Benjamin Brenner

בנימין ברנר (1900 - 1982) היה פסיכולוג, מחנך, מרצה וסופר עברי, בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית. חבר המועצה הפדגוגית הראשונה בישראל ומראשוני הפסיכולוגים בישראל. אחיו הצעיר של יוסף חיים ברנר.

בנימין ברנר נולד בנוביה מלינישבפלך צ'רניגוב, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) לחיה-רייזל (לבית מינץ) ושלמה. בנימין היה בן הזקונים של המשפחה שכללה את יוסף חיים, שמואל, אהובה (לובה), בתיה ומאיר. המשפחה הייתה ענייה, וילדותו עברה עליו בדלות קשה. שמהּ המקורי של משפחתו היה לובנוב; סבו, אב לשלושה בנים, שינה את שמות המשפחה של שניים מבניו ל'ברנר' ו'נרוצקי'. בעיירה קיבל ברנר חינוך מסורתי בחדר וישיבה, אך עקב "חוק המדינה" נאלץ לעבור לבית הספר הרוסי.

ביוני 1911 עלה לארץ ישראל יחד עם אחותו, לובה. יוסף חיים אמנם הזמין במכתבו למשפחה את מאיר ולובה לעלות לארץ ישראל, אך ברגע האחרון ויתר מאיר על מקומו לטובת אחיו הצעיר בנימין. יוסף חיים שיכן את אחיו בנוה צדק ורשם את בנימין לבית ספר "עזרה" מיסודו של פאול נתן. בית ספר זה לימד בשפה הגרמנית.

בספרו האוטוביוגרפי "גדולה היתה הבדידות" מתאר ברנר את ביקוריו אצל אחיו, יוסף חיים ברנר, שם התכנסו אורחים רבים וידועים, כמו: ר' בנימין, יעקב רבינוביץ, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, ש' בן ציון, שהתווכחו רבות, אך נתנו תמיד כבוד לדעתו של הסופר הידוע, יוסף חיים ברנר. בין המתכנסים היה "עלם אחד, בן גליציה, יפה תואר וחטוב פנים, בעל ראש מקורזל, שתקן ונוהג בנימוס רב". היה זה ש"י עגנון. ברנר ביקש מעגנון שילמד את בנימין גרמנית. כשהיה בנימין מגיע לביתו היה עגנון "שרוע [...] על בטנו על הרצפה וסביבו כל מיני ספרים: מדרשים, שאלות ותשובות, מסכתות של תלמוד וקבצים של פתגמים ומאמרי חכמה, והוא שוכב ומלקט מתוכם ניבים ופניני לשון"

ברנר מתאר בספרו גם את הווי החיים של היישוב בארץ ישראל של ראשית המאה העשרים, וחוויות שונות מילדותו, בין היתר, את הרפתקאותיו בקרב בני שבט א-תוואני שבנגב. הילד אומץ על ידי השייח ג'אבר מהשבט, ועבר לגור עמו בכפר. הוא תיאר את חוויותיו כרועה גמלים בכפר ואהבותיו הצעירות.

שנתיים לאחר עליית בנימין ולובה עלו לארץ גם אחותם בתיה שעברה לגור בבן-שמן, ולאחר מכן בקבוצת כנרת (שם הכיר בנימין את רחל המשוררת), ואחיו מאיר שהתיישב בחולדה.

עם סיום בית הספר "עזרה" החל בנימין ללמוד בבית המדרש למורים העברי בירושלים. בעקבות מלחמת השפות שהתחוללה בארץ, הוחלט ללמד בבית המדרש אך ורק בשפה העברית. עוד טרם סיום לימודיו, בהשפעת זאב ז'בוטינסקי, ברל כצנלסון ומשה סמילנסקי התגייס לגדוד העברי ושירת במצרים. ברנר השתחרר מהצבא הבריטי בשנת 1919 וסיים את לימודיו בסמינר. עם תום לימודיו הוא עבד בהוראה בטבריה, זכרון יעקב, נהלל ותל אביב. ב-1923 נשלח מטעם הסתדרות המורים בתור ציר לקונגרס המורים בברלין.

