Moshe Gorali

משה גוֹרָלִי (בּרוֹנזַפט) (15 באוקטובר 1910 – 22 בינואר 1996) היה במאי, מחזאי, מוזיקולוג, ביבליוגרף, מורה, מו"ל מוזיקה, עורך, חוקר ומבקר מוזיקה, תיאטרון ואמנות פלסטית ישראלי.

גורלי נולד בשם משה בּרוֹנזַפט בקובל שבחבל ווהלין, דרום-מערב רוסיה (אוקראינה), בנם של נחמה וברכיהו ברונזפט. בילדותו, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, עברה משפחתו לפולטאבה, שם למד בבית ספר עממי, וב-1921 שבה המשפחה לעיר קובל, שאז נכללה בתחומי פולין, ושם סיים את לימודיו בגימנסיה העברית של רשת "תרבות". לאחר מכן למד מוזיקה בקונסרבטוריון הממלכתי של צ'כוסלובקיה בפראג וסיים תואר ראשון במוזיקולוגיה באוניברסיטת פראג.

בשנת 1934 עלה לארץ ישראל ועִברת את שמו ל"גורלי". בראשית חייו בארץ עבד בתל אביב בבניין, ואחר עבר לירושלים, שם עסק בחינוך מוזיקלי לילדים ולנוער מגיל הגן ועד התיכון. בסוף שנות ה-30 ייסד אולפן דרמטי, שבו ביים הצגות וערך מנחות תרבות לנוער בהשתתפות סופרים. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, ואחריה לימד בבתי מדרש למורים. ב-1946 נישא לפנינה לבית פינדלינג. ראש עיריית חיפה, אבא חושי, הזמין אותו אל עירו בשנת 1956, וכעבור שנה ייסד גורלי בחיפה את מוזיאון המוזיקה ואת ספריית המוזיקה של חיפה. במוזיאון זה אצר תערוכה רחבת ממדים שבה הוצגו יותר מ-500 כלי נגינה אותנטיים מרחבי העולם. מוזיאון המוזיקה, ששכן בבית הרמן שטרוק, נסגר לפני 15 שנים. האוספים שמורים במרתף הבית הרמן שטרוק, בתקווה לפתיחת מוזיאון המוזיקה בעתיד. ספריית אמלי למוזיקה עברה לניהול מחלקת הספריות בעיריית חיפה.

בשנת 1971 ערך גורלי בחיפה תערוכה בשם "המוזיקה בעולם העתיק". בתערוכה זו הוצגו פסלים ותיאורים ציוריים של כלי נגינה על מטבעות ועל חפצים שונים לצד כינורות כפי שהם מתוארים בתנ"ך, בשמות לירה, נבלים, חלילים, חצוצרות ותופים, חלקם חפצי עתיקות משומרים וחלקם משוחזרים בקפדנות ותוך נאמנות למקור. התערוכה הוצגה ב-19 ארצות והקטלוג שלה תורגם ל-11 שפות.

בשנת תש"ם 1980 זכה גורלי בפרס אנגל על תערוכה זו ועל תערוכה נוספת בשם "התנ"ך במוזיקה העולמית", שארגן בשנת 1976. (לימים, בשנת 1993, התפרסם מחקרו על "התנ"ך במוזיקה" בספר עב-כרס באנגלית.) תערוכה נוספת שארגן, "מאה שנה למוזיקה בישראל", סקרה את חיי המוזיקה ויצירתה בארץ מאז שלהי המאה ה-19 עד המוזיקה הישראלית המודרנית.

במסגרת ספריית המוזיקה של חיפה הוציא וערך גורלי במשך עשרים שנה, עד לפרישתו לגמלאות, כתב עת שנתי בשם "תצליל" ("למחקר המוזיקה ולביבליוגרפיה"). כמו כן שימש במשך שנים כמבקר מוזיקה, תיאטרון ואמנות פלסטית בעיתונים "דבר", "הד ירושלים", "דבר לילדים" ועוד. (על פי רוב חתם בשמו, אך לעיתים כתב בשמות עט, בהם "משה רנני", "ר. אלרואי", "ב. רון", "מ. טלדור".) אחיו התאום, ד"ר אברהם גורלי (1910–1954), היה עורך דין בארץ, שכיהן כראש השירות המשפטי של "ההגנה" וצה"ל (לימים הפרקליטות הצבאית).

גורלי נפטר בשיבה טובה ונטמן בבית הקברות היהודי שדה יהושע. הותיר אישה, שני ילדים: טלי ודורון. בתו, ד"ר טלי גורלי-טוּראֵל, אף היא מוזיקולוגית, חוקרת החוויה המוזיקלית בגיל הרך ומטפלת בצילום.

