Isaac Zepel Yeshurun

יצחק צֶפֶּל ישורון (נולד ב-27 בספטמבר 1936) הוא במאי, תסריטאי ומפיק ישראלי.

יצחק צפל ישורון נולד בתל אביב והתגורר בשש השנים הראשונות לחייו בבנימינה, שם היה להוריו משק חקלאי. אימו, ד"ר טובה (טניה) ישורון ברמן, הייתה רופאה שעבדה בקופת חולים הכללית ולימים הייתה יו"ר המחלקה הרפואית במרכז קופת חולים. אביו מרדכי, היה חקלאי בבנימינה וכשעברו לתל אביב עבד בהנהלת חשבונות של חברת פרי הדר א. פולני. בגיל 6, יצחק ואחותו חווה עברו להתגורר בקיבוץ גבעת השלושה כילדי חוץ, בעוד שהוריהם עבדו בתל אביב. מכיתה ה' גדל בתל אביב, למד בבית חינוך בצפון ואחר-כך בתיכון חדש. בצבא (1957-1954) שירת בגדוד 18 של נח"ל מוצנח, שצורף לחטיבה 202 של הצנחנים. הוא נלחם בפעולות התגמול ובמלחמת סיני; במילואים שירת בסיירת הירושלמית, יחידת סיור 90.

בתום שירותו הצבאי נסע ישורון לחו"ל, לאחר שנה, שב לישראל ולמד ספרות אנגלית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית במשך שנה. אחר-כך נסע לפריז, למד במשך חמש שנים ספרות אמריקאית בסורבון וסיים בתואר "סרטיפיקט", במקביל עבד כעוזר במאי בסרטים צרפתיים.

בשנת 1963 חזר צפל ישורון לישראל ועד שנת 1967 ביים עשרות סרטים תיעודיים מוזמנים. הסרטים נעשו עבור גופים שונים כגון: הסתדרות העובדים הכללית, האגודה למלחמה בסרטן, משרד הבינוי והשיכון, משרד התחבורה, המוסד לביטוח לאומי ועוד. רוב הסרטים נעשו עבור שירות הסרטים הישראלי והיו משודרים בבתי הקולנוע, לפני סרט קולנוע ארוך. בין סרטיו היו "לכיש", שגולל את סיפורה של משפחה; ישורון וצוותו גרו בלכיש במשך זמן מה וצילמו משפחה של עולים חדשים. סרט נוסף שביים היה "בנגב", שסיפר על הקמתה של העיירה ערד.

ב-1967 עשה ישורון את סרטו העלילתי הארוך הראשון, "אשה בחדר השני" ומאז ועד היום התמקד בעשיית סרטים עלילתיים. הוא כתב וביים 13 סרטים. ביים מספר סדרות ומיני-סדרות טלוויזיה: "דלת הקסמים" עבור הערוץ הראשון ב-1974, "משחקי אהבה" עבור קשת ב-1993, ו"קרב בדרך לירושלים", עבור הערוץ הראשון ב-2003.

יצחק צפל ישורון נשוי מאז שנת 1966 לדניאלה, יועצת חינוכית במקצועה, העובדת בעמותת "אפשר" ולהם שני ילדים: איתי הבכור, משמש כיום כמנכ"ל בית הספר לבגרות ולפסיכומטרי של יואל גבע; בנם הצעיר רועי הוא סופר ובעל חברה לקידום מכירות Marketwise.

