Naomi Yoeli

נעמי יואלי (נולדה ב-1950) היא יוצרת עצמאית בתיאטרון, בובנאית, במאית, מחזאית ודרמטורגית ישראלית. כמו כן עוסקת במחקר תיאטרון וטקס ובהוראה בתחום התיאטרון, הבובנאות ואמנות הסיפור.

נעמי יואלי נולדה לשלמה וצילי יואלי וגדלה בגן רחביה, ירושלים, הקטנה מבין שלוש אחיות. הוריה הם שרידים כמעט יחידים של משפחתם מהשואה, עלו לארץ ישראל מפולין בשנות ה-30 של המאה ה-20 והקימו משפחות חדשות. שם משפחתה, יואלי, על שם סבה מצד אביה, יואל.

הידע הרב ואהבת התיאטרון של נעמי יואלי ניתן לה מאמה, אחות במקצועה שאהבה תיאטרון והלכה ללמוד תיאטרון לאחר יציאתה לפנסיה. עוד בילדותן, הקימו ההורים לבנות תיאטרון בובות משפחתי. אחותה הגדולה בעיקר כתבה את הטקסטים, אמה ואחותה האמצעית יצרו את הבובות ונעמי הופיעה עם התיאטרון כילדה וכנערה. בשנות השישים הייתה פעילה בטלוויזיה החינוכית שהחלה אז, כמפעילה ומדבבת של הבובה דודו, בשיעורי המתמטיקה של המורה שלומית דקל.

בשנות ה-70 התגוררה יואלי עם משפחתה בבאר שבע ואחר-כך בדימונה. במקביל ללימודי הספרות באוניברסיטה, הקימה בדימונה קבוצת תיאטרון לילדים, אשר הופיעה בדימונה ובישובי הסביבה במופע "דירה להשכיר", מיצירות לאה גולדברג. במקביל, ייסדה תוכנית הדרכה להנחלת אמנות תיאטרון הבובות בגיל הרך, בגני הילדים ובכיתות היסוד בדימונה. היא בוגרת תואר ראשון בהצטיינות בספרות עברית ואנגלית מאוניברסיטאות באר-שבע ועברית (1975). בסוף שנות השבעים עברה המשפחה למרכז. היא למדה משחק ובימוי באוניברסיטת תל אביב בשנים 1977–1980 ובמקביל, לימדה דרמה יוצרת בחטיבת הביניים שמואל הנגיד בהרצליה.

בראשית שנות ה-80 נעמי יואלי הקימה וניהלה במשך חמש שנים את "תיאטרון הבובות של הפארק", המרכז לאמנות תיאטרון הבובות בתל אביב. במרכז הופיעו מיטב ההצגות של תיאטרון הבובות האמנותי לילדים והתקיימו בו תוכניות הדרכה והעשרה לילדים, לגננות ולמחנכים. עשרות אלפי מבקרים וצופים התארחו בתיאטרון בשנות קיומו. בשנים אלה לימדה יואלי משחק ותיאטרון בובות בסמינר הקיבוצים בתל אביב. בשנות השמונים החלה בפעילות בתיאטרון הניסיוני למבוגרים בשיתוף עם הדס עפרת, בהצגות "ילד טוב ירושלים", 1984 (כתיבה משותפת ומשחק), "בית תפוס", 1988 (משחק); "מאחורי הגדר", 1989 (משחק והפעלה ועוד). ההצגות הופיעו בפסטיבלים בארץ ובעולם. במקביל לימדה ומלמדת אמנות הסיפור, משחק ודרמה במסגרת שונות (בית הספר לתיאטרון חזותי, ירושלים; סמינר הקיבוצים, בית אריאלה, סמינר לוינסקי). קבלה תואר שני בתיאטרון בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת תל אביב (1990).

החל משנות ה-90 משמשת כבמאית הבית, יועצת אמנותית ודרמטורגית וכן כבובנאית פעילה בתיאטרון הקרון בירושלים. במקביל, הופיעה יואלי בהצגות יחיד לילדים בפסטיבלים בינלאומיים בארץ ובעולם וכן כמנחת סדנאות וכמרצה בהזמנת משרד החוץ. בין השאר הופיעה וקיימה סדנאות הדרכה בתאילנד, סינגפור, וייטנאם, הודו, אנגולה, אוסטרליה ועוד.

