Avraham Zakai

אברהם זכאי (27 בינואר 1923 - 6 באוגוסט 1989) היה המפקד הראשון של הפלוגה הימית של הפלמ"ח ואיש מוסד לעליה ב' באיטליה. עם קום המדינה גויס כקצין לחיל הים, בו מילא שורה של תפקידים, עד לתפקיד ראש מספן הציוד (רמחצ"ד) בדרגת אלוף-משנה. לאחר שחרורו מילא תפקידי ניהול בכירים, ביניהם פיקוח בנית אוניות ביפן, ניהול מכון דוד רפאל. בתפקידו האחרון היה המנהל הכללי של פרויקט השפד"ן.

הוריו של זכאי היו רחל מבית אהרונסון, שהייתה בתו של הרב אברהם הכהן אהרונסון (אחיו של הרב שלמה הכהן אהרונסון, רבה הראשון של תל אביב) ודוד ז'וכוביצקי, שהיה מורה בעיירה יהודית באוקראינה. הזוג עלה לארץ בשנת 1909 והתיישב במושבה קסטינה, שם מונה דוד למנהל בית הספר במושבה. דוד דיבר עברית רהוטה עוד מבית אביו ברוסיה הלבנה, והוא הנחיל את השפה גם לבניו. הוא הקים בחצרו תחנה מטאורולוגית ותיעד את האקלים בארץ ישראל. תצפיותיו, שנערכו במשך 60 שנה, זכו להכרה בינלאומית של המרכז לחקר השמש במצפה הכוכבים בציריך והתפרסמו בכתב העת של המצפה. דוד התמחה גם בתחום האסטרונומיה, כתב מדור אסטרונומי בעיתון דבר והיה ממייסדי אגודת האסטרונומים החובבים. במשך עשרות שנים היה בעל טור קבוע בשם "קצרות" בעיתון "דבר", והיה קרוב לחוגי הפועלים ובקשר אישי עם דוד בן-גוריון. זה האחרון שכנע אותו לעברת את שמו ל"זך", אך דוד בחר בשם זכאי. הוא מונה למזכ"ל הראשון של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. מתוך ראיית ההסתדרות כבסיס למדינה הועברו מוסדות ההסתדרות לירושלים ומשפחת זכאי השתכנה בשכונת הבוכרים, באותם ימים שכונה מפוארת ומרכז לפעילויות חברתיות, תרבותיות ומדיניות של היישוב העברי. ב-27 בינואר 1923 נולד אברהם זכאי, בירושלים, ילדם השלישי של דוד ורחל, אח ליעקב ולחנה.

לימים עברה משפחת זכאי לגור בתל אביב, ליד משפחות רמז ובן-גוריון. יחד עם המחויבות לתנועת הפועלים, נשמרה הזיקה ליהדות. דוד זכאי היה מבאי בית הכנסת "הצפון" ברחוב בן-יהודה בתל אביב וניהל בית מסורתי.

כמרבית ילדי תל אביב באותה תקופה, בילה זכאי שעות רבות בחוף הים. יחד עם אחיו יעקב בנה חסקה ודגמי סירות מפרש להשטה בירקון. למד בבית הספר תל-נורדאו והמשיך בגמנסיה הרצליה, במגמה ריאלית חקלאית. את העבודה המעשית ביצעו יום בשבוע במקוה ישראל. מגיל עשר הצטרף לתנועת הנוער מחנות העולים.

• משפחת זכאי מימין לשמאל אברהם, האחות חנה האם רחל, האח יעקב האב דוד זכאי ואירמה רעייתו של יעקב, פסח תש"א.

• אברהם זכאי נושא את דגל תנועת המחנות העולים במצעד אחד במאי 1937

בשנת 1936 בהיותו בגיל 13, הושבע זכאי כחבר בארגון ההגנה והוצב ליחידת קשר שמפקדה היה אהרון רמז. אברהם הצטרף לסקציה הימית של הפועל שפעלה בירקון. ההצטרפות לסקציה הימית לא הייתה מקובלת על המחנות העולים וזכאי וחבריו, גד קמפינסקי ויצחק (אייק) אהרונוביץ', נקראו לבירור שתוצאתו הייתה אישור השתתפותם של חברי התנועה בסקציה הימית וייעודם לקיבוצים המוקמים והנמצאים לחוף הים. המדריכים בסקציה הימית, ובהם שמואל טנקוס (לימים אלוף ומפקד חיל הים) ודב מגן, עסקו גם בהעפלה והסיפורים הלהיבו את רוח החניכים.

ב-1 בספטמבר 1939 השתתף זכאי, יחד עם חבריו, בהורדת מעפילי אוניית המעפילים טייגר היל. היה זה היישום הראשון של ההכשרה לפעילות ההעפלה. לאחר סיום הלימודים בגימנסיה הרצליה בשנת 1940 נשלח זכאי על ידי המחנות העולים לקומונת המדריכים של התנועה בחיפה. החברים הועסקו באמצעות סולל בונה בעבודות ביצורים בבתי הזיקוק בחיפה ובעבודות שונות בנמל חיפה. ב-1941 התמנה זכאי לחבר המזכירות הארצית של המחנות העולים בתל אביב, והיה בין אלה שיזמו ופעלו לצרף את חברי התנועה לארגון ההגנה. בשנת 1942 יצא עם חבריו לחדש את ההתיישבות בקיבוץ חמדיה בעמק בית שאן. באותה שנה יצא לקורס מפקדי כיתות של ההגנה שהתקיים בקיבוץ רמת יוחנן.

