Gallina Port Des Bras

גלינה פור דה-ברה (צרפתית: Gallina Port Des Bras) היא דמות דראג קווין המגולמת על ידי האמן והפעיל החברתי גיל נוה (נולד ב-15 ביוני 1983). נוה עוסק רבות בפיתוח תחום הדראג המקצועי בישראל, כאמנות במה - ובין היתר הקים את בית הספר לדראג, ובאמצעותו הכשיר והדריך מלכות ומלכי דראג רבים. כמו כן יזם את ליין הדראג Werk, שהוא ליין דראג שבועי מהבולטים בישראל.

נוה נולד בבוסטון, מסצ'וסטס, ב-15 ביוני 1983. הוא עלה עם משפחתו ארצה בגיל שבועיים, וגדל בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים. לדברי נוה, כבר בגיל צעיר נהג ללבוש את בגדיה של אימו. בגיל 5 הופיע לדבריו לראשונה על במה במסגרת חוג מחול סטודיו מחולה שבמושבה הגרמנית, ובכיתה ז' נהג לעשות חיקויים לחבריו לכיתה. בסמוך לגיל הבר מצווה יצא מהארון מול חבריו ובהמשך מול משפחתו.

למד בתיכון האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, והתגייס לצה"ל במעמד רקדן מצטיין. שירת בגלי צה"ל בין היתר כעורך אתר האינטרנט של התחנה. במסגרת שירותו זכה בפרס מפקד גל"צ על התוכנית "גאוות יחידה" שעסקה בחיילים ובחיילות הומואים ולסביות.

גלינה פור דה ברה

את שם הבמה גלינה אימץ נוה בין כיתה י"א ל-י"ב כשהשתתף כרקדן בפרויקט מקצועי שעידו תדמור היה הכוריאוגרף שלו. מרבית הרקדנים היו הומואים ובמהלך העבודה הם אימצו כינויים נשיים. השם גלינה נבחר על שמה של הבלרינה היהודיה הרוסיה גלינה פאנוב, שערקה למערב ולבסוף עלתה לישראל והתגוררה באשדוד (זוגתו לשעבר של הרקדן ולרי פאנוב). חלקו השני של השם, Port Des Bras, נלקח מעולם המושגים של הבלט, והכוונה היא לעבודת הזרועות בריקוד - אולם השם משחק גם עם משמעות המילים באנגלית וספרדית (נשמע כמו: Por The Bra): 'בשביל החזייה'.

בשנות התיכון החל נוה לצאת למסיבות של הקהילה הגאה בירושלים, שם הכיר את מלכות הדראג הוותיקות דיווה די וליידי די, שהה בחברתן ולמד מהן את התחום. ביום העצמאות 2001 הופיע לראשונה בדראג מקצועי ביום העצמאות עם קבוצת מלכות דראג ירושלמיות עימן הקימה בשנת 2004 את ההרכב פאות קדושות והופיע לאורך שנים ארוכות.

בשנת 2007 השתתפה גלינה בסרט 'געוואלד' של נטעלי בראון בתפקיד עצמה. כחלק מההרכב פיאות קדושות, השתתפה גלינה בסדרה תמיד אותו חלום בשנת 2009. אחרי צילום הסדרה עזבה גלינה את ההרכב.

נוה העיד בעבר כי דמותה של גלינה התפתחה יחד איתו, כך למשל כשהעלה במשקלו בעקבות פציעה, גם דמותה של גלינה התפתחה והפכה אימהית יותר. תחום הדראג מאופיין לעיתים קרובות בבוטות, עוקצנות ובהומור בוטה שנחשב לעיתים לפוגעני, ואילו דמותה של גלינה מאופיינת יותר במודעות חברתית, זיקה למאבקים חברתיים, רעיונות פמיניסטיים, וכבוד האדם. גלינה מעורבת ביותר במאבקים של הקהילה הגאה ומנחה את אירועי הסיום של מצעדי הגאווה בירושלים מזה שנים ארוכות ולוקחת חלק במצעדי גאווה גם בערים אחרות.

לאור העובדה שנוה הכשיר לאורך השנים עשרות אמניות דראג בישראל, שלחלקן תלמידות משל עצמן - רבות מהן מתייחסות לדמותה של גלינה כאל 'אם הדראג' שלהן.

פיתוח תחום הדראג בישראל

ב-2005 הקימה את ליין הדראג הירושלי געוואלד שהתקיים תחילה במועדון שושן ואחרי כן במועדון הקצה שנפתח באותה הכתובת. כמו כן הקימה גם את ליין הדראג בימי שלישי במועדון האוויטה בעיר. שני הליינים רצו במשך כעשור.

בסוף 2011 הקים נוה את בית הספר לדראג שפעל תחילה בבית הפתוח בירושלים ולאחר מכן במרכז הגאה תל אביב. בית הספר הכשיר גם מלכות וגם מלכי דראג ונוה הדריך בו שלושה מחזורים. המיזם המשיך לאחר עזיבתו לעוד שני מחזורים נוספים. ב-2021 היה נוה שותף להקמת 'האקדמיה לדראג' בבית הספר למקצועות היופי של רוית אסף, לצד קבוצת מפיקי הדראג One Night Only (דקל לזימי לב, דניאל מריומה וגל זיגל). לדבריו היוזמה החדשה קמה בין היתר על רקע ההתעניינות הגוברת באמנות הדראג בעקבות תוכנית הריאליטי המרוץ לדראג של רו פול.

נוה שם דגש על פיתוח תחום הדראג כאמנות מקצועית, הכוללת בין היתר: משחק, ריקוד, שירה, ליפסינק חיקוי, איפור, עיצוב בגדים ופיאות. פעמים רבות התבטא כנגד הנוהג לבקש מאמניות דראג להופיע או להנחות אירועים בחינם, גם עבור ארגונים גדולים בקהילה הגאה שלהם תקציב מכובד.

ב-2017 הקימה גלינה יחד עם הדיג'יי דניאל מריומה את ליין WERK הפועל מדי יום שלישי במועדון Desire Club. לתקופה מסוימת, היה זה ליין הדראג השבועי היחיד בישראל.

בעברו היה רקדן מקצועי ומורה לבלט אך פרש מהתחום בעקבות פציעה בגב. במקביל לתחום הבמה עסק גם בתקשורת ועיתונות. בנערותו במסגרת רשת א' ובפרויקט ידיעותיכון, בצבא בגלי צה"ל, ולאחר שירותו הצבאי במחלקת החדשות של ynet ובמוסף גלריה של הארץ. כיום לצד עבודתו בתחום הדראג עובד נוה גם כדובר ארגון אמנסטי אינטרנשיונל ישראל.

נוה נשוי לאורי, ואב לשתי ילדות בהורות משותפת עם הפעילה החברתית לילך זוננשטיין.

מדיה וקבצים בנושא גלינה פור דה-ברה בוויקישיתוף

• מאמרי גיל נוה, באתר "הארץ"
• גיל נוה, כשהדראג חודר למיינסטרים, באתר הארץ, 12 במאי 2015
• שני מויאל, "דמות דראג משולה לשחקן באופרת סבון. הגבול בין הדמות לשחקן מיטשטש", מגזין Time Out תל אביב, 18 בדצמבר 2018
• דודו מצויינים, "החלום שלנו הוא לכסות את מדינת ישראל בנצנצים", באתר כלכליסט, 26 בספטמבר 2021
• דני זאק, ‏סוף סוף: בית הספר לדראג עולה על הבמה, באתר ‏מאקו‏, 5 ביוני 2012