ברנר היה גם חבר פעיל בהגנה, ובמאורעות 1929 הגן על שכונת נוה שאנן בתל אביב.

מאוחר יותר יצא ברנר להשתלמות באוניברסיטת ברלין ואוניברסיטת לייפציג, והמשיך את לימודיו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שם קיבל תואר דוקטור לפסיכולוגיה ואף כתב את ספרו " The effect of immediate and delayed praise upon learning" (האפקט של שבח מיידי ושבח מאוחר שניתנו על למידה) בהוצאת האוניברסיטה. מחקרו לתואר דוקטור זכה בפרס מטעם האגודה הכל-ארצית של ארצות הברית למחקר בפסיכולוגיה.

בשנות העשרים הוא החל לפרסם סיפורים ורשימות, ולאחר מכן מאמרים ומחקרים בענייני חינוך. כתב מאמרים בכתב העת "הד החינוך", בעיתון "הפועל הצעיר" ב"החינוך", ב"אשיות".

ב-1932 ייצג את המורים הישראלים בקונגרס המורים בדנוור שבקולורדו. בחו"ל היה מרצה בפסיכולוגיה ובפדגוגיה במוסדות חינוך לעם. ב-1939 נישא בנימין ברנר לאסתר לבית גולדברג.

ברנר שימש זמנית מורה לפסיכולוגיה בפקולטה לחקלאות (ברחובות) של האוניברסיטה העברית, ולאחר מכן היה מורה בבית המדרש למורים בבית הכרם ובסמינר לוינסקי. היה זמן-מה יו"ר סניף מורי ירושלים. לאחר פרישתו לימד במדרשת שדה בוקר.

בשנת 1952 מונה על ידי שר החינוך, בן-ציון דינור, לוועדה הפדגוגית הראשונה של ישראל.

ספרו "עבודה עצמית בחשבון לכיתות א-ד", אושר על ידי מנהל אגף החינוך הדתי לשימוש בבתי ספר של החינוך הממלכתי דתי. "ספר הדידקטיקה לכתה א'" יצא במספר מהדורות.

בנימין ברנר נפטר בשנת 1982. הוא היה נשוי לאסתר גולדברג, בת למשפחה ותיקה מירושלים. הוא הותיר אחריו בן, ד״ר שמואל ברנר, ושלושה נכדים - אילון, דפנה, גילי ברנר.

• השיעור: יסודותיו ובנינו, הוצאת קוהלת, תש"ד
• הלמידה: יסודות ודרכים, הוצאת קוהלת, תש"ה
• המשמעת בבית הספר, הוצאת קוהלת, תש"ג
• החנוך במפנה, הוצאת עבר, 1947
• התורשה והסביבה כגורמים המעצבים את האישיות, הוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשכ"א
• ספר הדידקטיקה לכתה א', יחד עם רחל צברי, הוצאת קריית ספר, 1953
• עבודה עצמית בחשבון: על יסוד חוברותיה של ע' ברטלט, הוצאת אמנות, 1958
• ענינים בחינוך, הוצאת קריית ספר, 1960
• גדולה היתה הבדידות, הוצאת עם עובד, תשל"ח

• שרה כ"ץ, רבה וגדולה היתה העלילה, בתוך: מאזנים, סיון תשל"ח, עמ' 63–65 (נמצא באתר JSTOR)
• יצחק בר יוסף, שמעתי כילד מפי סבתא שהיה לנו בן משפחה סופר מפורסם, מוזר, מתבודד, בתוך: הארץ ספרים, ינואר 2019.

• דוד תדהר (עורך), "ד"ר בנימין ברנר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4000
• ספריו של בנימין ברנר בספרייה הלאומית
• בנימין ברנר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הספרים של בנימין ברנר, באתר "סימניה"
• בנימין ברנר באתר מכון גנזים
• איפה, איפה, איפה ה-כיפה?, או: צייר לי כיפה באתר מכון גנזים
• לא לשם טיול באנו, כי אם להילחם באויב העצום, באתר מכון גנזים