פלמ"ח ופלי"ם

ערך מורחב – פלי"ם

בחודש יולי 1942 גויס זכאי לפלמ"ח ונשלח לקורס מפקדי מחלקות בג'וערה, אותו סיים באוקטובר 1942. בינואר 1943 נשלח זכאי לקורס מפקדי סירות של הפלמ"ח בקיסריה. הקורס נמשך כ-10 שבועות והיה בפיקוד יעקב סלומון. זכאי שימש כמדריך ספורט בקורס בנוסף להיותו חניך ואף נבחר לשמש כמזכיר הקורס. באפריל 1943 נפתח הקורס השני למפקדי סירות וזכאי היה אחד המדריכים בו. משתתפי הקורס למדו השטת סירות מפרש ומנוע, תחזוקת ציוד ימי, חוקי שיט בינלאומיים, מטאורולוגיה ודגלי הקוד הבינלאומי. דגש מיוחד הושם על ארגון המעפילים והורדתם מהאוניות לחוף. האקונומית של קיבוץ שדות ים הייתה חנה סנש וזכאי, כמזכיר הקורס, היה בקשר ישיר איתה.

מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, החליט שכל אנשי הפלמ"ח יעברו קורס ימי קצר של שבועיים כדי שיוכלו לסייע במבצעי הורדת מעפילים בהם נדרש כח אדם רב. ואולם, מטעמי העדפה בין מפלגתית, נשלח זכאי לפקד על מחלקה בקיבוץ תל יוסף במסגרת פלוגה ד'. בסתיו 1943 עבר זכאי עם המחלקה לגבעת ברנר והמשיך בתפקיד זה עד סוף השנה.

המחלקה הימית

במטה הפלמ"ח התגבש הצורך במסגרת ימית נפרדת ובראשית שנת 1944 הוקמה המחלקה הימית של הפלמ"ח במסגרת פלוגת המטה. כוח האדם של המחלקה כלל את מסיימי שני הקורסים למפקדי סירות אליהם הצטרפו בוגרי אגודות ימיות ומספר חיילים יהודים מהצבא הבריטי. המחלקה התארגנה בנמל חיפה שנשלט על ידי הבריטים והועסקו בו ערבים רבים, והכוונה הייתה שאנשיה יעבדו בנמל ויתאמנו בעבודה ימית מעשית. זכאי מונה כמפקד המחלקה הימית ועיקר משימתו הייתה לשמור על האינטרסים היהודים בנמל ולהגן על העובדים והרכוש היהודי בו. חלק מאנשי המחלקה עלו על אניות סוחר וספינות דיג כתחליף לעבודתם במשק. נוכחות קבוצת בחורים צעירים שינתה את המאזן בנמל ונתנה הרגשת ביטחון לעובדים היהודים.

במקביל נעשו הכנות ותוכננו נקודות הנחתה לקבלת אוניות מעפילים בחופי ישראל. פיקוד המחלקה חזר לקיסריה לאימונים וממנה יצאו בסירות דיג לערוך מיפוי טופוגרפי של חופים מתאימים להנחתת מעפילים.

אוניות המעפילים היו מאוישות בצוות מקצועי שהיה צוות זר, רובו ככולו, כולל רב החובל. הוברר שיש צורך שבין מלווי האוניות מטעם ההגנה יהיה בעל מקצוע הבקיא באמצעי ההנעה ומערכות ההשטה של הספינות. לצורך הכשרת בעלי מקצוע כאלה נפתח בבית הספר המקצועי טיץ בקיבוץ יגור קורס למכונאות ימית, והנושאים העיוניים נלמדו בבית הספר בסמ"ת בחיפה. זכאי נשלח ללימודים בקורס זה, אך הוא ראה עצמו שמתאים יותר לתפקידי פיקוד. המחלקה הימית הייתה כפופה לגדוד הרביעי ומפקדו, שמעון אבידן, השתכנע חלקית מדבריו של זכאי ומינה אותו להיות מפקד הקורס למכונאות ימית. בוגרי הקורס הופעלו כמלווים ומפקדי אוניות והכשרתם במכונאות ימית נתנה להם ידע וביטחון.

בתחילת שנת 1945 התקיים קורס חובלים ראשון בבית הספר הימי בחיפה. זכאי צורף לקורס כחניך מן המנין. המדריך הראשי בקורס היה שמואל טנקוס. בקורס הוקנה ידע תאורטי ומעשי בהשטת אוניות ברמה של חובל שני בצי הסוחר. כן הוחדרו נושאי ההעפלה והיחס למעפילים. לאור הגידול הצפוי באוניות מעפילים הוחלט באפריל 1945 להגדיל את מספר האנשים ולארגנם במסגרת חדשה. פלוגה י' בגדוד הרביעי של הפלמ"ח הוגדרה כפלוגה הימית – הפלי"ם. בסיס הפלוגה הוקם בקיבוץ שדות ים וזכאי מונה למפקדה הראשון. הוא פיקד גם על הפלוגה בשדות ים וגם על שלוש המחלקות שנמצאו בקיסריה, בגבעת ברנר, בקיבוץ מעברות ועל היחידה בנמל חיפה. הפלוגה שכללה בתחילה 45 איש הוגדלה וקוים קורס רביעי למפקדי סירות.
זכאי זיהה בשלב מוקדם את הפוטנציאל המנהיגותי של יוחאי בן-נון והטיל עליו את החבלה באוניות הצי הבריטי בנמל חיפה. מתוך הפלי"ם קמה יחידת חבלה ימית שמטרתה פגיעה בכלי השיט הבריטיים שפעלו למניעת הגעת המעפילים.