אורי קליין, מבקר הקולנוע של העיתון הארץ, פרסם מאמר על איך התגבש טעמו בקולנוע הישראלי ובו כתב על הסרט "נועה בת 17":

וכך כתבתי אז בתחילת דברי על "נועה בת 17", בכתבה שכותרתה הייתה "לחיות בארץ הזאת": "ראיתי את ‘נועה בת 17' בהקרנת ניסיון, עם קומץ ידידים, שבה נבדק העותק שהגיע מהמעבדות בחו"ל. ראיתי לא רק סרט ישראלי טוב; זהו סרט קורע לב, מרגש עד דמעות, המצטרף למיטב היצירות הישראליות בתחום הספרות, השירה והתיאטרון. ידידה שנכחה בהקרנה אמרה לי: ‘לא האמנתי שאבכה בסרט ישראלי'. הסרט אינו סוחט דמעות; הוא משתף אותך במה שקורה בו, במצוקות גיבוריו ובדילמות המוסריות שלהם; הוא נוגע בך, במישרין. "אולי יותר מכל סרט ישראלי שהוקרן עד היום (אם לא נביא בחשבון את ‘יומן' של דוד פרלוב שהוא סרט לא עלילתי) מוכיח ‘נועה בת 17' מה הקולנוע הישראלי יכול להיות, כמה חסר לנו קולנוע כזה, הנוגע בנו ומספר עלינו, ואיזה בזבוז הם הסרטים הישראליים הרחוקים מאתנו יותר מהזרים", כתבתי אז. "כשנדלקו האורות, בסוף ההקרנה, הייתה דממה באולם, כאילו חששנו שאם נזוז, אם נדבר, ייעלם האירוע המופלא הזה כלא היה. כל הקהל היה שותף להרגשת החג, להרגשה של התחלה". התחושה שחוויתי בזמן הצפייה בסרטו של ישורון הייתה ש"נועה בת 17" מציב בפני הקולנוע הישראלי אלטרנטיבה, ולא אלטרנטיבה שמבקשת לקשור את הקולנוע המקומי בעבותות תאורטיים לזה המגיע לישראל מחו"ל, אלא כזה שנוצר כולו פה והיום.

(אורי קליין, אורי קליין מברר איך התגבש טעמו בקולנוע הישראלי, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011)

עמוס עוז כתב במאמר על הסרט "מלכת הכתה":

זהו סרט מר ונוקב העוסק בקנאה, בתאווה, בשנאה, בבדידות, בתככים ובנקמה. מרכיבי-יסוד אלה של המצב האנושי מופיעים בתוך רקע ישראלי עכשווי, המעניק להם גוון אקטואלי חריף. הצלחתו הגדולה והנדירה של הסרט היא בבניית איזון דק ומדויק, רחוק מאליגוריה ומסמליות בנאלית, בין פעולתם של דחפים אפלים ואוניברסליים לבין זירת פעולתם בתוך סביבה ישראלית עכשווית. כך צומחים בסרט תהליכים כגון: עלית הכהניזם, אלימות-נוער, מתחים עדתיים, שקיעת "ארץ ישראל הגבעטרונית", לא מתוך עמדה פוליטית-מוריאליסטית של הבמאי-התסריטאי אלא מתוך יסודות נצחיים ואוניברסליים של טבע האדם. את הסרט "מלכת הכיתה" כדאי וחשוב לראות לא רק כנבואת-חורבן (הקולנוע הישראלי, כמו הספרות העברית, שופע נבואות-חורבן) ולא רק כמשל קודר על נחשול של אלימות המאיים להטביע את הכל (גם זה ראינו וקראנו כבר), אלא בעיקר כסרט חכם ועצוב על אודות טיבו ומקורותיו של הרוע האנושי באשר הוא.

(עמוס עוז, "אומללות, אלימות ועורמה", בעיתון דבר, 10 באוקטובר 1986)

מאיר שניצר כתב על הסרט נועה בת 17:

ביפה שבסצינות של הקולנוע הישראלי, יושבים על הספה שני גברים בגיל העמידה, חסרי תואר וחן, אחד לבוש פיג'מה והשני בבגדי 'אתא'. השניים אחים. זה עם הפיג'מה מחניק את בכי געגועיו לימים הטובים בבנימינה, כשעבד את האדמה ולא נכלא בין קירות משרד תל-אביבי, ואילו אחיו הקיבוצניק סועד אותו במרי נפשו. אין לי שום כוונה להתפייט. זה בפירוש הרגע היותר נוגע ללב במאה וארבעים הסרטים דוברי העברית שראיתי עד היום.

(מאיר שניצר, "סוף סוף", העיר, 12 בפברואר 1982)

אישה בחדר השני

ישורון הפיק, ביים וכתב את התסריט לסרט, שהופץ ב-1967. הוא לקח תסריט שנכתב בצרפתית ותרגמו לעברית. התסריט היה מושפע ממחברי הרומן החדש בצרפת כמו נטלי סארוט ואלן רוב גרייה, בכך שצריך לשבור את הסיפור, כדי שאפשר יהיה להתמקד במה שהיה על המסך ולא בשאלה מה יקרה הלאה. הסרט צולם בבני עטרות במשך כמה ימים והיה סיפור מערכת היחסים בין שני זוגות והוא תואר בצורת וריאציה על אפשרויות ולא בצורת בצורת נראטיב שמתפתח מתחילתו עד סופו. נתן כוגן ורות סגל שיחקו את הזוג המבוגר ואילו ציונה טוכטרמן ואמנון ברנזון שיחקו את הזוג הצעיר.

ג'וקר

ישורון הפיק, ביים וכתב את התסריט לסרט, שהופץ ב-1976. בסרט יהורם גאון גילם את דמותו של אסיר שהשתחרר מהכלא ומחפש את מי שהלשין עליו. בסרט משתתפים גם אברהם נגה בתפקיד ראש המאפיה -"מרקו", אדית אסטרוק ופנינה וילצ'ר.

קובי ומלי

ישורון ביים וכתב את התסריט לסרט שהופק בערוץ הראשון וזכה בפרס הטלוויזיה לסרט הדרמטי הטוב ביותר בשנת 1978. סיפור אהבה משולש בין בחורה ושני בחורים, על רקע כנופיית נוער המתחככת עם עולם הפשע בשכונת מוסררה שבירושלים. זוהי דרמה עלילתית באורך מלא שמרבית שחקניה לא היו מקצועיים וחלקם נהפך לימים לשחקנים. ישורון השתמש בתיקים אמיתיים של חבורות נוער. הסרט היה על סיפור אהבה, אבל התרחש בשכונה מסוימת ותיאר כיצד אנשים מנסים להתרחק מן הפשע. כהכנה לסרט ישב ישורון עם אנשים בשכונת עזרא (ליד שכונת התקווה) בדרום תל אביב וראיין אנשים.

לתפקיד הגיבור הראשי קובי, ערך ישורון אודישנים במשך חודשים ארוכים, אחרי שהתייאש מלמצוא אותו יצא צוות גדול של עוזרי הפקה, הלכו וחילקו פתקים לבחורים בגיל המתאים והזמינום לאודישן, לבסוף נבחר מאיר אזולאי. דליה מלכה גילמה את דמותה של מלי. הסרט השתתף בפסטיבל הבינלאומי של מונטה קרלו לסרטי טלוויזיה.

נועה בת 17

זוג נשוי

ישורון ביים וכתב את התסריט לסרט שהופק בידי סרטי "רול" בשנת 1983. הסרט מגולל את סיפורו של זוג במשבר (ירון לונדון ומירי פביאן) ומתאר את התפוררות היחסים ביניהם עקב בגידתו של הגבר.

מלכת הכיתה

ישורון הפיק, ביים וכתב את התסריט לסרט, שהופץ ב-1986 בידי חברת קאנון. הסרט צולם בכפר הנוער שפיה. הוא מספר את סיפורה של בחורה קצת אבודה בכיתת נערים ונערות (אביטל באר) שהולכת לאיבוד בין כל מיני גברים. הוא מספר גם על מורה (יצחק בן-נר) שמנסה להנהיג בבית הספר עקרונות של צדק ללא הצלחה. הסרט עוסק בחיים בפנימייה, בחלומותיהם של התלמידים והקושי שלהם להסתדר עם עצמם וגם עם אחרים. ישורון ניסה להציג מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. שחקנים ראשיים נוספים הם אלון אבוטבול, רמי ברוך, שמואל שילה.

