Baruch Posner

ישראל ברוך פוזנר (ביידיש: פוזנער; ידוע בכינוי ר' ברוך; נפטר ב-6 באוקטובר 1791) היה מחסידי הבעל שם טוב. אביו של רבי שניאור זלמן מלאדי ושל הרב יהודה לייב מינוביץ'. גיבור ספר הזכרונות מאת יוסף יצחק שניאורסון.

ישראל ברוך פוזנר נולד לאב תלמיד חכם ששימש כ"מלמד", ולאמו רחל. משפחתו באה במקור מהעיר פוזנן שבפולין שם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. הוריו עזבו את המקום עקב התפשטות תנועת ההשכלה היהודית באזור. הוא נקרא על שם סבו מצד אמו, שכונה "ברוך הבטלן" עקב פרישותו מענייני העולם ודבקותו ברוחניות. בספר הזכרונות נכתב כי ברוך היה ילד בריא והתפתח יפה מבחינה גופנית ונפשית, וכי אביו נהג לטייל עמו על גדות נהר הדווינה והשדות, שם התגברה אצל ברוך האהבה לטבע והתשוקה להתבודדות.

על פי האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, ברוך נולד בעיר ויטבסק שבבלארוס שהייתה תחת שלטון האיחוד הפולני-ליטאי, בעוד שלפי הסופר מרדכי טייטלבוים הוא נולד בחבל גליציה.

בנוגע לשם אביו, מספר מקורות מציינים את השם אברהם או קדיש, בעוד יוסף יצחק שניאורסון ואחרים מציינים את השם שניאור זלמן. המצבה המיוחסת לברוך תומכת בטענה כי שם אביו היה אברהם, וכן מכתב ההרשמה של בנו לחברה קדישא של ליוזנה.

כשהיה ישראל ברוך בן ארבע, מסר אותו אביו ללימודים תורניים אצל ה"מלמד", שם היה חריג בשל גילו הצעיר. כעבור שנה, לאחר שרכש בקיאות בחלקים גדולים מספר התנ"ך, מסרו אביו למלמד אחר על מנת שילמדו תלמוד בבלי, וכשהגיע לגיל שבע צרפו אביו לכיתת הלימוד שלו עצמו כשגם שם למד לצד חבריו ללימודים הגדולים ממנו.

בהגיעו לגיל בר מצווה ברוך כבר היה בקיא במספר סדרי משנה, ידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד הבבלי, והיה מסוגל ללמוד סוגיות תלמודיות בכוחות עצמו. בשל כך איפשר לו אביו ללמוד לבד והסתפק בהנחיות כלליות וקביעת סדר הלימוד שלו, בעוד ברוך היה לומד לבדו.

התייתמות ונדודים

כשהגיע לגיל 14 חלתה אמו במחלת הקדחת ומתה כעבור מספר חודשים, וכעבור חצי שנה מת גם אביו מאותה מחלה. ברוך ואחותו עברו להתגורר בבית דודתם פריידא ובעלה קדיש ששכן בעיר. כעבור תקופה, הודיע ישראל ברוך לפריידא וקדיש על החלטתו לעבור למקום בו יוכל ללמוד תורה בצורה מעמיקה והחל בנדודיו על פני ערים ועיירות בסביבת ויטבסק. כאשר משה, אביו של שלמה זלמן, שמע על מות בנו, הוא שלח שליח אל ויטבסק על מנת להביאם אל ביתו אך באותה עת, הנער ברוך כבר עזב את העיר.

נדודיו של ברוך ארכו במשך 3 שנים, ובכל מקום אליו הגיע, נכנס קודם אל בית המדרש על מנת ללמוד. הוא סירב ליהנות מהטבות הקהילות היהודיות שיועדו ללומדים ולמחייתו נהג לעבוד בעבודות מזדמנות כגון חוטב עצים, שואב מים או כעוזר לסוחרים ביום השוק.

כשהיה בן 17 הגיע ברוך לעיירה ליוזנה, שם התיישב בבית המדרש ולמד בוקר ולילה תוך שהוא משתמש בחסכונות שצבר על מנת לממן את מחייתו. בתקופה זו נהג לסייע לשמש בית המדרש בעבודות הניקיון והתחזוקה של המקום תוך שהוא מסרב לקבל ממנו תמורה כספית.