אניות המעפילים החלו להגיע ואנשי הפלי"ם עסקו בהורדת המעפילים. בחודש אוגוסט 1945 הגיעה לחוף קיסריה אוניית המעפילים דלין (אוניית מעפילים), בפיקוד ישראל חורב ורב החובל אנריקו לוי. דלין פרקה את העולים ויצאה חזרה לאירופה עוד באותו הלילה. אחריה הגיעו שש ספינות נוספות שלא נתפסו על ידי הבריטים.

באוקטובר 1945 הוקמה תנועת המרי העברי, ואנשי הפלוגה השתתפו בכמה מפעולותיה. הבולטת בהן הייתה ליל הרכבות (1 בנובמבר 1945), במהלכו טיבעו אנשי הפלי"ם שלוש סירות משמר בריטיות, שתיים בחיפה ואחת ביפו, שהופעלו כחלק ממערך ההסגר על חופי ישראל מפני כניסת מעפילים. בחיפה פיקד על המבצע יוחאי בן נון וביפו ביצעו את הפעולה יוסף הראל וזלמן כהן; בשני המקרים הגיעו החבלנים לסירות, צללו מתחת לסירות הבריטיות והצמידו אליהן מטען חומר נפץ בעל מנגנון השהייה. זכאי היה מעורב אישית בהבאת המוקשים לחבלה בספינות בחיפה. ניסיונות לא עלו יפה בגלל הלשנה לבריטים.

פעילותו במוסד לעליה ב'

ערך מורחב – המוסד לעליה ב'

אנשי הפלוגה הימית צורפו כמלווים לספינות המעפילים וזכאי, כמפקד הפלוגה, שאף להתנסות בכך גם הוא. לאחר שפנה למפקדיו בפלמ"ח ודרש לצאת כמלווה קבע יגאל אלון במאי 1946 כי זכאי יצא לצרפת, משם ילווה אנייה בדרכה ארצה ויחזור לפקד על הפלוגה הימית.

מכיוון שזכאי הופיע ברשימות המבוקשים של המודיעין הבריטי הייתה יציאתו מארץ ישראל חייבת להיעשות בהסתר. הניסיונות להצטרף לאניות הנוסעים בנמל חיפה לא התממשו ולכן הועלו זכאי וחברו בצלאל דרורי כנוסעים נסתרים באוניית המשא עתיד של חברת חברה לשירות ימי עתיד, שהפליגה לנמל ג'נובה, באיטליה, אליה הגיעו באוגוסט 1946. השניים הוברחו מהנמל למחנה הפליטים שהיה בעיר ושם נפגשו עם לובה אליאב. מרכז המוסד לעליה ב' היה במילנו בניהולו של יהודה ארזי ועדה סירני כעוזרתו. בניגוד לתוכנית המקורית, על פיה היה זכאי אמור לצאת באונייה מצרפת ולחזור לישראל, הודיע לו ארזי כי על דעת מפקדיו בפלמ"ח הוחלט כי יישאר באיטליה ויסייע לארגון פעילות ההעפלה.

מחנה א' של המוסד לעליה ב' נמצא בוילה פזנה בקרבת מג'נטה, מערבית למילאנו. המחנה שכן בטירה ישנה שהייתה שייכת לרוזן איטלקי, שהעביר אותה לשימוש המוסד לעלייה ב' כדי לכפר על שיתוף הפעולה שלו עם הפשיסטים. הטירה שוקמה והאתר היווה מחסן עיקרי לריכוז אמצעי הלחימה שנאספו באירופה במגמה להישלח לארץ ישראל. במקום הופעל בית מלאכה ליצור ערסלים, תיקים ומזרנים עברו אוניות המעפילים, ונמצאו בו מחסנים מוסתרים באדמה של ציוד, דלק ומזון, עבור ספינות המעפילים.

זכאי היה מפקדו השני של "מחנה א'". הוא ארגן את אספקת המזון שהייתה בדרך כלל מתוכננת להפלגה של שבועיים ותכנן את אחסונו באונייה כך שינוצל בדרך היעילה והמדויקת ביותר. הוא תכנן גם את העברת המזון והציוד לאוניות, כמו גם את העברת הנשק (בנפרד) כדי שיוסתר באונייה.

כח העבודה במחנה היו כ-80 פליטי שואה צעירים שסלדו ממשמעת. זכאי החדיר להם מנהגי סדר על ידי דוגמה אישית. את הנוער במחנה לימד עברית תנ"ך ונושאים הקשורים לארץ ישראל. בעת שהותו באיטליה על אף עבודתו המאומצת הצליח לחוות את חיבתו למוזיקה. בכסף שחסך רכש כרטיסים לאופרות במילנו בניצוחו של ארטורו טוסקניני שחזר מגלות שנכפתה עליו במלחמת העולם.

בדצמבר 1946 הטיל יהודה ארזי על זכאי לצאת לנמל לה-ספציה ולהכין להפלגה את האוניה אלברטינה, ששימשה להעברת מעפילים בים לספינות אחרות. התוכנית הייתה לצאת לכמה ימים ולחזור, אך בסופו של דבר נותר זכאי בלה ספציה עד פברואר 1948, מועד תום שירותו באיטליה. תפקידו היה לתכנן ולפקח על ביצוע השינויים הנחוצים באניות למשימת הובלת המעפילים. רב החובל האיטלקי מריו קנדה שימש כעוזרו וכמתורגמן. העבודות נעשו במספנה פורטו ונרה, שם הוכנו מספר אוניות קטנות.

