Baruch Ben-Tovim

ברוך בן-טובים (10 בינואר 1885, ביאליסטוק – 4 בפברואר 1969, תל אביב) היה מאנשי העלייה הראשונה, היה מחלוצי הבנקאות בארץ ישראל ופעיל ציבור מוכר בטבריה ובתל אביב.

ביוגרפיה

אביו היה יצחק אייזיק בן-טובים (נכד הרב הגאון ר' שמואל חסיד מראסיין) ואמו שיינה חיה בת ר' מרדכי דודובסקי.

ביוני 1891 עלה לארץ ישראל כילד עם הוריו ושבעת אחיו ואחיותיו לרגל מינויו של אביו, על ידי הרב שמואל מוהליבר, כחבר בהנהלת המשרד הראשון של חובבי ציון ביפו, לצדם של יחיאל מיכל פינס וזאב טיומקין. המשפחה התיישבה ביפו. ב-1899 עברה המשפחה לירושלים ובה השלים את לימודיו התורניים בישיבה של ר' זרח ברוורמן במאה שערים, בישיבת "ישיבת תורת חיים" של רבי יצחק וינוגרד, ואת לימודיו הכלליים בבית הספר לכלכלה ע"ש פרינס עמנואל שנפתח אז בירושלים. ב-1904, כאשר בנק אנגלו-פלשתינה (אפ"ק) פתח את סניפו הראשון בירושלים, הוא התקבל לעבודה כאחד הפקידים הראשונים.

ב-1913 מונה על ידי הנהלת הבנק להקים ולנהל את הסניף החדש שנפתח בטבריה. זה היה הסניף השביעי של הבנק, קדמו לו הסניפים ביפו, ירושלים, ביירות, חברון, חיפה וצפת. בן-טובים הצליח עד מהרה לרכוש לקוחות מבין התושבים, ממושבות הברון, ממשקים וקיבוצים והרגיל אותם לעמוד בתשלומי החובות ולתת ביטחונות מתאימים להלוואות שקיבלו. הבנק בניהולו עזר בפיתוח המסחר עם סוריה דרך גשר בנות יעקב.

הוא התערה במהרה בקהילה הטבריינית וכתלמיד חכם בעל קול ערב היה נוהג לעבור לפני התיבה בבית הכנסת בשבתות ובחגים. עדות שנשתמרה לדבקותו במסורת ישראל היא שבעת שכיהן כסגן ראש עיריית טבריה ב־1923 דחה הזמנה להשתתף בפגישה עם מזכיר ממשלת המנדט בבניין העירייה בל"ג בעומר, משום שקבע לנסוע להילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון.

רעייתו חנה בן-טובים, ביחד עם חברתה הטובה דבשה ארליך, רעיית המורה אשר זליג ארליך, יזמו את הקמת בית הספר למלאכה ולתפירה בטבריה, שסיפק השכלה מעשית ולאחר מכן מקורות פרנסה למשפחות רבות בטבריה ובאזור.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הטילו האנגלים מצור ימי על השלטון הטורקי בארץ ישראל, דבר שגרם למחסור גדול ולרעב בטבריה. בעיר פרצו מחלות ואלפים מבין תושביה מתו. יהודי ארצות הברית הקימו את "ועד הסיוע האמריקאי" ושלחו אספקה באוניה "וולקן". בראש המבצע עמד ד"ר ארתור רופין ומלאכת החלוקה הוטלה על סניפי בנק אפ"ק. בן-טובים מונה לראש מבצע החלוקה בטבריה ובאזור. בשלב מסוים הורה השלטון הטורקי על סגירת סניפי הבנק, גם בטבריה, אבל ברוך ועמיתיו מצאו דרכים יצירתיות לפעול במחתרת, לעיתים תוך סיכון חיים. בביתו הוא פתח משרד מיוחד לחלוקת כספים שנתקבלו מקרובים ובני משפחות מאמריקה - לקרוביהם בטבריה והסביבה. החיפושים בביתו של בן-טובים הפכו לדבר שבשגרה, הוא נעצר פעם אחר פעם אך שוחרר על ידי המושל הטורקי של טבריה לאחר "ששיתפו" אותו במצרכי מזון שהגיעו מאמריקה. "ד"ר ארתור רופין, שישב כגולה באיסטנבול, הצליח לארגן משלוחי כסף גדולים דרך גרמניה באמצעות קצינים של הצלב האדום הגרמני שבראשו עמד הד"ר תאודור זלוציסטי. כספים אלה עברו דרך הקונסול הכללי הגרמני בבירות, ומדי פעם הוטל עלי התפקיד הקשה לנסוע לבירות ולקבל מהקונסול את הכסף בזהב ממש ולהעבירו בסתר לטבריה. מנהלו הראשי א.ז. הופיין השתתף פעמיים בנסיעות האלה. הדרך לבירות וחזרה הייתה קשה מאוד".