חזרה לליוזנה ונישואים

לאחר תקופה בה חי חיי דוחק ולאחר שחסכונותיו החלו להיגמר, התיידד ברוך עם גנן בשם אברהם שהציע לו בתמורה למקום מגורים, מזון וכסף לסייע לו בעבודת הגינון וכן לשמש כשומר בפרדס. בניסן של אותה שנה עזב ברוך את ליוזנה, כשבחג הפסח שהה בדוברומיסל ולאחר מכן המשיך לויטבסק, שם הצטרף לישיבה בה היה גיסו, יוסף יצחק, אחד מראשיה בעוד שלמחיתו עסק ברוך בבניה. בקיץ של אותה שנה הגיע אברהם אל ויטבסק והציע לברוך את בתו רבקה לאישה, ברוך הסכים להצעה בתנאי שאברהם יבנה לו ולאשתו בית, שלא יינתן לו נדוניה או מתנות נישואים ושהוא ואשתו יתפרנסו בעצמם וללא עזרתו של אברהם. לבקשת אחותו ודודתו של ברוך, אברהם העניק לחתנו חלקת אדמה באזור ליוזנה על מנת שיוכל לעסוק בגינון כפי שרצה.

בשנה שעברה בין השידוך לחתונה נשאר ברוך ללמוד בישיבה בויטבסק כפי שסוכם בשטר התנאים והמשיך לעבוד בעבודות בניה. בשנה זו החל גם ללמוד את ספרות המוסר.

לפי המסורת שסיפר יוסף יצחק שניאורסון, החופה התקיימה בתאריך י"ז באלול תק"ג (6 בספטמבר 1743) בעוד סעודת החתונה עצמה הייתה בי"ח באלול על פי בקשתו של ברוך. לפי אותה מסורת, לאחר שבמשך שנה לא הצליחו להביא ילד, נסעו הזוג אל הבעל שם טוב באלול תק"ד (1744) על מנת להתברך מפיו. הבעל שם טוב הבטיח לזוג כי בשנה הבאה, בתאריך י"ח באלול תק"ה, ייולד להם בן.

הולדת בניו

ישנן כמה גרסאות לגבי תאריך הולדת בנו הבכור של ישראל ברוך, שניאור זלמן מלאדי. הביוגרף חיים מאיר היילמן נטה לקבוע את תאריך הלידה בי"ז בכסלו תק"ז (30 בנובמבר 1746), וכך גם גם ההיסטוריון עמנואל אטקס והסופר מרדכי טייטלבוים ציינו שנה זו. על פי המסורת שסיפר יוסף יצחק שניאורסון, שניאור זלמן נולד בתאריך י"ח באלול תק"ה (15 בספטמבר 1745), כך גם ציין האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון שהוסיף כי התיארוכים האחרים הינם ככל הנראה תוצאה של הערכה שגויה. החוקר יהושע מונדשיין כתב שככל הנראה, שנת תק"ז היא "משנה ראשונה" ואחריה גם תק"ה וכי מעדות שניאור זלמן עצמו בעת מאסרו עולה שנולד בסביבות תק"ט. מספר מקורות מציינים כי הלידה קרתה בליוזנה, ברשימות מנחם מנדל שניאורסון צוין כי ספק נולד בליוזנה, ספק נולד בפוזנן, ובמגילת י"ט כסלו נאמר כי הוא נולד בסביבות ליוזנה וויטבסק.

על פי מספר מקורות, רוח הקודש נכנסה בברוך וקרא לבנו בשם "שניאור" המסמל שני אורות, אך יש המפקפקים בכך.

על פי יוסף יצחק שניאורסון, הבנים מרדכי ומשה נולדו לפני שניאור זלמן. אך ממקורות אחרים מובן כי הבן משה נולד לאחר אלול תקי"ח.

בן הזקונים של ישראל ברוך ורבקה היה יהודה לייב מינוביץ'. לדברי יוסף יצחק שניאורסון, בשם אביו רבי שלום דובער, יהודה לייב היה צעיר מאחיו שניאור זלמן בארבע שנים, ולפי זה נולד בערך בשנת תק"ט (1749) לפי המסורת הרווחת בקרב החסידים.

