברתית טיקטוק
• אור בירון, סרטונים בערוץ היוטיוב
• אור בירון, באתר שירונט
• אור בירון, באתר אייטונס(באנגלית)
• אור בירון, באתר ספוטיפיי
• אור בירון, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• אור בירון, באתר דיזר

אתרים הקשורים ל-Meat Eating Orchids

• Facebook - Meat Eating Orchids
• Spotify - Meat Eating Orchids
• Apple Music- Meat Eating Orchids
• Youtube - Meat Eating Orchids