בשנת 1917 המצב החמיר מאוד עם לכידת רשת הריגול של נילי. העיר טבריה הוקפה על ידי כוחות טורקיים גדולים שפתחו בחיפושים מבית לבית. אחד מראשי הרשת, אהרון אהרונסון, עמד בראש "ועד הסיוע האמריקאי" באזור הגליל ועל כן נפל חשד גדול על כל מי שהיה בקשרים אתו. באחד החיפושים בביתו של ברוך נמצא שטיח עליו הייתה רקומה תמונתו של הרצל, "הוכחה ניצחת" לתמיכתו בציונים. ברוך נכלא בטבריה, ביחד עם חברו המורה ארליך ואחר כך הועבר לנצרת בה סבלו רבים מהעצורים עינויים קשים. לאחר זמן הוחלט שכ-50 מהעצירים, כולל בן-טובים, ישלחו למשפט בדמשק. בדרך לא דרך הרעיות חנה בן-טובים, ביחד עם בנה התינוק אליעזר, ודבשה ארליך הגיעו ברכבת לדמשק. עם רדתן מהרכבת ב־16 בדצמבר 1917 הן התבשרו כי עומדים לתלות שני יהודים בככר העיר וליבן ניבא להן את הגרוע מכל. בהגיען למקום הן היו עדות לתליית אנשי נילי יוסף לישנסקי ונעמן בלקינד. הנשים הצליחו, לאחר תשלומי שוחד, לבקר את העצירים ולהעביר להם מזון ומכתבים. "יום אחד סיפרה חנה לדבשה, כי בביקורה האחרון אצל בעלה עם התינוק, יצא שכנו לתא השירותים וחנה נשארה עם ברוך לבדו. היא חלצה מיד את שני שדיה, האחד לתינוק והשני לבעלה. החלב החם והמתוק הרווה את שניהם והשכיח מהבעל את מצוקתו". כאשר הוסר לבסוף החשד מבן-טובים והוא כבר הורשה לחזור לטבריה הורה לפתע המנהיג הטורקי אחמד ג'מאל פחה לעכב את השחרור ולשלוח 21 איש לאיסטנבול. הם הוסעו מעיר לעיר ופוזרו ברחבי האימפריה העות'מאנית. בן-טובים ושניים מעמיתיו נשלחו לעיר בתומי שלחוף הים השחור, שם הועסק על ידי הצבא כמתורגמן.

במרץ 1919, רק לאחר שחרור העיר מהשלטון הטורקי, הורשה בן-טובים לחזור לטבריה, כשהעיר כבר תחת השלטון הבריטי. הוא חזר לנהל את סניף טבריה במשנה מרץ, כדי לאושש את הפעילות הכלכלית בעיר לאחר המלחמה ולקדם את ההתיישבות היהודית שהחלה לפרוח מסביב. הוא יזם את רכישת הבניין שהבנק פעל בו. כאות הערכה לפועלו המושל הצבאי הבריטי קפטן מודי מינה אותו ב-27 בנובמבר 1919 לסגן ראש עיריית טבריה, חבר מועצת העיר וחבר וועדת התכנון של טבריה. בעת הזו ראש העיר היה ערבי ורק שלושה מחברי המועצה ייצגו את הציבור היהודי. עד אז כל פרסומי העירייה ודו"חותיה לציבור היו אך ורק בשפה הערבית, ובן-טובים פעל לפרסומם גם בעברית ובאנגלית, כדי להנגישם לאוכלוסייה היהודית.

עוד בשנת 1914 השתתף בן-טובים במשלחת שנפגשה בטבריה עם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד וביקשה ממנו למכור ליהודי טבריה שטח קרקע על ההר מצפון לעיר, כדי לבנות עליו שכונה מודרנית חדשה. הברון הסכים ויפה את כוחו של הנרי (צבי) פרנק להסדיר את הרכישה. בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה וחלפו ארבע שנים עד שהמכירה יצאה לפועל. מיד עם שובו מגלותו לטבריה צורף בן-טובים לוועד של חברת "אחוזת בית" שנוסדה חודש קודם לכן, ב־27 בפברואר 1919, במטרה להקים שכונה יהודית ראשונה מחוץ לחומות. בהשוואה לירושלים או ליפו, טבריה איחרה לצאת מחוץ לחומה, בין היתר בגלל "דלות האמצעים של אוכלוסייתה היהודית והיותה נעדרת קבוצה משמעותית של יזמים."