בין הצגותיה בתיאטרון "הקרון": "רוזטה", 1990 (כתיבה ומשחק, בימוי: מיכל פורת); "על שלושה דובים וזהבה אחת", 1994 (משחק וייעוץ אמנותי, עיבוד: רחל דנגור); "ציפור הגשם", 2004 (דרמטורגיה ובימוי, הצגת יחיד של גליה לוי-גרד); "האוסף הכי הכי", 2007 (בימוי, הצגת יחיד של יונתן בן חיים); "חכמים בלילה", 2012 (כתיבה ובימוי, הצגת יחיד של גליה לוי-גרד); "השושנה ישנה", 2010 (הצגת יחיד: כתיבה, בימוי ומשחק) נבחרה כהצגת השנה באתר המקוון לאמנות ילדים, "הפנקס". ההצגה בעיצוב אחותה, הציירת והמאיירת עמליה הופמן, מוקדשת לזכר אחותן עדנה.

בשנים 2001–2004 הייתה חברה בוועדה האמנותית של פסטיבל עכו. בהמשך הפכה ליוצרת תיאטרון עצמאית בתיאטרון הפרינג'. היא כותבת, מביימת ומשחקת בעבודותיה ומשתפת פעולה עם אמני תיאטרון בעלי שם, ביניהם הבמאית ויוצרת התיאטרון רות קנר, האמן הבינתחומי הדס עפרת, המוזיקאי יוסי מר-חיים והשחקניות הדס קלדרון ודינה בליי. כמו כן לוקחים חלק ביצירה חברים ובני משפחה, ביניהם בתה גליה וננה אריאל. היא נוהגת להציג בתיאטרון הפרינג'.

יואלי היא בעלת דוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בנושא "המסכת כתיאטרון-חג ציוני", עליה קיבלה ציון מעולה (2002); העבודה חוקרת כיצד נוצר הטקס הציוני.

יואלי כתבה את החוברת "תיאטרון הבובות וילדים: ממשחק לאמנות", שראתה אור בהוצאת סל תרבות ארצי ב-2008.

נעמי יואלי הייתה נשואה לדני יואלי (שמות המשפחה של שניהם לפני הנישואים היה יואלי), מהנדס ייצור במקצועו ונולדו להם שני ילדים: גליה, רעיונאית, פרפורמרית ומפיקה אומנותית ואורי, מורה לקולנוע וסופר. נשואה ללסלי גרנות, רוקח במקצועו, יליד אנגליה ובן להורים ניצולי שואה והם מתגוררים בתל אביב.

• 2006 – פרס ההצגה הטובה בפסטיבל עכו להצגה "דודה פרידה: המוזיאון".
• 2007 – פרס קיפוד הזהב בקטגוריית "שפת במה" להצגה "דודה פרידה: המוזיאון"
• 2008 – פרס לנדאו לאמנויות הבמה.
• 2009 – שלושה פרסי קיפוד הזהב להצגת השנה, העיבוד למחזה ולנעמי יואלי, שחקנית השנה; להצגה "בין הספירות", בשיתוף עם קבוצת תיאטרון רות קנר.
• 2010 - "השושנה ישנה" נבחרה כהצגת השנה באתר המקוון לאמנות ילדים, "הפנקס".
• 2011 – פרס פסטיבל עכו על פריצת דרך ביצירה תיאטרונית להצגה "נפיץ: תיירות מלחמה".
• 2012 – פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה.
• 2012 - פרס קיפוד הזהב לשפת במה על ההצגה "נפיץ: תיירות מלחמה".

עבודתה של יואלי מאופיינת בחיפוש אחר שפה תיאטרונית חוקרת, בקשר אינטימי עם הקהל ובשילוב של אמצעים חזותיים (הקרנות וידאו, אינטרנט חי, שיקופיות וצלליות, מיצגים, בובות ועוד), תוך גילום של מגוון דמויות בתוך מה שניתן אולי לכנות "תיאטרון זיכרון": הזיכרון הפרטי והיסטוריות פרטיות, והאופנים בהם אלה משקפים את הזיכרון הקולקטיבי ומשתקפים בו. כך לדוגמה, ב"דודה פרידה", מוקם מעין "מוזיאון" לחפציה הנידחים ולזיכרונותיה של הדודה התופרת שהיגרה לפלסטינה בשנות העשרים של המאה העשרים, והגשימה את החלום הציוני הפרטי שלה: להביא את אפנת וינה לפלסטינה; ב"בין הספירות" נפתחת תיבת הזיכרון הטראומתית של נתיבה בן-יהודה, "כל מה שתקוע לה בראש" מימי הקרבות של טרום המדינה; "השולחן" על פי אידה פינק, עוסק בעצם הכישלון של הזיכרון והזכירה ככלים "אובייקטיביים" של עדות מהשואה; "נפיץ" עוסק בזיכרון הישראלי, הארוך והקצר בהקשר למבצע עופרת יצוקה ולהכחשת האחר.