שדות ירוקים

ישורון ביים וכתב את התסריט לסרט בהפקתו של דוד טור שיצא לבתי הקולנוע ב-1989. הסרט זכה בפרס וולג'ין, הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של ירושלים. הוא זכה בפרס "ציפור הזהב" לסרט הטוב ביותר, ב"פסט ריו", פסטיבל הסרטים הבינלאומי של ריו, שנערך בפורטלזה, בצפון ברזיל, ב-1989 והשתתף בפסטיבל הסרטים פנורמה של ברלין, בפסטיבלי הסרטים של דבלין, לונדון, הונג קונג ו"אינטרפסט" במוסקבה. הסרט מספר על ישראלי יורד, אב לבן, שמגיע לארץ לביקור עם אישה חדשה, אמריקאית, איתה התחתן. הם עושים מסע לגדה לבקר את בנו ונוסעים לטקס סיום הטירונות שלו. המסע הזה מסתבך בדרכי הגדה המערבית, המשפחה מסתובבת בגדה במכוניות שונות ודרך זה אנו רואים את הפוטנציאל הנפיץ של הכיבוש. השחקנים הראשיים היו: ליה דוליצקיה, עמית ליאור ושרון הכהן.

Zero Cool

סרט אמריקאי שישורון ביים וכתב את תסריטו. הוא הופק בידי New Frame Entertainment והופץ בידי Trident Releasing ב-1993. הסרט מספר על שני זוגות של חברים צעירים שחיים בעיירה קטנה בניו ג'רזי ומספר את סיפור אהבתם.

משחקי אהבה

מיני סדרה שעשה ישורון עבור הטלוויזיה, היא הוקרנה ב-1993 ועניינה סיפורי אהבה. היא בכיכובם של רמי הויברגר, איילת זורר ואפרת רייטן.

קיצור תולדות האוהבים

ישורון הפיק, ביים וכתב את התסריט לסרט, שהופץ ב-1996.הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה 1996. זוהי קומדיה העוסקת בבגידה בחיי הנישואים והשלכותיה על חייהם של שני זוגות. בסרט כיכבו יבגניה דודינה, שמואל קלדרון, נטע מורן, נתן סגן-כהן ואביבה גר.

זמן אויר

ישורון הפיק, ביים וכתב את התסריט לסרט הטלוויזיה באורך מלא ששודר לראשונה ב-1999. בסרט מככבים יבגניה דודינה, משה איבגי, דאנה איבגי ויובל סגל. הוא עוסק באדם (משה איבגי) שאינו מצליח להסתדר בין עבודתו, אהבתו (עולה מרוסיה בכיכובה של דודינה) ובתו (דאנה איבגי).

אהבות אחרונות

ישורון ביים וכתב את התסריט של סרט הטלוויזיה בהפקתה של חברת אי.סי.פי. (כיום HOT), ששודר לראשונה בשנת 2002. הסרט צולם בדרום אפריקה. הוא מספר את סיפורו של אלי (משה איבגי), איש עסקים ישראלי שעובד בדרום אפריקה וכשהוא עורך ביקור אצל הרופא מתברר לו שהוא חולה במחלה סופנית. הוא מחליט לסגור את כל המעגלים הלא-סגורים בחייו, הם שלוש נשותיו.

לא בת 17

ישורון הפיק וביים את הסרט. זהו המשכו של הסרט "נועה בת 17", שעוסק במשבר בתנועה הקיבוצית בשנים 1951/2. הסרט "לא בת 17" נעשה על רקע ההפרטה של הקיבוצים.