במאי 1920 הוא נבחר לנשיא החברה, תפקיד בו כיהן עד שעזב את העיר לרגל מינויו למנהל הסניף הראשון של הבנק בתל אביב. בין היתר, החברה רכשה שטח קרקע מיק"א, שחולקה למגרשים והוגרלה בין המשתכנים; הוקמה רשת אספקת מים, שלצורך מימונה דאג בן-טובים לקבל היתר מיוחד מהנהלת הבנק שעדין ישבה בלונדון; נסללו כבישים, ניטעו עצים, שדרות וגנים. בן-טובים ניהל את התכתובת עם הנציב העליון סר הרברט סמואל כדי לקבל את הסכמתו לקריאת השכונה על שמו – "קריית שמואל". לפי הצעת ד"ר ארתור רופין, האדריכל הסקוטי הנודע פטריק גדס, הופקד על הכנת תוכנית האב, בשיתוף עם האדריכל יוסף טישלר.

ב-12 באפריל 1921 השתתף בן-טובים בהנחת אבן הפינה לבית החולים ע"ש פטר שוויצר במעמד הנדבן והנרייטה סולד.

ב-26 בנובמבר 1922 השתתף הנציב העליון בטקס הנחת אבן הפינה ל"קריית שמואל". בתחילת 1923 הוקמו 26 הבתים הראשונים.

ב־4 בנובמבר 2020 אישרה מועצת הוועדה הממונה של עיריית טבריה את החלטת וועדת השמות מ־20 בנובמבר 2020 לקרוא בטבריה רחוב ע"ש ברוך בן-טובים, כהוקרה לפועלו למען העיר. ב-12 בינואר 2022 הוסר הלוט מעל שלט הרחוב החדש בטקס שהתקיים בטבריה במעמד ראשי העירייה, נציגי בנק לאומי והמשפחה.

ב־1923 מונה בן-טובים למנהל הסניף הראשון של הבנק בתל אביב, שנפתח בבניין בקרן הרחובות הרצל ויהודה הלוי, מקום שבו שכן הסניף המרכזי של בנק לאומי עד 2021. היה זה הסניף הראשון של בנק כלשהו בעיר, שהוכרזה כעיר נפרדת מיפו רק שנתיים קודם לכן. הצורך לפתוח סניף בתל אביב נבע בעיקר מתנועת מעבר גדולה של תושבים יהודיים מיפו לתל אביב לאחר מאורעות תרפ"א. את ביתם בנו ברוך וחנה בן-טובים בקרן הרחובות אחד העם ומזא"ה, בנין אייקוני בעל מרפסת עגולה עם עמודים שתכנן האדריכל יוסף טישלר. בשנות ה-40 נוספו לו שתי קומות, ואחת הדירות הפכה ב־1948 לדירת השרד של הרמטכ"ל הראשון של צה"ל רב-אלוף יעקב דורי ובני משפחתו. הבית נמכר בתחילת שנות ה-80 ונהרס על ידי הרוכשים לפני שתקנות השימור בתל אביב נכנסו לתוקף.

ב־1926 מונה לעמוד בראש הסניף הראשי של הבנק ביפו. באוגוסט 1938 ניסו ערביי יפו לשרוף את הסניף, ואז פונה הבניין והוא עבר לעבוד מתל אביב. ברוך המשיך לנהל משם את עסקי סניף יפו עד יציאתו לגמלאות בסוף 1949, לאחר 45 שנות עבודה בבנק.

בתל אביב היה בן-טובים ממייסדי בית-הספר למסחר ("גימנסיה גאולה") ופעיל בהנהלת בית היתומים שיסד יעקב בלאושטיין. ניהל בהתנדבות את מחלקת הכספים של הליגה למלחמה בשחפת במשך כמה שנים. היה חבר בהנהלת לשכת המסחר ישראל-פולין ובמועצת התאחדות בעלי הבתים בתל אביב. רעייתו חנה הקימה את "אגודת נשים לגמילות חסדים" ועמדה בראש הנהלתה שנים רבות.

אחרי הקמת המדינה מונה לחבר בוועדה המייעצת למס הכנסה, שתפקידה היה להסדיר את תביעותיהם של מפקחי מס הכנסה מהאזרחים, והתנגדותם של אזרחים לתביעות, פעיל בוועד שוחרי האוניברסיטה העברית בירושלים.

