Amos Edelheit

עמוס אדלהייט (נולד ב-1 באפריל 1969) הוא חוקר ההיסטוריה האינטלקטואלית של הרנסאנס, משורר, עורך ומבקר שירה.

הוריו של אדלהייט הם ילידי ארגנטינה, אביו הוא מהנדס אזרחי, אמו שיחקה בצעירותה, הופיעה בתיאטרון (כולל תיאטרון יידיש) ובלהקה שהסתובבה בכל רחבי דרום אמריקה, שיחקה בקולנוע והקליטה תסכיתי רדיו. סביו נמלטו כאשר היו ילדים מהפוגרומים ברוסיה ובפולין בתחילת המאה העשרים וגלו לאדמות הברון הירש בארגנטינה.

אדלהייט נולד ביפו, גדל בבת ים עד גיל שבע, אז עברו הוריו לצפון תל אביב, שם התגורר עד אחרי שירותו הצבאי. לפני הצבא החל לפרסם שירה, ביקורות ספרים ומסות. אדלהייט סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובהיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב (1994-1990), סיים תואר שני במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב (1999-1994), במהלך תקופה זו שהה שנה במחקר בפירנצה שבאיטליה. במקביל השלים את השכלתו הקלאסית בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב.

אדלהייט סיים דוקטורט במכון כהן (2005-2000) בהדרכתם של הפרופסורים רבקה פלדחי וג'יל קריי ממכון וארבורג שבאוניברסיטת לונדון. העבודה, שאושרה בפברואר 2007, התמקדה בפילוסופיה ובתאולוגיה של הרנסאנס האיטלקי, וכותרתה: ": ‘Ficino’s De Christiana religione (1474) and Pico’s Apologia (1487): Humanist Theology in Crisis.’ ". בשנת 2005 שהה כעמית מחקר במכון וארבורג באוניברסיטת לונדון. בשנים 2007–2008 עשה בתר-דוקטורט במרכז לפילוסופיה עתיקה, פילוסופיית ימי-הביניים והרנסאנס על-שם וולף מניסיון במכון הגבוה לפילוסופיה באוניברסיטה הקתולית של לובן, בלגיה.

בשנת 2004 היה שותף בייסודו של כתב העת 'קתרסיס' לצדם של יוחנן גלוקר, דורון מנדלס ומשה שוקד, החל משנת 2010 הוא חבר במערכת 'קתרסיס'. הוא עורכו של גיליון 6 (2011) של כתב העת Maynooth Philosophical Papers, גיליון המוקדש להיסטוריה של הפילוסופיה וחשיבותה. החל משנת 2009 אדלהייט מלמד במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה הלאומית של אירלנד, מיינות'.

שיריו הראשונים של אדלהייט ראו אור בכתב העת 'עכשיו' 55 (1989) שהוקדש לשירה צעירה ובמקביל במאזנים ובמוסף לספרות של 'מעריב'. בשנת 1995 ייסד את 'עמדה', כתב עת לספרות ואת הוצאת הספרים בשם זה. שיריו ומסות הביקורת שלו מופיעים בקביעות ברוב הבמות הספרותיות החל משלהי שנות השמונים של המאה העשרים. עד עתה (2012) פרסם ארבעה ספרי שירה ומבחר אחד, וכן התפרסמו 25 חוברות של כתב העת 'עמדה'. מאז ייסוד כתב העת משמש אדלהייט כעורכו של 'עמדה' לצדם של אריק א. ורן יגיל.

בשנת 2000 אדלהייט הקים את סדרת 'ספרי מופת עבריים', אשר מתמקדת בפרסום יצירות של סופרים עבריים נשכחים ודחויים שספריהם אזלו מהשוק לפני שנים. עד עתה יצאו לאור בסדרה ספריהם של אשר ברש, ישראל זרחי, נח שטרן, יעקב פיכמן, יעקב שלום קצנלנבוגן ואליהו מיידאניק.

אדלהייט עוסק במחקריו בהיסטוריה האינטלקטואלית של המאה ה-15 בפירנצה, הוא חוקר את ההתקבלות וההשפעה של הפילוסופיה העתיקה והימי-ביניימית על הרנסאנס ובנוסף לכך הוא חוקר את הפסיכולוגיה המוראלית של הרנסאנס.

פיצ'ינו, פיקו וסבונרולה: ההתפתחות של תיאלוגיה ההומניסטית 1498-1461/2

ספרו הראשון מתמקד בעלייתה של תאולוגיה הומניסטית חדשה ברנסאנס והוא עיבוד של עבודות המאסטר והדוקטורט שלו. זהו ניסיון להבין את היחס של ההומניסטים ברנסאנס, בעיקר מרסיליו פיצ'ינו וג'ובני פיקו דלה מירנדולה, לדת ולתאולוגיה מחד, ולפילוסופיה הקלאסית מאידך. מחקר זה מפריך, בין השאר, את הטענה על ניגוד כביכול בין ההומניזם לדת, ומציג את מורכבותו של היחס הזה דרך ניתוח מדוקדק של שני חיבורים: "על הדת הנוצרית" (1474) של פיצ'ינו, ו"האפולוגיה" (1487) של פיקו. הממדים הפוליטיים של המשבר האינטלקטואלי והדתי נחשפים בפרק האחרון בספר דרך דיון מפורט בפעילותו, בדרשותיו ובכמה מחיבוריו של המטיף הדומיניקני הכריזמטי ג'ירולמו סבונרולה.

מחקר זה מחזק את הצורך בקונטקסטואליזציה של הפילוסופים של הרנסאנס בעיקר על רקע האסכולות הסכולסטיות השונות. מעבר להחייאת המסורת הפלטוניסטית על ידי פיצ'ינו, הרי שהבנת קשריו המורכבים עם ההוגים הסכולסטיים של הרנסאנס מחד ותפיסת הדת שלו כיסוד מכונן בשאלת מעמדו של האדם בטבע ובהיסטוריה של הציוויליזציה האנושית מאידך, הכרחיות לצורך שחזור מדויק ואמין יותר של ההיסטוריה האינטלקטואלית ברנסאנס. פיקו למשל מתגלה ב"אפולוגיה" כתאולוג מקצועי לא פחות מכמה מן התאולוגים הסכולסטיים בתקופה והוא עונה להם בשפתם ותוך שימוש במושגים טכניים, אבל גם עושה שימוש בטיעונים שמקורם במסורת האקדמית הסקפטית העתיקה אותם מצא אצל קיקרו ואוגוסטינוס. זהו תיאור שאינו מסתדר לחוקרים רבים של הרנסאנס הרואים בפיקו רק את נסיך ההומניזם ומחברו של אחד המסמכים המייצגים ביותר של תרבות הרנסאנס: הנאום על כבוד האדם. אדלהייט ניסה להראות שלא ניתן להבין אנשים כמו פיקו בלי להבין את הרקע הסכולסטי שלהם.

אדלהייט השתמש במושג "תאולוגיה הומניסטית" (בעקבות חוקרים כמו צ'ארלס טרינקהאוס, ג'ון אומלי, ובעיקר סלבטורה קמפוראלה), לתיאור הדיאלקטיקה בין ההומניזם לסכולסטיקה שמצויה בתשתית יחסם החדש של ההומניסטים לדת ולתאולוגיה. אדלהייט יישם את המושג הזה בתוך ההקשר הפלורנטיני במחצית השנייה של המאה ה-15 וכלל בו גם ממדים פוליטיים.

הומניזם, תאולוגיה ומשבר רוחני

ספרו השני של אדלהייט (שעומד לראות אור בקרוב) כולל מהדורה מדעית של טקסט לטיני שזהו גם פרסומו הראשון, תרגום אנגלי, הערות ומבוא. הטקסט Liber dierum lucensium, "ספר הימים בלוקה" מאת ג'ובני קרולי, תאולוג דומיניקני ודמות מפתח בחיים האינטלקטואליים והציבוריים בפירנצה במחצית השנייה של המאה ה-15, שופך אור חדש על המתחים הדתיים והפוליטיים בתקופה.

מאמריו

רוב מאמריו של אדלהייט עוסקים בעניינים הנוגעים להתקבלות הפילוסופיה הקלאסית והפילוסופיה הסכולסטית ברנסאנס וכן בפילוסופים הסכולסטיים של הרנסאנס, קבוצה שהמחקר כמעט שלא נגע בה. דומיניקנים, פרנציסקנים ואוגוסטינים שהגיבו להומניסטים וליחסם לפילוסופיה ולספרות הפגנית), קשריהם המורכבים עם הפילוסופים ההומניסטים וחשיבותם בעיקר בשטח הפסיכולוגיה המוראלית.

אדלהייט פרסם בנוסף מאמר אחד שאינו עוסק בפירנצה, בתאולוגיה ובפילוסופיה המוראלית, אלא בהיסטוריה של המדע, בעיקר מתמטיקה וגאומטריה. המאמר מתמקד בפילוסוף הניאופלטוני פרנצ'סקו פטריצי שחי במחצית השנייה של המאה ה-16 ודן באופן שבו פטריצי עושה שימוש בפירוש של פרוקלוס לאוקלידס, ובעיקר במושג החלל שלו.

מחקריו העכשוויים

אדלהייט עובד כיום על צדדים שונים הנוגעים בהתקבלות הפילוסופיה הקלאסית ברנסאנס (בעיקר על המעבר ממסגרת חשיבה אריסטוטלית למסגרות חשיבה אחרות) ועל התקבלותן של האסכולות הסכולסטיות בעת החדשה המוקדמת.

4. Humanism, Theology, and Spiritual Crisis in Renaissance Florence: Giovanni Caroli’s “Liber dierum lucensium”. A Critical Edition with English Translation, Commentary and Introduction (Renaissance Society of America – Texts and Studies (RSA-TS) series, volume 10, Leiden: Brill, 2018), 271pp.

• 'נשימה' (הוצאת 'עמדה' 1996).
• 'סמדאריס' (הוצאת 'עמדה-ביתן' 2001).
• 'אופציה פואטית – 2 משוררים' (מבחר שירים משותף עם אריק א. בעריכת פרופ' גבריאל מוקד שהקדים מבוא, הוצאת 'עמדה-כרמל' 2006).
• 'איגרת מפלסטינה' (הוצאת 'עמדה-כרמל' 2008).
• 'מסכת קיץ לסמדר וחליל' (הוצאת 'עמדה-כרמל' 2011).
• 'עיר ההיטלים הנוצצים' (הוצאת 'עמדה', 2012)
• 'עיר ב' - היטלים ונספחים' (הוצאת 'עמדה חדשה', 2015)
• 'עיר סודית' (הוצאת 'עמדה חדשה', 2016)
• 'פוזיציות -מבחר שירים' (הוצאת 'עמדה חדשה' וכרמל, 2017)
• 'אני-את-חלל' (הוצאת 'עמדה חדשה' וכרמל, 2018)
• 'מסה על החלל הריק' (הוצאת 'עמדה חדשה' וכרמל, 2020)
• 'תקליט מעופף בחדר'(הוצאת 'עמדה חדשה,2021)
• 'הבית קדם לנוף' (הוצאת 'עמדה חדשה', 2023)

• 'אופציה פואטית – עמדה 15' (הוצאת 'עמדה-כרמל' 2006).
• מסות על פואטיקה מאת אריק א. (על אצ"ג), רן יגיל (על אשר ברש) ועמוס אדלהייט (על אסתר ראב).
• 'חדישה – תצריב שירה' (הוצאת 'עמדה' – סדרת 'דחק' לספרות טובה 2010): אנתולוגיה לשירה עברית חדישה בעריכת אריק א. ועמוס אדלהייט.

• עמוס אדלהייט, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• עמוס אדלהייט, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• רן יגיל, ריאיון עם עמוס אדלהייט על שירתו. חלק ראשון, באתר בננות, 24 בפברואר 2009
• רן יגיל, ריאיון עם עמוס אדלהייט על שירתו. חלק שני, 3באתר בננות, במרץ 2009
• אלי אשד, העמדה של עמוס אדלהייט, 7 באוקטובר 2003
• עמוס אדלהייט, על הסופר הארצישראלי ישראל זרחי, באתר nrg מעריב, 6 באוקטובר 2011
• עמוס אדלהייט, שישה שירים מתוך "עכשיו 71" בעריכת גבריאל מוקד, באתר nrg מעריב, 31 בדצמבר 2010
• חמישה קטעים מתוך 'עיר ההיטלים הנוצצים', בבלוג של רן יגיל, באתר nrg מעריב,‏ 16 במאי 2012
• עמוס אלדהייט באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, באתר של נילי דגן
• יובל גלעד, "על שירתו של עמוס אדלהייט" באתר יקום תרבות
• חגית בת-אליעזר, רשימה על הספר "עיר ההיטלים הנוצצים א'", הוצאת "עמדה", באתר "יקום תרבות", 12 בינואר 2016
• פרופסור עמוס אדלהייט, ד"ר אלי אשד, צריך לנכש היטב את הספרות העברית ואת מדעי הרוח בכלל - שיחה עם עמוס אדלהייט, באתר "יקום תרבות", 15 בינואר 2024