בין האוניות שהגיעו לפורטו ונרה הייתה האונייה האמריקאית פרזידנט וורפילד, שהפכה לאוניית המעפילים אקסודוס בה הופתע זכאי לפגוש את ידידו רב החובל יצחק (אייק) אהרונוביץ'. זכאי וצוותו הסבו את האונייה לקליטת 4,530 מעפילים וכאשר נאלצה האנייה לעזוב את איטליה עבר זכאי עמה לפורט דה בוק בצרפת עם אנשי המספנה האיטלקים והמשיך בביצוע ההכנות לפי התכנון המקורי.

זכאי רצה לחזור לארץ ישראל כמלווה על "אקסודוס", התבקש להכין את אוניית המעפילים פאן קרסנט לקליטת 7,500 מעפילים, במספנה בוונציה תחת סיפור כיסוי כאילו האונייה עוברת הכנות להובלת כבשים מאוסטרליה. למרות ההסוואה זיהו הבריטים את מטרתה האמיתית של האונייה. לקראת ההפלגה הדביקו הבריטים מוקש בחרטום האונייה שתוכנן להתפוצץ בים הפתוח ולהטביעה. האנייה התעכבה בנמל והפיצוץ גרם לשקיעה ליד הרציף. תיקון האנייה נעשה באיטליה תחת מעקב בריטי ובסוף שנת 1947 יצאה "פאן קרסנט" מוונציה לנמל הרומני קונסטנצה, שם הושלמו ההכנות ליציאה.

גם הפעם קיווה זכאי להפליג לארץ עם "פאן קרסנט" כמלווה, אך שוב הוטלה עליו משימה חדשה: עדה סירני, שקיבלה באפריל 1947 את הפיקוד על המוסד לעליה ב' באיטליה מיהודה ארזי נדרשה להוציא במהירות אוניית מעפילים על מנת שתגיע לארץ כהפגנה מול ועדת אונסקו"פ. סירני דרשה מזכאי להכין את הנחתת אף-על-פי-כן ששוחררה ממעצר איטלקי כאוניית מעפילים. זכאי הכין את הנחתת במפרץ גאאטה צפונית לנאפולי והיא יצאה לדרכה בסוף הקיץ.

בספטמבר 1947 חלה זכאי בדלקת ריאות קשה, ממנה התאושש רק בתחילת 1948. בכך הסתיימה פעילותו של זכאי באירופה והוא שב לארץ בפברואר 1948 דרך נמל חיפה כשהוא נושא דרכון פלשתינאי של יהודה בורשטיין שכבר חזר לארץ.

על פעילותו בתקופה שקדמה להקמת המדינה קיבל זכאי אישור לענידת אות ההגנה.

גלריה

• שייט בסירות מפרש במסגרת הימיה של הפועל בירקון, 1938.

• קורס ראשון למפקדי סירות של הפלמ"ח, ינואר 1943.

• מחנה האהלים של קורס מפקדי הסירות על חוף שדות ים. זכאי מזכיר הקורס.

• קורס סירות של הפלמ"ח.

• קורס מפקדי סירות של הפלמ"ח ינואר 1943.

• תמונה קבוצתית של המחלקה הימית בפיקוד יעקב זכאי בקיבוץ מעברות.

• ימאים ואנשי הפלי"ם על האנייה עתיד.

• אנשי פלי"ם על האנייה עתיד בדרך לג'נובה. ראשון בימין יעקב צציס איש הקשר בין זכאי ודרורי הנחבאים לצוות.

• החבורה - מילאנו - חברים. משמאל- אברהם זכאי, מריו קנדה (קרטיין וינגייט).

• אברהם זכאי במשרדו כמפקד 'מחנה א' במג'נטה.

• מבנה במחנה א' מג'נטה.

• קבוצת אורזי החימוש לפני אחד הסליקים במחנה א' במג'נטה.

• אברהם זכאי מארח ביקור של שאול אביגור ב'מחנה א' של המוסד לעליה ב' במג'נטה - איטליה, 1946.

• אברהם זכאי מארח ביקור של שאול אביגור ויהודה ארזי במחסני 'מחנה א' של המוסד לעליה ב' במג'נטה - איטליה, 1946.

עם חזרתו לארץ השתתף זכאי בדיונים על הקמת המסגרת הימית של צה"ל. בתחילת מרץ הוזמן לדוד בן-גוריון בבית האדום בתל אביב, יחד עם בני מרשק יוסף טבנקין, שמואל ינאי ומשה רבינוביץ'. לאחר פתיחה קצרה הודיע בן-גוריון: "אני חושב שהגיע הזמן להקים חיל הים במסגרת הצבא. האם יש למישהו התנגדות להקמת חיל ים?", איפשר לנוכחים להתבטא ופסק: "טוב, אז החלטנו להקים חיל-ים." להחלטה היו מתנגדים ובעקבותיה נערכו דיונים במטה הפלמ"ח. זכאי וחבריו הימאים היו מאוחדים בהכרת הצורך להקים כוח ימי מיוחד ונפרד והיו משוכנעים שישרתו בו. בן-גוריון מינה את גרשון זק לרכז אדמיניסטרטיבית את הגוף המוקם. ראש המטה הארצי של ההגנה, ישראל גלילי, שהתנגדותו נדחתה, הוציא ב-17 במרץ את הפקודה להקמת שרות ימי.