בניגוד למסורת המקובלת, קיים מקור המציין כי שניאור זלמן היה בן הזקונים במשפחה.

אחרית ימיו והמעבר להונגריה

לאחר שהקים שניאור זלמן את חסידות חב"ד, נהג ישראל ברוך לבקרו כמה פעמים אך ביקש ממנו לא לחשוף את עובדת היותו אביו למעט פעם אחת.

על פי המסורת המקובלת, ישראל ברוך לא קיבל בעין יפה את העובדה שבנו הבכור חולק לו כבוד ועומד בפניו, משום שטען שאין זה ראוי שאדם ש"שכינה מדברת מתוך גרונו" יעמוד בפניו. לבסוף עזב ברוך את ליוזנה וחזר לנדודים, עד שהגיע לעיר וינוהרדיב (סעליש) שבממלכת הונגריה, שם נענה להצעה של אחד מהתושבים להתגורר בביתו. ברוך שימש כמלמד, בעוד תושבי המקום לא היו מודעים לזהות בניו.

על פי ההיסטוריון יקותיאל יהודה גרינוולד, ברוך עזב את אזור ויטבסק משום שלא ראה בעין יפה את התקרבות בניו לתנועת החסידות, ועבר להונגריה, היכן שעוד לא התפשטה תנועת החסידות, שם שימש כמלמד במוקצ'בו ולאחר מכן בוינוהרדיב.

פטירתו

בניגוד לכל שאר המקורות, מיכאל פרומקין מציין בספרו כי ברוך נפטר בעת שבניו היו קטנים, אך חוקרים אחרים מציינים כי הדבר נכתב ללא בסיס.

על פי המסורת המקובלת, כשהגיע זמן פטירתו, שאלו אותו האם יש לו בנים כדי להודיע להם וענה להם ברוך כי 4 בנים יש לו, כולם רבנים ונמצאים במדינת רוסיה. לשניים צריך להודיע, לאחד מספיק רק לרמוז, והרביעי יודע כבר ואין צורך להודיע לו. מסורת אחרת טוענת כי ברוך ענה שיש לו בן אחד שאין צריך להודיע לו, ואותו בן יספר לשאר אחיו.

לאחר שנפטר בוינוהרדיב ב-6 באוקטובר 1791 (ח' בתשרי תקנ"ב), קברו אותו אנשי העיר בחלקה חשובה והחברה קדישא הקימו מצבה במקום. כשנודע לשניאור זלמן על פטירת אביו הוא שלח שליח שימסור כסף לאדם שאירח את אביו במשך השנים ולחברה קדישא על הוצאות המצבה. מרדכי טייטלבוים כתב כי ברוך נפטר בין תק"מ לתקנ"ה.

על פי המסורת, ישראל ברוך היה מחבורת הצדיקים הנסתרים ומתלמידי הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות. ברשימות מנחם מנדל שניאורסון מצוין כי ברוך חשש מלהתיישב בליטא מכיוון שחברי הקהילה היהודית במקום התנגדו לבעל שם טוב.

יקותיאל יהודה גרינוולד כתב כי לאחר מותו של ברוך בא שניאור זלמן יחד עם עוד עשרה אנשים וביקש מחילה על גבי קבר אביו, ומוכיח מכך שברוך התנגד לתנועת החסידות בה הלכו בניו. שלמה אנגלרד הפריך טענה זו וכתב כי בקשת מחילה נהוגה בקרב בנים שלא יכלו להשתתף בהלוויית אביהם, וכן טענת גרינוולד מנוגדת למסורת המקובלת שברוך פגש את הבעל שם טוב.

במספר מקורות שונים הופיע נוסח מצבתו של ברוך עליה נכתב: ”איש תם וישר הרבני המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ אברהם ז"ל, נפ' ח' לחדש תשרי שנ' תקנ"ב”.

החוקר דוד צבי הילמן פקפק בזיהוי המצבה והביא בתור ראיה כי בכתבי שניאור זלמן הוא מוכר רק בתור "ברוך" ללא שמו השני, כמו כן, שם אביו היה שניאור זלמן ולא אברהם, ובנוסף, הילמן טוען כי שלושה מנכדיו שנקראו על שמו היו בחיים בשנה זו ומכך מוכח שרבי ברוך נפטר לפני שנת תקנ"ב. הילמן מתערך את פטירת ברוך בין תקמ"ב לשנת תק"נ.

במבוא לספר אגרות קודש - אדמו"ר הזקן הביא העורך שלום דובער לוין בתגובה לטענות לגבי אמינות המציבה את עדותו של רבי ישעיה הורביץ ששמע מאביו על כך ששם אבי שניאור זלמן מלאדי היה "ישראל ברוך" ורק לאחר שנעשה תלמידו של ישראל בן אליעזר חדל מלהשתמש בשם "ישראל" מחשש לעבור על הלכת הרמב"ם "הקורא לרבו בשמו".

שלמה אנגלרד הביא גם עדויות מפי בני משפחתו של ברוך המציינים גם הם כי שמו היה "ישראל ברוך".

בנוגע לשם אביו של ברוך הביא לוין את שכתב חיים מאיר היילמאן בספר בית רבי שיש אומרים שאברהם היה שמו של ברוך. וגם הביא מכתב ההרשמה של שניאור זלמן שניאורסון לחברה קדישא של ליוזנה שם מכונה אביו בתור "ברוך בן אברהם".

בקשר לנכדיו של ברוך הקרואים על שמו בשנת תקנ"ב הוכיח לוין כי אלו לא היו נכדיו, וציין כי ידועים שלושה נכדים שנולדו בין תקמ"ט לשנת תקנ"א שלא נקראו על שם סבם, ומאידך שלושה נכדים אחרים אשר נולדו לאחר תקנ"ב וכן נקראו על שם סבם. מתוך כל זאת קובע לוין כי סביר להניח שזוהי מצבת ברוך, אביו של שניאור זלמן.

שלמה אנגלרד הוסיף כי אין די בטענות הילמן כדי להפריך את המסורת המושרשת בקרב יהודי וינוהרדיב ומלווה במעשיות ובסיפורים אשר רובם אושרו על ידי אדמו"רי חב"ד.

בעת חיבור אגרות קודש - אדמו"ר הזקן ביקש רבי מנחם מנדל שניאורסון מהעורכים למצוא תמונה ממצבת ישראל ברוך פוזנר ולהדפיסה כחלק מהמבוא לספר ובקשתו קוימה.

בשנת 2012 יצא לאור אגרות קודש - אדמו"ר הזקן במהדורה מחודשת ושולבה בו תמונה ברורה יותר של המצבה. בתשמ"ט נבנה אוהל על גבי קברו של ישראל ברוך.

בנוסף, קיימת מסורת כי ברוך ביקש מהחברה קדישא לפני מותו כי על מצבתו ייכתב רק ”ברוך” וכי כך היה. שלמה אנגלרד כותב כי על פי המצבה הידועה לנו, ייתכן שלא קיימו את בקשת ברוך, או שקיימו ושינו לאחר תקופה, אולי בעקבות בקשת בנו.

כינוי ושם משפחתו

בספרות חסידות חב"ד נהוג לכנותו בשם המקוצר, "ר' ברוך". על פי מרדכי טייטלבוים הוא היה ידוע בשמו ובשם אביו בלבד, בעוד מספר מקורות אחרים מציינים כי שם שם משפחתו היה פוזנר (במקור: פוזנער), על שם מקור מוצא משפחתו מהעיר פוזנן.

בנו מרדכי וצאצאיו המשיכו לשאת את שם משפחת פוזנר, בעוד בנו שניאור זלמן מכונה במסמכים ממשלתיים בתור "שניאור בורוכוביץ" על שמו של אביו.

יחוסו

הביוגרף חיים מאיר הילמן בספרו "בית רבי" מונה את ברוך בתור דור שביעי למהר"ל מפראג, בעוד על פי מנחם מנדל שניאורסון הוא נמנה בתור דור שישי למהר"ל אשר מיוחס לדוד בן ישי. מרדכי טייטלבוים מציין כי יחוס זה אינו מאושר על ידי תעודות רשמיות או כל הוכחה מדויקת אחרת. גם שלמה אנגלרד העלה ספקות בנוגע לייחוס ברוך למהר"ל מפראג אך ציין כי מכיוון שברוך הוא נינו של ר' יהודה מקוואלי על פי המסורת המקובלת, אזי הוא מתייחס בכל אופן לדוד המלך. שכן ר' יהודה היה צאצא לרבי יהודה הנשיא המיוחס לדוד המלך.