נעה (דליה שימקו) היא רופאה שירדה מהארץ ועוברת לאמסטרדם והיא חזרה לבקר את אמה (עידית צור). אמה מנהלת רומן עם איש מבוגר מהקיבוץ (שמואל שילה), כשרוצים לחלק את זקני הקיבוצים בין בתי אבות. במסגרת תוכנית ההבראה של הקיבוצים, הם אינם מסוגלים לתמוך באוכלוסייה המבוגרת והללו צריכים לעזוב את בתיהם. הביקור של נעה מספר אודותיה, אודות אמה ועל הטרגדיה שלה ושל המאהב שלה. בסרט מככבים גם דינה דורון, רוני בוקסבאום ומאיה מרון. הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה 2003.

קרב בדרך לירושלים

מיני סדרה בת שלושה פרקים שביים ישורון עבור הערוץ הראשון בטלוויזיה בהפקת מיקי קליין, על-פי תסריט של מוטי לרנר והיא שודרה לראשונה ב-2003. הדרמה נסובה על מחלקת פלמ"ח בזמן מלחמת השחרור שנשלחת להשתלט על בית ערבי נטוש בדרך לירושלים, במטרה לאפשר לכוחות הצבא האחרים לפרוץ לירושלים על ידי-כך שהיא תמשוך אליה את אש הערבים. מהמחלקה נותר אדם אחד והוא לוקה בהלם קרב. הסדרה נעשתה בתקציב של חמישה מיליוני שקלים והושקע מאמץ רב באפקטים מיוחדים וממוחשבים. הצלם היה אסי רוסק, המלחין עודד זהבי והשחקנים הראשיים היו תומר רוסו, ישראל דדון ואהד מילר.

Places

סרט אמריקאי, ישורון ביים וכתב את התסריט. הסרט הופק בידי חברת Imronet LLC בשנת 2007 והוא הוצג בפסטיבל חיפה. הסרט נעשה במסגרת ניסיון ליצור תוכן לאתר אינטרנט שיאסוף סרטים עלילתיים בצורת הפקה מסוימת. הוא מגולל את סיפורו של פסיכולוג מאוד פדנט ומרובע, שיום אחד מופיעה אצלו בחורה צעירה בעלת כוחות על-טבעיים, היא מסוגלת לעבור ממקום למקום בן רגע. הסרט מתאר איך הפסיכולוג מתפרק לאט לאט ואיך הוא חוזר לעצמו לבסוף וכיצד הבחורה, בין אם היא אמיתית ובין אם היא מדומיינת, חודרת לו לאישיות.

• יצחק צפל ישורון, "נעה בת 17 וקובי ומלי", "תסריטים 3" (רנן שור ואורלי לובין עורכים), הוצאת כנרת, 1992.
  • "קובי ומלי", שם, (תסריט עמ' 63-5, קרדיטים עמ' 64).
  • נועה בת 17, שם, (תסריט 128-65, קרדיטים ופרסים 130-129).
  • נסים קלדרון, שם, "חנוקים במשפחה", עמ' 143-131.
• יעל מונק, נורית גרץ,התרופפות החלום הקיבוצי:"נועה בת 17" "במבט לאחור - קריאה חוזרת בקולנוע הישראלי 1948 - 1990", עמ' 152-150 הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2015.
• יעל מונק, 'מסע אל לב טראומת ההווה: "שדות ירוקים"', "גולים בגבולם - הקולנוע הישראלי במפנה האלף", עמ' 48-44, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2012.

• יצחק צפל ישורון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יצחק צפל ישורון, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
• יעקב בר-און, סרט מלחמה, באתר ynet, 29 בינואר 2003
• נרי ליבנה, ותיקי הקולנוע הישראלי ילמדו את הקולנוענים של מחר איך לביים סרט בחצי חינם, באתר הארץ, 7 בינואר 2015