עם הקמת השרות הימי התמנה זכאי לתפקיד קצין מנהלה. מטה השרות הימי התמקם בדירה ברחוב הגליל בתל אביב, משם נדד לרח' מאפו ולשכונת פועלים והגיע למלון סן רמו בכיכר הרברט סמואל בתל אביב. באוגוסט 1948 עבר המטה למחנה סטלה מאריס בכרמל, בחיפה. זכאי, כקצין המנהלה, ארגן את החיל על בסיס אנשי הפלי"ם יוצאי הצי והצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ בעלי רקע ימי, אנשי צי הסוחר, עובדי הנמל ומספנת העוגן, יוצאי האגודות הימיות ובוגרי בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה.

מלחמת העצמאות

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת העצמאות

ביוני 1948 התמנה זכאי לראש אגף המבצעים, בדרגת סגן קברניט (דרגה שהייתה נהוגה בחיל הים עד סוף 1950, והייתה מקבילה לדרגת סגן-אלוף). זכאי שירת בתפקיד זה עד ספטמבר 1949. בתפקיד זה היה מעורב בניסיון למנוע את הגעת האונייה אלטלנה מלהגיע לחופי תל אביב, אך כאשר התקרבה האונייה בכל זאת והחלו חילופי אש ארגן זכאי את האבטחה סביב מטה חיל הים שהיה אז במלון סן רמו, בקרבה מידית לירי ההדדי. שנה מאוחר יותר, במסגרת תפקידו, ארגן את פינוי שברי האונייה מחוף תל אביב.

במהלך המלחמה ארגן זכאי את המבצעים שהוטלו על חיל הים ואף הציג וקיבל אישור לפעולות תקיפה יזומות. הפעולה החשובה הייתה קבלת אישור מבן-גוריוןלתקוף את האונייה המצרית האמיר פארוק מול חוף עזה.

לימודי בניין אניות

הכנת אוניות המעפילים במספנות באיטליה והשירות בחיל הים יצרו אצל זכאי קשר חזק לנושא בנין אוניות. זכאי היה קצין בכיר בחיל, מוכר לשר הביטחון ובעמדה (כראש אגף מבצעים) שהציבה אותו כמועמד ריאלי לפיקוד על חיל הים. למרות זאת העדיף זכאי לצאת ללימודי בניין אוניות. זאת, מכיוון שהחיל החדש היה זקוק לידע מקצועי בבניית והפעלת אוניותיו, ובנין אוניות היה מקצוע שלא נלמד בארץ. באוגוסט 1949, נשלח זכאי, בהחלטת הרמטכ"ל יעקב דורי ושר הביטחון בן-גוריון, ללימודי הנדסת אוניות בארצות הברית, במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בבוסטון. בכך היה לקצין צה"ל הראשון שנשלח ללימודים אקדמאים מחוץ לישראל.

בבוסטון הייתה קבוצת אנשי צבא ישראלים שכללה את יוחאי בן נון, שמואל ינאי, אריה קפלן, יוסי הראל, עמוס חורב ופלטיאל מקלף. זכאי ריכז את הקבוצה מול הנספח הצבאי בוושינגטון, חיים הרצוג, וגם היה אמון על הקשר עם פרד מונוסון, ראש הקהילה היהודית בבוסטון. בספטמבר 1953 סיים זכאי את לימודיו והוענק לו תואר שני בהנדסת ימית ומכונאות ימית.

המשך השירות בחיל הים

באוקטובר 1953 שבו זכאי ומשפחתו לארץ, וב-20 בדצמבר מונה זכאי לתפקיד מהנדס ימי במפקדת קצין הנדסה של חיל הים.
ביולי 1954 יצא זכאי יחד עם סא"ל צבי קינן ללמוד את נושא הפעלת הצוללות בצי ההולנדי. משרד ההגנה ההולנדי הביע נכונות לסייע בקמת שייטת המונה שלוש צוללות אך מדינות אחרות לחצו על הולנד שלא לקיים עסקה עם ישראל ונושא הצוללות נדחה.
בפברואר 1956 התמנה זכאי לראש מחלקת הנדסה ובאוקטובר 1956 הועלה לדרגת אלוף-משנה והתמנה לתפקיד ראש מחלקת ציוד, לאחר שמחלקת הנדסה אוחדה עם מחלקת ציוד, שהייתה הגוף האחראי מול מפקדת חיל הים, שנשא באחריות להכנת כלי השיט, ציודם והלוגיסטיקה עבורם. המחלקה עסקה בקיום השוטף וגם בבניה של טרפדות חדשות בצרפת ובאיטליה. תכנון שנעשה לבניית משחתת חדישה לא יצאה לפועל, ובמקום זאת נרכשו המשחתות מסדרה Z בבריטניה.

זכאי שימש בתפקיד זה בעת מלחמת סיני. משימה חשובה הייתה להביא במהירות את המשחתת המצרית איברהים אל-אוול למצב תקין והכנסתה לשירות בחיל הים כאח"י חיפה. מעמדו של זכאי בחיל הים היה מוערך מאוד. כאשר יצא מפקד החיל שמואל טנקוס מחוץ לישראל בחודש מאי 1957 מונה זכאי כממלא מקומו.

תפקידים מחוץ לחיל הים

בנוסף לתפקידו בחיל הים התמנה זכאי בפברואר 1955 כמרצה אורח למכונאות ימית במחלקה לכח וחום בטכניון. זכאי הרצה בטכניון גם בשנות הלימודים תשי"ח ותשי"ט.

