Dina Benkler
Quick Facts
Biography
דינה בנקלר (1 באפריל 1932 – 14 במאי 2019) הייתה מורה, מנהלת ומחנכת. מייסדת בית הספר לטבע בתל אביב, ממקימי עמותת "ידיד לחינוך".
תחילת דרכה
דינה בנקלר נולדה ב-1 באפריל 1932 בתל אביב, שם גם למדה בנעוריה. לאחר סיום בית הספר התיכון, התקבלה לסמינר לוינסקי לחנוך. כבר בגיל 19 הייתה מורה.
דינה לימדה בבית הספר במעברת סלמה. תלמידיה היו עולים חדשים שזה אך הגיעו לארץ. משם עברה ללמד בבית ספר דובנוב בתל אביב.
בשנת 1968 יצאה עם משפחתה בשליחות לאנגליה שם לימדה עברית בבית-ספר ברקלי בלונדון. כשחזרה ארצה, עברה ללמד בית-ספר למקצועות הדפוס-עמל, בדרום תל אביב.
לאחר מכן עברה ללמד בבית ספר כצנלסון בגבעתיים, שם שימשה גם כסגנית המנהל. משם עברה לבית ספר "אוהל" בשכונת הארגזים שבדרום מזרח תל אביב. לאחר מכן, עברה לנהל את בית ספר "כפיר" בתל אביב אותו ניהלה במשך עשר שנים והביאה אותו להישגים גבוהים.
בית הספר לטבע
בתל כביר אשר בדרום ת"א, שכנה שלוחה של אוניברסיטת ת"א. לצד אותו מבנה, היה גן בוטני, אשר גידל מיני צמחים נדירים וגן זואולוגי, אשר שימשו את האוניברסיטה לצורכי מחקר ולימוד. בשנת 1985, פינתה האוניברסיטה את המקום והפקולטה לביולוגיה הצטרפה לאוניברסיטת ת"א, ברמת אביב.
באותה עת, הועלה על ידי ראש מנהל החינוך בת"א, שמשון שושני, רעיון להקמת בית ספר על-אזורי, אשר ימשוך אליו תלמידים מכל רחבי העיר ליום לימודים ארוך ויהיה אטרקטיבי הן באווירת הלימודים, הן בייחודיות התכנים והן בשיטות ההוראה. הרעיון היה להקים בית ספר, שיהיה מחויב לתוכנית הלימודים הפורמלית של משרד החינוך ועם זאת יישא אופי ייחודי. תנאי השטח (מבנה פנוי אליו צמודים גן זואולוגי וגן בוטני) והעדר "נישה" בית סיפרית בתחום זה בעיר תל אביב - הולידו את הרעיון של "בית הספר לטבע, סביבה וחברה".
למימוש הרעיון, נבחרה מנהלת מנוסה, בעלת גישה חדשנית, חזון ומרץ רב - דינה בנקלר, שניהלה את בית ספר 'כפיר'. דינה חלמה להקים בית ספר, אשר אליו יגיעו תלמידים ברצון ועם חיוך. בית ספר, שתוכנית הלימודים תוגש לתלמידים בצורה מעניינת ומושכת, ללא שעורי בית מפרכים וללא אימת מבחנים וציונים. בית ספר שיטפח מצוינות אישית, למידה ברמות שונות המותאמת ליכולות של כל תלמיד. בית ספר אסתטי, פורח, עם פינות למידה לא קונבנציונליות, עם מודעות לנושאי טבע, סביבה וחברה.
היא אספה סביבה צוות צעיר ובלתי מנוסה, אך מעודכן בתפיסות חינוכיות - חדשות, שהיה מוכן למשימה של הקמת בית ספר חדש וייחודי. הפעילות הראשונה שלהם כללה הכנת בית הספר לפתיחת שנת הלימודים. הם עבדו במהלך החודשים יולי ואוגוסט 1986, ועד תום אוגוסט – היה בידיהם מסמך שנהגה, עובד ונוסח על ידי כל הצוות וכלל הגדרה של ה"אני מאמין" הבית ספרי בתחום הלימודי, הרגשי והחברתי. בית הספר היווה, לאורך השנים, מוקד עלייה לרגל מכל מוסדות החינוך בארץ ואף אורחים רבים מחוץ לארץ הגיעו, כדי להתרשם וללמוד משיטות ההוראה החדשניות שהונהגו בו. רעיונות אשר יושמו בבית הספר לטבע סביבה וחברה, הופצו במערכת החינוך, נטמעו בה והפכו עם הזמן לנורמה.
דינה בנקלר ניהלה את בית הספר במשך 10 שנים, במהלכן זכתה בפרס החינוך על פועלה והישגיה בתחום החינוך. דינה הטביעה את חותמה באופי בית הספר ובשיטות ההוראה ובתקופתה עוצבה "רוח בית הספר". בשנת 1996 פרשה דינה לגמלאות.
ידיד לחינוך
כשפרשה ממערכת החינוך, אחרי 43 שנות עבודה, החליטה להמשיך לתרום לעתיד הדורות הבאים. בשנת 2007 הקימה דינה, יחד עם נמרוד אקרמן ומשה רביב את עמותת "ידיד לחינוך", שבמסגרתה מתנדבים גמלאים בבתי ספר. המטרה הייתה לסייע הן למערכת הקורסת מחוסר כוח אדם והן לגמלאים שמחפשים לתרום מזמנם ומהידע שלהם.
דינה עמדה בראש המזכירות הפדגוגית של העמותה, והובילה את פעילות הרכזים היישוביים של הארגון, כחונכת ומנחה רכזי קבוצות ומציגה את המיזם בפני אגפי החינוך היישוביים.
כשאמרה יום אחד, ״שצריך לדעת מתי ללכת״, קמה ופרשה מתפקידה כיו״ר המזכירות הפדגוגית בעמותה, אך כדרכה, באותה נשימה, ייסדה, בתוך עמותת ידיד לחינוך, את ״בית הלורדים״ לגמלאים בקריירה השנייה או השלישית שלהם, ומילאה אותו בצורה ובתוכן הולמים.
דינה נפטרה בט' באייר תשע"ט, 14 במאי 2019 ונקברה בבית העלמין הדרום.
בדברים לזכרה, אמר עליה משה רביב יו"ר עמותת ידיד לחינוך:”ללא צ'רצ'יל ונחישותו, ספק אם בעלות הברית היו מנצחות את הצורר. ללא ביל גייטס לא הייתה מיקרוסופט ועולם האינטרנט היה שונה. ללא דינה "ידיד לחינוך" לא הייתה אותה עמותה כפי שאנו מכירים אותה היום”.
פרסים והוקרות
- בשנת 2012 זכתה דינה בנקלר, ב"פרס יו"ר הכנסת" על מפעלה החינוכי.
- זכתה בפרס גמלאית מתנדבת מצטיינת וקיבלה את מגן סגנית השר לאזרחים ותיקים.
קישורים חיצוניים
- עמותת ידיד לחינוך
- מתוך עיתון הארץ באנגלית
- דינה בנקלר, סבתא, מה את עושה כשאת קמה בבוקר?, באתר ynet, 6 במאי 2009