Lea Berlin

לאה ברלין (דצמבר 1881 – 8 ביולי 1962) הייתה חלוצה, סוציאליסטית ומהפכנית ישראלית.

לאה ברלין נולדה בעיירה לודניץ, לא רחוק מליאדי בפלך מוהילוב שברוסיה, (אז רוסיה הלבנה, כיום בבלארוס), למשפחת סוחרים חסידים אמידה. בראשית המאה ה-20 הייתה פעילה בחוגים מהפכניים רוסים, אך בתקופת לימודיה בברלין התחברה לחוגים יהודיים, ובהשפעתם ניצלה ביקור משפחתי בוורשה להברחת נשק למחתרת בברסט-ליטובסק שברוסיה. בהמשך עברה דרך ריגה ווילנה בדרכה חזרה לברלין, שם השתלמה בטכנאות שיניים. את מקצועה זה לימדה באוניברסיטת קייב, תוך שימוש בו כמסווה לפעילותה המהפכנית שם. בגלגוליה הרבים עברה בווינה ובפריז, שקסמה לה באופיהּ המיוחד ובהמוני הסטודנטים והמהפכנים, הבוהמיינים והפליטים הפוליטיים שפגשה שם. בין השאר התוודעה שם אל משפחת המשורר שלום אש.

הידיעה על כישלון עסקיו של אביה השיבה אותה לריגה, ובעצת המשפחה נסעו היא ואביה לארץ ישראל בדרכונים מזויפים.

במלחמת העולם הראשונה הייתה בין תושבי הארץ נתיני רוסיה, שהעות'מאנים הגלו למצרים, ושם פעלה כמיטב יכולתה לסייע לגולים במצבם הקשה. גם לאחר המלחמה והחזרה לארץ ישראל שבשלטון המנדט הבריטי – ארץ ענייה, שדודה ומורעבת – התגייסה לעבודה בקרב משפחות מצוקה בירושלים, שם הקימה מתפרה לספק תעסוקה ופרנסה לנשים חסרות-כול, בחסות ועד הצירים. באותו זמן, בשנת 1919, פגשה את המשוררת האמריקאית ישע סמפטר, שהגיעה לארץ עם משלחת של נשות "הדסה" ונשארה בה. לאה ברלין וישע סמפטר – שתי נשים שונות בכל המובנים, ברקע, במוצא, בדרך חיים ובהשקפות עולם – התיידדו, התקרבו ולתקופה מסוימת היו שותפות לדירה בירושלים, אם כי כל אחת המשיכה בדרך חייה הנפרדת ושמרה על חוג ידידים משלה. בהמשך נפרדו דרכיהן לכמה שנים, כשישע עברה לגור ברחובות ולאה נדדה בין מקומות עבודה (בין השאר, ניהול בית ההבראה "ארזה") וחיפשה את מקומה בקיבוצים שונים, אך בשנת 1933 נענתה לקריאתה של ישע ובאה לחיות עמה ועם בתה המאומצת במושבה רחובות, משם עברו כעבור שנה לגבעת ברנר, להקים שם את חזונה של ישע, בית הבראה צמחוני.. בניית בית ההבראה הסתיימה ב-1934 ונפתח לציבור ב-1935. סמפטר ניהלה אותו עד פטירתה ממחלה בשנת 1938. לאחר מכן ניהלה ברלין את בית ההבראה, שמרה על אופיו הצמחוני והחליטה על קריאת המוסד "בית ישע" לזכר המייסדת. בעקבות ה"פילוג" בתחילת שנות ה-50 עברה ברלין לקיבוץ נצר סרני ובית ההבראה איבד את אופיו הצמחוני. את עשר שנות חייה האחרונות עשתה בנצר סרני. היא נפטרה בשנת 1962, בהיותה בת שמונים, והובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ.

הסופר משה שמיר כתב את הטרילוגיה רחוק מפנינים (יונה מחצר זרה, הינומת כלה ועד הסוף) על האישה, שהכיר בסוף מלחמת העולם השנייה ועם הזמן היה לבן משפחתה, כשנשא לאישה את בת-אחותה צביה. שמה בטרילוגיה הוא לאה ברמן, וישע סמפטר, ששמיר לא הספיק להכיר וכתב עליה מסיפורי לאה, נקראת בספריו "שלי שטיינר". מהטרילוגיה, וממספר מאמרים אקדמיים שניתחו את חייהן המשותפים של ברלין וסמפטר עולה בבירור כי ליחסיהן היה גם מימד הומו-לסבי, שברוח התקופה לא דובר, אך גם לא היה מוסתר או הוכחש.

מדיה וקבצים בנושא לאה ברלין בוויקישיתוף

• אתר גבעת ברנר, סיפורי חברים
• עלון קיבוץ "נצר", "לאה בר-אילן (ברלין) בת שבעים", דבר, 4 בינואר 1954
• לאה ברלין, דבר, 9 ביולי 1962
• ארגון יוצאי אירופה, על לאה ברלין בגבעת ברנר