במהלך שירותו בחיל הים מונה זכאי על ידי מנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, להשתתף בוועדה שתדון בדרכים להקמת מספנה לבנייה ותיקון אניות בארץ. הוועדה הגישה בחודש יולי 1956 סיכום והמלצות על הדרך שבה יש לנקוט להקמת המספנה. את המימון להקמת המספנות תכננו לקבל במסגרת הסכם השילומים מגרמניה המערבית.
ביולי 1957 נשלח זכאי על ידי נחום שמיר, מנהל חברת השילומים, לביקור במספנות באירופה כדי לברר וללמוד נושאים הקשורים להקמת המספנות. ב-2 בדצמבר 1957 סיים זכאי את תפקידו במחלקת ציוד והושאל לחברת השילומים כמנהל טכני. זכאי ערך הכנות להקמת המספנות כולל ניתוח כלכלי עבור חברת השילומים, והוחל בהקמת מספנות ישראל בנמל הקישון.

ניהול מספנות ישראל היה חשוב מאוד לחיל הים. אלוף שמואל טנקוס כתב לזכאי: "...ובזאת נתונה לך תודתי על העזרה שהגשת לי ועל תרומתך הרבה לקידומו של החיל בכלל ובשטח התחזוקה בפרט. עבודתך במספנות ישראל לא תנתק אותך מבעיות החיל, ונתונה לך בזאת ברכתי על הצלחתך בהגשמת חלום חייך. עלה והצלח!".
על אף הכוונות מצד חיל הים וציפיתו האישית של זכאי כי הוא ינהל את המספנה, נמסר ניהול המספנות לאחר לאחר הקמתן לישראל ליברטובסקי. בספטמבר 1959 התפטר זכאי מתפקידו כמנהל טכני של המספנות והשתחרר מצה"ל.

גלריה

• אברהם זכאי כקצין המנהלה של חיל הים 1948.

• קבוצת עובדים מחיל הים על חוף תל אביב במסגרת פינוי שבר האלטלנה, 1949.

• ביקור הרמטכ"ל יעקב דורי בבוסטון. מימין יושבים:אברהם זכאי, אפרים מונוסון, גב' דורי, רב-אלוף יעקב דורי, יוסי הראל. משמאל בעומדים: פלטיאל מקלף ושמואל ינאי.

• זכאי מצטרף לביקור ראש הממשלה דוד בן-גוריון בחיל הים, 1953.

• ראש הממשלהדוד בן-גוריון בגשר הפריגטה בחזרה לנמל חיפה בליווי שלמה אראל ואברהם זכאי (פלי"ם) באזרחית, ספטמבר 1953.

• סא"ל אברהם זכאי במפקדת חיל הים 1955.

• נשיא המדינה יצחק בן-צבי ורעייתו מבקרים בחיל הים. אל"ם זכאי עומד שלישי מימין, 1957.

• אל"ם אברהם זכאי בתפקיד ראש מספן הציוד, 1957.

• אל"ם אברהם זכאי מושאל לצורך תכנון הקמת מספנות ישראל, 1958.

בניית אוניות ביפן

חברת צים החלה לבנות אוניות חדשות ביפן עבור החברה ועבור חברות משותפות עם גאנה ובורמה. מנהליה פנו לזכאי והציעו לו להיות הנציג ביפן ולנהל ולפקח על בניית האוניות שם. היה זה אתגר גדול ומעניין בתחום בו יכול היה לנצל את ההשכלה שרכש בתחום בנית אוניות. בדצמבר 1961 עבר זכאי עם משפחתו ליפן והחל בתפקידו שם. מקום מגוריו היה בקובה (יפן) תחת פיקוחו נבנו ושופצו אחת עשרה אוניות בשלוש ערים שונות.:

• במספנת אורגה, ביוקוסוקה שליד יוקוהמה נבנו האוניות שביט, סהר, צדק ועוד שתי אוניות עבור גאנה.
• במספנת היטאצ'י שליד אוסקה בנתה מערכת השילומים היפנית לבורמה שתי אוניות גדולות ועוד שתיים עבור גאנה, והפיקוח על בנייתן נמסר לאחריות חברת צים.
• במספנת מיזורו שליד טוקיו נערכו שיפוצים לכמה אוניות הצובר, במסגרתם הוארך גוף האונייה ונעשו שיפורים נוספים. האוניות שעברו את השיפוצים היו מצדה, אילת ותמנע. במספנה זו גם נבנתה מכלית הנפט נורה, במעמס של 64 אלף טון. פרויקט בניית המכלית היה אתגרי במיוחד והוכנסה בה מערכת אוטומציה שהקטינה את מספר אנשי הצוות במחצית.

• אברהם זכאי מימין משתתף בטקס יפני של הנחת השדרית לבנית האוניה 1962.

• אברהם זכאי נושא דברים בטקס השקת א/מ שביט במספנות אורגה ביפן 29 יוני 1962.

• השקת א/מ שביט במספנות אורגה ביפן 29 יוני 1962.

• שורת המכובדים בטקס השקת אוניה 29 יוני 1962, משפחת זכאי במרכז התמונה.

• המכלית נורה בעת בנייתה במספנת מיזורו ביפן 1964.