נפטר בתל אביב ב-4 בפברואר 1969.

משפחתו

בן טובים נשא לאשה ב-1911 בירושלים את חנה בת הרב יעקב רבינוביץ', אז אב בית הדין באדינבורו. אחד מאחיה היה פרופ' לואיס יצחק רבינוביץ, הרב הראשי של דרום אפריקה ולימים סגן ראש עיריית ירושלים. אחותה נישאה לדוד הילמן, אחיה של הרבנית שרה הרצוג, רעיית הרב הראשי יצחק הלוי הרצוג, אמו של נשיא המדינה השישי חיים הרצוג וסבתו של הנשיא ה-11 יצחק הרצוג. שלוש מאחיותיה היו רופאות שגדלו בלונדון, אחת מהן, ד"ר פאני רבינוביץ', עלתה לארץ והייתה ממייסדות בית הספר לאחיות שליד בית החולים הדסה בירושלים.

שלושת ילדיו, כולם נולדו בטבריה, הם ד"ר אליהו בן-טובים (יליד 1914), שניהל במשך שנים רבות את המחלקה הכירורגית בבית החולים זיו בצפת; אליעזר בן-טובים (1916), איש ביטוח, לשעבר סוכן לוידס בתל אביב שפעל רוב שנותיו בארצות הברית; רחל מטלון (1922), אשת נתנאל מטלון, חבר מועצת עירית תל אביב יפו, שגריר ישראל באורוגוואי ובפרגוואי ובנו של משה יצחק מטלון, מבוני תל אביב.

אחיו הבכור הוא המורה והעיתונאי זלמן בן-טובים. ביתו היא המחנכת פועה מנצ'ל ונכדו הארכאולוג אהוד נצר. נכדה נוספת היא החלילנית עטרה בן-טובים ונינתו היא אילה בן-טובים, מוזיקאית בריטית הידועה בכינויה Sister Bliss. אחיו שמואל בן-טובים היה מראשוני שכונת תלפיות ובעל בתי מרקחת ליד שער יפו בירושלים ובאלכסנדריה. ילדיו הם האספנית והנדבנית אילה זקס-אברמוב; אריה בן-טובים, שהיה קונסול ישראל בניו יורק; רחל גרץ, אשת היינץ גרץ, שותפם של מאיר דיזנגוף ומאיר אריסון בחברת הספנות מ. דיזנגוף.

אחייניו (בני אחותו רבקה) הם רב-ניצב יחזקאל סהר, שהיה המפכ"ל הראשון של משטרת ישראל, אהרון סחרוב, ישראל סחרוב ואליהו סחרוב. שנים מאחייניו המשיכו את המסורת וכיהנו כמנהלי סניפים בבנק לאומי: שמואל מלך, בן-ציון מלך.

בין נכדיו: עו"ד מוריאל מטלון, יו"ר ועדת הניהול ובמשך כ-30 שנה השותף המנהל של משרד עורכי הדין, גורניצקי ושות'; שמואל בן-טובים, שכיהן כקונסול כלכלי בניו יורק, ציר כלכלי בלונדון וכראש המועצה המקומית כפר שמריהו.

לקריאה נוספת

• דוד תדהר (עורך), "ברוך בן-טובים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5178
• ברוך בן-טובים, "עיר חדשה", בספר "אשר היה", הוצאת משפחת ארליך, 1959, עמ' 203–205
• גרשון הל, "ברוך בן-טובים לגבורות – הבנקאי שהטורקים אסרו בעוון שטיח ציוני", עיתון הבוקר, 14 בפברואר 1965
• "מודעת אירושים של ברוך בן-טובים וחנה רבינוביץ", עיתון חירות ירושלים, 23 בנובמבר 1910
• שרה ורמי בן-ראובן, "נשים עבריות בדמשק 1917–1918", הוצאת ספרים אריאל, ירושלים (2010), עמ' 37–38
• ברוך בן-טובים, "פרקי זכרונות", אגרת - ארגון מנהלים ומורשי חתימה, 189–190, בנק לאומי לישראל בערבון מוגבל, עמ' 10–14
• דוד שיר, "בשולי זכרונותיו של ר' ברוך בן-טובים ז"ל", אגרת - ארגון מנהלים ומורשי חתימה, 191-2, בנק לאומי לישראל בערבון מוגבל, עמ' 12–14

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברוך בן-טובים בוויקישיתוף

הערות שוליים