• האסכולה המוזיקלית היהודית, ירושלים: עבר, ת"ש.
• תיאטרון לילדים: מונוגרפיה, תל אביב: מרכז התאחדות הגננות בארץ ישראל, תש"ב.
• יואל אנגל: מונוגרפיה, ירושלים: קריית ספר (מנגינות: ספריה לנער ולעם), תש"ו. (חוברת)
• יוסף אחרון: מונוגרפיה, ירושלים: קריית ספר (מנגינות: ספריה לנער ולעם), תש"ח 1948. (חוברת)
• ביבליוגרפיה מוזיקלית עברית, תל אביב: המרכז לתרבות, תש"י.
• עולם המוזיקה, תל אביב: יבנה, 1951–1952. (מהדורה ב עם תיקונים ותוספות: תשט"ו 1955; מהדורה ג עם תקונים והוספות: תש"ל 1970.)
• צלילים מספרים: ערכי מוזיקה, תולדותיה, יוצריה וכליה, תל אביב: יבנה, תשט"ז.
• משה גורלי, בטי הירשוביץ, טלי טוראל, התנ"ך ביצירות יוהאן סבסטיאן באך, חיפה: המוזיאון וספרית אמלי למוזיקה (מחקרים ביבליוגרפיים במוזיקה), 1979.
• משה גורלי, רבקה ווטסון, התנ"ך ביצירות גיאורג-פרידריך הנדל, חיפה: המוזיאון וספרית אמלי למוזיקה (מחקרים ביבליוגרפיים במוזיקה), 1982.

בעריכתו

• 125 שירים לזמרה בצבור ומקהלה; ערוכים ומסודרים בידי מ’ ברונזפט, ירושלים: עבר, ת"ש.
• 125 שירים חדשים לזמרה בצבור ולמקהלה, ירושלים: עבר, תש"ב.
• נשירה רעים: 110 שירים חדשים לזמרה בצבור ומקהלה; מלֻקטים ומסֻדרים בידי משה ברונזפט, ירושלים: עבר, תש"ד.
• מ’ ברונזפט וד’ סמבורסקי (עורכים), ספר שירים ומנגינות: לבית הספר ולעם, ירושלים: קריית ספר, תש"ז 1946-תשי"א 1951. (ראה אור במהדורות נוספות)
• שירו שיר: שירים חדשים לזמרה בצבור ולמקהלה; מלֻקטים ומסֻדרים בידי משה ברונזפט, ירושלים: קריית ספר, תש"ו.
• משה ברונזפט ויהויכין סטוצ'בסקי (עורכים), מנגינות: ספריה לנוער ולעם, ירושלים: קריית ספר, תש"ח.
• משה גורלי (עורך), הבה נציגה: מחזות לבתי ספר, לנער ולעם, 3 כרכים, ירושלים: ר’ מס, 1954-1962. (קובץ של 45 מחזות) (מהדורה ב: 1955)
• די גאָלדענע פּאַווע: יידישע פאָלקסלידער; געזאַמעלט און רעדאָגירט פון משה גורלי, משה ביק, גדעון אלמגור, חיפה: הוצאת המוזיאון וספרית אמלי למוזיקה, 1970-1974. ("טווס הזהב": שירי עם יידיים) (ביידיש)
• מנחם קיפניס – האיש ופעלו: מבחר מאמרים ורשימות, זכרונות ומנגינות; מבוא ועריכה משה גורלי; תרגם יעקב הוכרמן, חיפה: המוזיאון וספרית אמלי למוזיקה (סדרה אתנומוזיקלית מיסודו של ראובן בוניק), 1979.
• משה גורלי (עורך), התנ"ך במוזיקה העולמית: [קטלוג], מהדורה ב, חיפה: עיריית חיפה: המוזאון וספרית אמלי למוזיקה, 1979.
• משה גורלי (עורך), שלמה יפה – מלחין איש קיבוץ, חיפה: המוזיאון וספרית אמלי למוזיקה, 1980.
• טלי טוראל-גלעד, מאה שנות מוזיקה בארץ ישראל: תרמ"ב–תשמ"ב, 1881–1981 [תערוכה]; תחקיר ותכנון התערוכה: טלי טוראל-גלעד; עורך ראש: משה גורלי, חיפה: המוזיאון וספרית אמלי למוזיקה; חברת תערוכות ישראל חיפה, עיריית חיפה, תשמ"ב 1981.

• הערך "משה גורלי" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 107, 2018, חיפה.

• משה גורלי, דף שער בספרייה הלאומית
• משה גורלי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• רשימת הפרסומים של משה גורלי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• משה גורלי באתר WorldCat
• רשימת המאמרים של משה גורלי באתר רמב"י
• שמעון לב-ארי, משה גורלי (ברונזפט), תוך "מדריך מאה שנה לתיאטרון העברי", באתר אוניברסיטת תל אביב
• משה גורלי באתר "ים הספר"
• ש. שחורי, תנ"ך במוזיאון למוסיקה בחיפה, דבר, 17 באוקטובר 1963
• דוד זוהר, "כל צלילי המוסיקה של גורלי", מעריב, 18 במאי 1967
• ג. קרסל, משה גורלי ועזרא להד, דבר, 19 בפברואר 1971, המשך
• ספריית אמלי למוזיקה