חזרה לישראל

בסוף שנת 1968 הסתיימה תקופת עבודתו של זכאי ביפן והמשפחה שבה לביתה בישראל. עוד בינואר 1967 התמנה זכאי למנהל טכני בקונצרן "תיעוש אזורי פיתוח בע"מ", שמטרתו הייתה לפתח תעשייה באותם אזורים. הקונצרן סבל מהפסדים כבדים ולא הצליח למלא את מטרתו. ב-1967 רכשה ההסתדרות את חלקה של הממשלה בקונצרן ושינתה את ייעודו. בוטלה ההתמקדות באזורי פיתוח והושם דגש על ענפי הטקסטיל, הפלסטיקה והציוד הרפואי. זכאי היה חבר במועצת המנהלים של 11 חברות תעשייתיות של הקונצרן. בשנת 1968, תחת ניהולו של זכאי, החלה החברה להרוויח.

בפברואר 1969 נקרא זכאי לשר הביטחון משה דיין, שהציע לזכאי לנהל את "מכון 3" - המפעל המרכז את מרבית הפעילות של רפאל. בתפקידו היה כפוף לישעיהו לביא, מנכ"ל הרשות לפיתוח אמצעי לחימה. פעילותו, המינהלית ברובה, תרמה לפיתוחים הרבים שנעשו במכון דוד באותה עת. בעת מלחמת יום הכיפורים גויס זכאי לצה"ל ועשה את המלחמה במסגרת תפקידיו ברפאל. המכון נקרא "חטיבת טכנולוגיות וסיוע", עד ששמו הוסב ל"מכון דוד" על שם פרופסור ארנסט דוד ברגמן, שנפטר בחודש אפריל 1975. זכאי סיים את פעילותו במכון ב-31 בינואר 1976.

פעילות ציבורית

עם סיום לימודיו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס נעשה זכאי חבר באגודה האמריקאית של מהנדסי בנין אניות ומכונאות ימית. בשנת 1960 ראה זכאי צורך בקידום נושא בניית האניות בישראל. לצורך קידום מטרה זו הקים זכאי, עם חבריו אמנון סלעי, שלמה קארו, משה דרימר, יעקב רקנטי ויוסף רום את האגודה למהנדסי אניות. בשנת 1964 התקבל זכאי כחבר באגודת Sigma Xi שליד ה-MIT, כהכרה במיומנותו בהכנת מחקרים מדעיים.

במקביל לעבודתו ברפאל נענה זכאי לבקשתו של ראש עיריית חיפה, יוסף אלמוגי, להצטרף לשירות הציבורי. בבחירות שנערכו בינואר 1974 נבחר זכאי כחבר מועצת העיר חיפה. זכאי היה חבר בוועדות הכספים, החינוך, התברואה, התחבורה, הביטחון ובניין ערים. בחודש מאי 1976 מונה זכאי כנציג עיריית חיפה במועצת הג"א ארצית, ובמסגרת תפקידו עסק בארגון מכבי האש. זכאי נבחר ליושב ראש איגוד ערים חיפה – שירותי כבאות, ועסק בכך רבות. תפקידים אוישו בכבאים ומפקדים ראויים ונעשתה השקעה בציוד - כבאיות ומנופים. הושגו תקציבים ומבני תחנות הכבאים חודשו וזכאי אף הגיש הצעה לארגון נושא הלחימה באש לארגון כלל ארצי, בדומה למשטרת ישראל. ההצעה הגיעה לשולחן הממשלה, אך הרשות הארצית לכבאות והצלה הוקמה רק שנים רבות לאחר מכן, ב-2013.

פעילותו של זכאי בעיריית חיפה הסתיימה בתום התקופה הקבועה, ב-24 בנובמבר 1978. זכאי לא העמיד עצמו לבחירות לתקופה נוספת.

זכאי היה פעיל גם בארגונים וולונטריים שונים. בחודש יולי 1985 נבחר זכאי להנהלת הארגון הארצי של חברי ההגנה. בשנים 1988–1999 שימש כנשיא ליונס בחיפה. בתקופה זאת השקיע המועדון במימון לימודים של חיילי צה"ל באוניברסיטה הפתוחה.

• זכאי מימין מארח את נשיא המדינה אפרים קציר בעת ביקורו ברפאל. נובמבר 1973.

• זכאי משמאל מארח את מנחם בגין ברפאל.

• שר הביטחון משה דיין מבקר במכון 3 אברהם זכאי ראשון מימין 1972.

• ראש הממשלה יצחק רבין מבקר ברפאל.

• עוזר שר הביטחון צבי צור מבקר ברפאל.

• ביקור שר הביטחון שמעון פרס וראש הממשלה יצחק רבין ברפאל 1975.

• ראש עיריית חיפה יוסף אלמוגי ואברהם זכאי 1975.

• חבר מועצת עיריית חיפה יוסף בלושטיין עם אברהם זכאי.

• הענקת דרגות טפסר למפקד מכבי האש בחיפה יצחק קיזלשטיין.

• בנין איגוד ערים לשרותי כבאות ליד גשר פז בחיפה ש. תחנה חודשה בהשתדלותו של אברהם זכאי.

טיפול בשפכי גוש דן

ערך מורחב – שפד"ן

בשנת 1977 רשם זכאי חברה פרטית לשירותי ניהול הנדסה והדרכה, והיה בעליה ומנהלה. ב-1978 נבחר זכאי למנהל כללי של פרויקט ההשבה הביולוגי-מיכני לסילוק וטיהור שפכי גוש דן. המפעל הוקם על רקע ההידלדלות במקורות המים ולאור התנגדות מדינות אגן הים התיכון להמשך שפיכת הביוב לים. ניצול הפוטנציאל של שחזור שפכי גוש דן היווה מרכיב חשוב במאזן המים הארצי. זכאי כמנהל כללי היה אחראי על כל היבטי ההקמה: נושאים טכניים, כספיים, מינהליים ומשפטיים.

