David Bergman

ברגמן נולד למשפחה יהודית אתאיסטית בפריז. אביו התגייס לצבא הצרפתי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ואחר כך עבר לחיות עם אשה אחרת ומאז לא היו השניים בקשר רציף. ביולי 1942, במסגרת גירוש היהודים מפריז, תפסו הנאצים את אמו ושלחו אותה ברכבת לאושוויץ, שם נספתה כעבור שבועיים. ברגמן הסתתר תחילה אצל שכנה, ואחר כך אצל קרובי משפחה שמסרו אותו לארגון יהודי מחתרתי שהסתיר אותו בכפר נוצרי, שם חי בזהות בדויה.

כעבור זמן מה נלקח מהכפר לשווייץ על ידי ארגון הצלה יהודי. עם הגעתו לקה בדיפטריה ואושפז בבית חולים. כששוחרר עבר לבית יתומים בז'נבה, ואחת מנשות הקהילה היהודית טיפלה בו בסופי השבוע. בעקבות פגישה עם חיל מהבריגדה היהודית החליט לעלות לארץ ישראל וביוני 1945 הגיע לכפר הנוער בן שמן. הוא נישא טרם מלאו לו עשרים לרינה, והיה נשוי לה 35 שנה עד לפטירתה בשנת 1985. לזוג שלושה בנים, בהם הבמאי יהלי ברגמן.

את הקריירה החל כשהתגורר בקיבוץ נחשון, וראה בלוח המודעות הודעה על קורס במאים בגבעת חביבה. ולאחר דין ודברים עם הקיבוץ אושר לו לצאת לקורס. לאחר מכן התגייס ברגמן לצה"ל והחליף את גיורא מנור בתור מפקד להקת הנח"ל. הוא השתחרר בשנת 1958, כשהוא בן 27, ונסע ללמוד בשטרסבורג בימוי טלוויזיה וכמו כן למד תיאטרון בפריז ובברלין. כשחזר לארץ הצטרף לתיאטרון חיפה, שם ביים את ההצגות "היורש" ו"בן ערובה". בשנת 1972 הועלה בתיאטרון הבימה מחזה של ליליאן אטלן בהפקה של גיורא גודיק ובבימויו של ברגמן.

ברגמן לימד בבית הספר בית צבי ושימש כמנהל המוסד במשך תשע שנים (1972–1981). בשנות השבעים הוא היה שותף בעשיית הסרטים התיעודיים "המכה ה-81" (אשר היה מועמד לפרס אוסקר לסרט התעודה הטוב ביותר ב-1975) ו"הים האחרון" על בית לוחמי הגטאות, שזיכה אותו ואת חיים גורי בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

סיפור חייו תועד בסרטו הדוקומנטרי של מיכה שגריר "כמו מלכת אנגליה".

ברגמן מתגורר בנאות אפקה בתל אביב. בת זוגו היא הזמרת אורה זיטנר.

• דוד ברגמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דוד ברגמן, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• תמר אבידר, מסך ומסכה | "ברגמן הקטן" – במאי "בן ערובה", מעריב, 10 באפריל 1963
• עדותו של דוד ברגמן, סרטון, באתר YouTube: עדות שצולמה לרגל הדלקת משואה בעצרת הממלכתית ביד ושם בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה