Moshe Cohen

משה כהן (24 בספטמבר 1888 - 4 באוקטובר 1959) היה רופא, פובליציסט, מתרגם ואיש ציבור ישראלי יליד האימפריה הרוסית שכיהן כחבר מועצת העיר תל אביב במשך שנים רבות, סגן ראש עיריית תל אביב-יפו (1950-‏1952) ונמנה עם מייסדי תנועת החרות וקופת חולים לעובדים לאומיים (כיום לאומית שירותי בריאות).

משה כהן נולד ברוסטוב על הדון, האימפריה הרוסית (כיום רוסיה) ב-24 בספטמבר 1888 לאביו צדוק ולאמו שרה שיינדל לבית יבנוביץ. הוא למד בתלמוד תורה ובגימנסיה ולאחר מכן באוניברסיטאות בזל, ברלין והיידלברג. בשנת 1916 סיים את לימודי הדוקטורט שלו ברפואה והחל לעבוד כרופא פנימי. הוא נישא לרחל לבית נסל ולהם נולדו שלושה בנים: נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט בנימין כהן, אוריאל ורפאל.

בשנת 1902 ייסד ועמד בראש אגודת הסטודנטים הציונית "פרחי ציון" ברוסטוב ובשנת 1920 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. בארץ ישראל היה בין היתר רופא המושבה סג'רה ועבד בין השנים 1923 ל-1926 כרופא פנימי בבית החולים "הדסה" בתל אביב ומחברי הוועד המנהל של בית החולים. הוא עבד גם בגימנסיה העברית "הרצליה" ונמנה עם מייסדי קופת החולים לעובדים לאומיים (לימים קופת חולים לאומית). לאחר מכן פנה אל הרפואה הפרטית.

בארץ ישראל היה ד"ר כהן חבר בתנועת "הפועל הצעיר" וחבר ועדת התרבות של מועצת פועלי תל אביב. בשנת 1922 נבחר לחבר במועצת העיר הראשונה של העיר תל אביב על ידי הסתדרות השכנים.

בשנת 1930 נמנה עם מייסדי התאחדות "הביצור" ושותפות "הירקן" לפיתוח הירקנות ותוצרת הארץ. החל משנת 1931 היה פעיל בברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר). ב-5 באוגוסט 1947 נאסר כהן במחנה המעצר בלטרון על ידי הבריטים לצד ראשי הערים ישראל רוקח (תל אביב), אברהם קריניצי (רמת גן), עובד בן עמי (נתניה) ואחרים.

עם הקמת מדינת ישראל היה ממייסדי תנועת החרות, חבר מרכז תנועת החרות הראשון וראש התנועה בעיר תל אביב. בבחירות לכנסת הראשונה ב-1949 הוצב כהן במקום ה-117 הסמלי ברשימת חרות לכנסת. הוא כיהן כחבר במועצות העיר תל אביב השונות ובדצמבר 1950 לאחר הבחירות לרשויות המקומיות, נתמנה לסגנו של ראש עיריית תל אביב-יפו, ישראל רוקח וראש מחלקת הבריאות בעירייה. בנובמבר 1952 התפטר מתפקידו ואת מקומו מילא כחבר מועצה מטעם חרות, דוד יוטן.

בנוסף לפועלו כרופא וכאיש ציבור, היה כהן פובליציסט ומתרגם. הוא פרסם מאמרים בעיתונים רבים (בעיקר אלו המזוהים עם התנועה הרוויזיוניסטית), בין היתר: הארץ, חרות, דבר, המשקיף, הירדן, הצפון, סולם, הצבי, במערכה, חזית העם ובית"ר. הוא תרגם לעברית בין היתר את יצירותיהם של שמעון פרוג, היינריך היינה ואחרים.

במשך שנים סבל ד"ר כהן ממחלת לב וב-3 באוקטובר לקה בהתקף לב ופונה לבית החולים הדסה בתל אביב. ד"ר משה כהן נפטר ב-4 באוקטובר 1959 בבית החולים והוא בן 71.

למחרת נערך לו מסע הלוויה רב משתתפים ברחבי תל אביב. מסע ההלוויה יצא מבית החולים הדסה (בו עבד בעבר ד"ר כהן) בהשתתפות חברי כנסת, ראש העיר חיים לבנון, חברי מועצת העיר, סופרים, רופאים, עורכי דין, שופטים, רבנים ואישי ציבור נוספים. מסע ההלוויה עבר דרך רחובות בלפור, אלנבי וביאליק והארון הוצב ליד בית עיריית תל אביב. מסע ההלוויה הסתיים בבית הקברות טרומפלדור, שם נקבר ד"ר כהן בשורת קברי אבות העיר תל אביב ובוניה בקרבת עמיתיו מאיר דיזנגוף, ישראל רוקח ומשה איכילוב. בין היתר ספדו לו אברהם שכטרמן, חיים ברלין, חיים בוגר, יעקב מרידור והמשורר אורי צבי גרינברג שספד: ”ההרצליאני במנטליות של אדנות שפעמה בו נפש המשורר. ההומניסט האמיתי, כלאומי גדול חיית כי אהבת את עמך וארצך.”

לזכרו של ד"ר כהן הוקם ברחוב דנין פינת רחוב ויצמן בסמיכות לכיכר המדינה בצפון החדש, גן ד"ר משה כהן.

מדיה וקבצים בנושא משה כהן בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה כהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3142
• סופר הארץ, נפתחה תערוכת התיכנון בתל-אביב, הארץ, 18 ביולי 1952
• ד"ר משה כהן, הממשלה ובריאות הישוב העברי, דבר, 9 במרץ 1926