באפריל 1980 הונחה אבן הפינה באתר שורק. ההקמה ארכה שבע שנים, מסיבות תקציביות. הוקמו שתי תחנות שאיבה והונחה צנרת הולכה ראשית, ובשנת 1987 החל המפעל לטהר את המים. כבר בשלבי ההרצה התברר שהמפעל עומד בצפיות שתלו בו. הנושא כולו היה חדש בעולם. ביצוע שלב ב' החל עם סיום שלב א' ובשנת 1988 פורסמו מכרזים לעבודות. בשנת 1989 חלה זכאי, אך על אף מחלתו המשיך בעבודתו תוך קשיים פיזיים, עד שנאלץ לפרוש כחודש לפני שהלך לעולמו.

• אברהם זכאי כמנהל השפדן 1980/

• מפת תכנון השפד"ן 1980.

• אברהם זכאי מברך בטקס הנחת אבן הפינה למפעל השפדן 1980.

• שרת הבריאות שושנה ארבלי אלמוזנינו מבקרת את מפעל השפדן.

• שר האוצר יצחק מודעי מבקר בשפדן בארוח של אברהם זכאי.

• לחגיגות 40 שנה להקמת חיל הים מארח מפקד חיל הים אברהם בן שושן את יצחק רבין, שלמה להט מימין ואברהם זכאי במרכז.

בשנת 1950 נישא אברהם זכאי למרים לבית יששכרוב. מרים זכאי למדה ורכשה תיאר מאסטר בתחום אמנות האיקבנה והייתה החלוץ בהפצת אמנות זו בישראל. הגב' זכאי הביאה עמה ארצה ידע רב וניסיון בתחום, אותם רכשה במהלך שהות המשפחה ביפן. בשנת 1966 הקימה מרים זכאי בית ספר להוראת ה"איקבנה" - "אולפן לאומנות עיצוב הפרח", ובמשך שלושים וחמש שנה עמדה בראשו (1965–2000). כמו כן, הקימה בארץ סניף של האגודה הבינלאומית "איקבנה אינטרנשיונל”" שעל דיגלה חרוטה הסיסמה: "ידידות באמצעות פרחים". כנשיאת הסניף, ייצגה את ישראל בכנסים בינלאומיים בעולם.

לזוג שלושה ילדים: עמירם, ניצן ונירה. שלושתם המשיכו בדרכו של זכאי ולמדו לימודי הנדסה בטכניון. הביאו לזכאי שישה נכדים: שי, לי-טל, רותם, שחף, עדי, ענבל.

ב-6 באוגוסט 1989 נפטר זכאי ממחלה.

בשנת 2004 החליטה ועדת השמות של עיריית חיפה לקרוא לכיכר הנמצאת בצומת הרחובות הסחלב ואמנון ותמר ברמת אלמוגי, על שמו.

אלמנתו, גב' מרים זכאי, ריכזה את סיפוריו ועדויותיו, התמונות והמסמכים שהותיר אחריו ואת דברי החברים שסיפרו, ובסיוע ידידת המשפחה, תגה מור-פזרו, הוציאה לאור בשנת 2001 ספר לזכרו ולכבודו: "אברהם זכאי - בן הארץ והים". בספר נמצא לא רק את סיפורו האישי, אלה גם סיפור הולדת אומה במאבקה להקמת המדינה. "לא בכדי שם הספר הוא "בן הארץ והים". כי לבין השיטין שומעים את כמיהתו של בן הארץ, אשר פנה לים, להגשים את חלומו. לנגד עיניו הפונות להגשמה, הופיעו תדיר שתי תמונות: האחת, העלתם ארצה בדרך הים של אלפי מעפילים ניצולי שואה. והאחרת, בנית בית לאומי ומדינה עצמאית וריבונית. מדינה שתפאר את דגל התקווה של אלפי שנות גלות."

מדיה וקבצים בנושא אברהם זכאי בוויקישיתוף

• אברהם זכאי, תפקידי ההנדסה בחיל, 'מערכות ים', דצמבר 1954, עמ' 25.
• מייק אלדר, T.T.G. - אנשי הצללים, הוצאה לאור משקרד הביטחון, 1997, ע' 247–248, 276.
• מרים זכאי, אברהם זכאי בן הארץ והים, הוצאת משפחת זכאי, דפוס איילון אופסט בע"מ, 2001.
• שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים "אסופת זכרונות ההעפלה" "זכאי אברהם", הוצאת קרן פלי"ם, 2001, ע'236 238.
• מאיר פעיל ואברהם זוהר, הפלמ"ח הימי הוצאת העמותה לחקר כח המגן על שם ישראל גלילי, 2001 ע' 25–26, 39, 55-56, 66-67, 100, 102, 134, 185, 192, 194, 196, 198, 202, 204, 210-213, 234.
• עדה סירני, ספינות ללא דגל, ספרית אפקים - עם עובד, 1975 ע' 128 – 150.

• אברהם זכאי, באתר הפלמ"ח
• הקמת הפלי"ם אנציקלופדיה ynet
• פלי"ם באתר ארגון ההגנה.
• פלי"ם (פלוגה ימית), באתר תנועת העבודה הישראלית
• סיפורו של אברהם זכאי באתר הפלי"ם.
• עדות אברהם זכאי במהלך הסרט גשר בים הפקה: חיים חפר, דנה כוגן במאי ומראיין: מנשה רז, 1994 לצפייה בבית הפלמ"ח בתל אביב.