כל עבודותיה מאופיינות בכך שאין מרחק מן הקהל. הקהל מסתובב בתוך הבמה ובין השחקנים, או שהוא יושב קרוב מאוד לבמה. בהרבה מעבודותיה היא מגישה אוכל, שאותו בדרך כלל הכינה בעצמה: ב"דודה פרידה" הגישו ליקר ועוגות לינצר טורטה; ב"בין הספירות" הגישו תפוחי אדמה צלויים מהמדורה; ב"שולחן" הגישו תה כדי להקל על הנושא הקשה; ב"שושנה ישנה" נתנה לילדים סוכריות נשיקה. על רבות מעבודותיה נכתבו מאמרים ועבודות מחקר.

השופטים נימקו את זכייתה בפרס לנדאו:

"יואלי היא יוצרת ניסיונית, מגוונת, מקורית, יוזמת, שנונה ומשכילה להפליא. עבודותיה האחרונות הן מופת לבהירות, לטוב טעם, לפריצות דרך אמנותית וכן לאינטליגנציה אמנותית. היא מרחיבה בתעוזה את גבולות התיאטרון מעבר לחומות המדרוג שלו".

• ילד טוב ירושלים (1984) - תיאטרון הקופסה. כתבה ביחד עם הדס עפרת ושיחקה בהצגה. אודות זכרונות הילדות של יואלי בירושלים סביב התקופה של משפט אייכמן. בימוי: הדס עפרת, משחק: רפי גולדווסר, אדוארדו הובשר, אסתי קינן, מיקי מרמור, נעמי יואלי, מוזיקה חיה: סטיב הורנשטיין.
• רוזטה (1990) - תיאטרון הקרון. כתיבה ומשחק: נעמי יואלי. כתיבה ובימוי: מיכל פורת, עיצוב: הדס עפרת, מוזיקה: יוסי בן נון.
• דודה פרידה: המוזיאון (2007)
• בין הספירות (2008)
• השולחן: עבודת כיתה (2010)
• השושנה הישנה (2010) - תיאטרון הקרון. הצגת יחיד: כתיבה, בימוי ומשחק. גרסה אחרת לסיפור היפהפייה הנרדמת. עיצוב: עמליה הופמן, מוזיקה: מיקה דני, עיצוב במה ובגד: עינת אמיר.
• נפיץ: תיירות מלחמה (2011)
• חכמים בלילה (2012) - תיאטרון הקרון. כתיבה ובימוי, הצגת יחיד של גליה לוי-גרד. עיצוב, הפעלה ומשחק: גליה לוי-גרד, מוזיקה: אייל תלמודי, תאורה: נעה אלרן.

• נעמי יואלי, החוברת "תיאטרון הבובות וילדים: ממשחק לאמנות", בהוצאת סל תרבות ארצי
• נעמי יואלי, באתר "עיר האושר" של מרית בן-ישראל
• סתיו פלטי-נגב, עיטור הפנקס להצגת תיאטרון מצוינת שנת 2010: ל"השושנה הישנה", באתר "הפינקס"
• צבי גורן, ביקורת: בין הספירות - זיכרון חי, באתר "הבמה", 1 בדצמבר 2008
• אופיר ממן, הבובה נשארת היא עצמה, באתר סל תרבות ארצי
• יצחק לאור, על ההצגה "נפיץ": שתי נשים, שלוש בנות, באתר הארץ, 31 במאי 2012
• יאיר אשכנזי, הסיפור שנעמי יואלי לא יכולה לספר, באתר הארץ, 21 באפריל 2015
• דנית אמינוף, בין הספירות, בין הזיכרון והמיתוס, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2009
• נעמי יואלי (1950-), דף שער בספרייה הלאומית