Michael Goldman-Gilad

מיכאל (מיקי) גולדמן-גלעד (נולד ב-26 ביולי 1925 בקטוביץ) הוא ניצול שואה, מקציני המשטרה שניהלו את חקירתו של אדולף אייכמן לאחר לכידתו. סיפורו האישי היווה השראה לסרט "המכה ה-81". הוא נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה'תשע"א, 2011.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח גולדמן-גלעד עם הוריו, אחיו ואחותו בת השמונה לעיר פשמישל, משם גורש למחנה שבניה. בנובמבר 1943 גורש לאושוויץ ונשלח למחנה בירקנאו. לאחר כחודש וחצי הועבר למחנה בּונה-מונוביץ (אושוויץ III) שם עבד במפעלי אי גה פארבן עד לפינוי המחנה בינואר 1945. גולדמן-גלעד הוצא בצעדת המוות, הצליח לברוח ממנה, והסתתר אצל משפחה פולנית, חסידי אומות העולם, עד השחרור. בפברואר 1945 התנדב לצבא האדום ונפצע בקרב.

בספטמבר 1945 הגיע למחנה העקורים פוקינג שבגרמניה, ובמאי 1947 עלה על אניית המעפילים "התקווה", שהפליגה ארצה. האונייה נתפסה בלב ים על ידי הבריטים, והוא גורש עם יתר העולים למחנות המעצר בקפריסין, שם שהה כשנה וחצי במחנה הסגר. לאחר קום המדינה עלה ארצה, התגורר בתל אביב והתגייס למשטרה בשנת 1949. הוא 7 שנים במחלקת החקירות הכלכליות ובשנת 1956 הועבר למחלקת תקירות פליליות במטה הארצי, שם המשיך לעסוק בחקרית פשיעה כלכלית והברחות.

בשנת 1960, לאחר לכידתו של אדולף אייכמן, צורף גולדמן-גלעד כקצין חקירות ללשכה 06 – יחידה מיוחדת שהוקמה לשם ניהול החקירה. הוא היה עוזרו האישי של גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה, שעמד בראש התביעה. בין השאר נשלח לגרמניה לחקור עדים לקראת המשפט.

במהלך משפט אייכמן נחשף מעט מעברו של גולדמן כנער בזמן השואה, כאשר תושב גטו פשמישל, רופא השיניים ד"ר בוז'מינסקי (לשעבר דיאמנט), סיפר בעדותו שראה נער שהוכה 80 מלקות על ידי פרנץ שוומברגר, מפקד הגטו מטעם הס"ס. כאשר נשאל על ידי האוזנר אם הוא רואה באולם בית המשפט את הנער שהוכה, ענה בוז'מינסקי: "זהו קצין המשטרה שיושב לידך" והצביע על גולדמן. שם הסרט "המכה ה-81" לקוח מעדותו זו, באשר המכה השמונים ואחת באה, לדבריו, כתוצאה מההתעלמות שהייתה בארץ לסיפורי הניצולים.

בסרטו של נועם זיו "תנור" שהוקרן בפסטיבל אפוס 2020 במוזיאון תל אביב לאמנות, מיכאל גולדמן הוא אחד מגיבורי הסרט שעוסק במשפט אייכמן.

גולדמן נכח בהוצאתו להורג של אייכמן בכלא רמלה, ויחד עם אריה ניר פיזר את אפרו מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. בשנת 1987 עצרה משטרת ארגנטינה את שוומברגר ולאחר מכן הסגירה אותו לשלטונות גרמניה.

בשנת 1963 עזב גולדמן-גלעד את המשטרה. הוא נשלח פעמיים כשליח מטעם הסוכנות היהודית לאמריקה הלטינית. עם שובו ארצה שימש ראש המינהל המרכזי לשליחות בהנהלת הסוכנות היהודית עד לפרישתו בשנת 1995. כיום הוא חבר מועצת יד ושם, חבר הוועדה הציבורית לציון חסידי אומות העולם וחבר בדירקטוריון של מוסד ביאליק.

נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות התשע"א, 2011.

בספטמבר 2023 הועלה לדרגת ייצוג של ניצב-משנה.

מיכאל נשוי לאוה והוא אב לחמישה ילדים, ביניהם התסריטאי והסופר טל גלעד.

מיכאל גולדמן גלעד, מי באש ומי במים - מיומנו של שריד השואה, הוצאת משכל, 2011

מדיה וקבצים בנושא מיכאל גולדמן-גלעד בוויקישיתוף

• "על עצמך לא סיפרת דבר"- סיפורו של מיכאל (מיקי) גולדמן גלעד, סרטון באתר יוטיוב
• קורות חייו ותצלומים מחייו של גולדמן בתת-האתר "בחרנו בחיים" באתר יד ושם
• משפט אייכמן - ישיבה 23, ישיבה 24 - עדותו של ד"ר ג'וזף בוזמינסקי (התייחסותו למיכאל גולדמן מתחילה ב-0:56:34), באתר יוטיוב
• עדויות וידאו של מיכאל גולדמן-גלעד בנושא משפט אייכמן, באתר יד ושם
• "במשפט אחד, הרגשתי כאילו אני עובר את השואה עוד פעם" - ריאיון עם מיכאל גולדמן-גלעד באתר יד ושם
• "על עצמך לא סיפרת דבר"- סיפורו של ניצול השואה מיכאל (מיקי) גולדמן גלעד, באתר יד ושם
• אהרן ברנע מראיין את מיכאל (מיקי) גולדמן-גלעד בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, ‏10 באוגוסט 2016