על פי עדות אחד ממשפחת שניאורסון, ישראל ברוך יוחס לרבי שלמה יצחקי על פי הצמח צדק וחיים אברהם חקר. בנוסף, סופר כי שמואל שניאורסון הוכיח יחוס זה בעת ששהה בפראג. שלמה יצחקי עצמו מיוחס לדוד בן ישי.

ילדיו

לישראל ולרבקה פוזנר היו ארבעה בנים, כולם נתמנו לרבנים:

• שניאור זלמן מלאדי - מייסד חסידות חב"ד ומחבר ספר התניא ושולחן ערוך הרב.
• יהודה לייב מינוביץ' - רבה של ינוביץ' ומחבר ספר שארית יהודה.
• מרדכי פוזנר - רבה של אורשה.
• משה - רבה של ברודניה ולאחר מכן רבה של לפל וכן של רודניה.

בנוסף לארבעת הבנים, ידוע שנולדה לברוך ורבקה עוד בת אחת. בספר "תולדות משפחת הרב מלאדי", "ספר הצאצאים" וספר "שם ושארית" מצוין כי שמה היה "שרה", בעוד ב"אגרות קודש אדמו"ר האמצעי" היא מכונה בשם "לאה". כל המקורות מודים שאותה בת התחתנה עם ישראל קוזיק.

עץ משפחתו

ספר הזכרונות הוא ספר בעל שני חלקים שחובר בידי יוסף יצחק שניאורסון, מנהיגה השישי של חסידות חב"ד וצאצא של ישראל ברוך. הספר כולל את זכרונותיו של יוסף יצחק כפי ששמעם מסבתו הרבנית רבקה, ומדודו שניאור זלמן אהרן שניאורסון. פרקי הספר מתמקדים בימיה הראשונים של תנועת החסידות וחסידות חב"ד, ומתאר באריכות את תולדותיו של ברוך מליוזנה, מי שלימים יהיה אביו של מייסד חסידות חב"ד, תוך שהוא מפרט את התהליכים שעבר ברוך בנפשו ומציין אנקדוטות מחייו.

שניאורסון מתאר כי ישראל ברוך סלל לעצמו דרך אשר רק מעטים מסוגלים לצעוד בה מבלי להינזק, תוך ויתור על כל עזר וסיוע מאדם אחר, ומציין כי ברוך תרם רבות לעיצובה של שיטת חב"ד בצדקתו ובאורח חייו. עוד הוסיף כי ברוך לא נזקק לתשומת לב מאחרים והיה אדם קר, עד אשר נחשף לתורת המוסר.

את סיפור תולדות ישראל ברוך בנערותו תיאר שניאורסון כדוגמה לקושי דרגתו ולסבל שעובר הצדיק. כמו גם את הסבל שעובר הצדיק עד אשר מגיע לדרגתו הרוחנית. הוא הוסיף כי הוא משמש דוגמה לעקביות, אופי יציב, החלטיות, וקישור גוף עם נשמה, רוחניות עם גשמיות. הוא תואר כמי שידע לחבר בין שני העולמות השונים, הגשמי והרוחני, עולם הנפש ועולם החומר, הגוף והנשמה, בהרמוניה מושלמת. וכן כאחד שהתברך במעלות גופניות, כתפיים רחבות, שרירים חזקים, קומה גבוהה ותואר נאה. עוד צוין כי הוא היה רגיש, וכי הוא בורך בשפה ברורה, קול נעים ושלט בשפה הפולנית.

ישראל ברוך השפיע על כמה ממנהגי חב"ד שיוחסו לו במקור, ביניהם הנוהג לקרוא מספר תהילים בכל הלילה שבין יום הראשון של ראש השנה ללילה השני, והנוהג אצל אדמו"רי חב"ד להתחתן ביום השישי.

• אדם בעל שם