Alexander Manes

אלכסנדר מנס (באנגלית:Alexander Manes; ‏2010-1930) היה פיזיקאי ומטאורולוג ישראלי, בין החלוצים לקידום אנרגיה מתחדשת בישראל. מבכירי החוקרים בארץ בנושא האקלים בכלל ובתחום אנרגיית הרוח בפרט. בעל תואר דוקטור בפיזיקה ממכון ויצמן למדע. קיבל פרס מפעל חיים בכנס אילת-אילות לאנרגיה מתחדשת, בעבור תרומתו לתחום אנרגיית הרוח בישראל. היה העורך המדעי הראשון של המהדורה העברית של סיינטיפיק אמריקן.

אלכסנדר מנס נולד בבילגוריי, עיירה יהודית-פולנית קטנה ליד לובלין. עם הכיבוש הגרמני, ברחה המשפחה לגבול פולין-רוסיה ומשם הוגלתה, בסוף 1940, יחד עם המשפחה המורחבת לסיביר. עם סיום מלחמת העולם השנייה חזר מנס עם משפחתו לפולין, לעיר לודז', שם השלים תעודת בגרות.

ב-1950 עלה לישראל עם הוריו ואחיו. ב-1960 נישא לאילנה ביתם של לאה וגבריאל וייסמן, שלה היה נשוי 60 שנים. עם סיום לימודיו בטכניון בשנת 1956 התחיל מנס לעבוד בשירות המטאורולוגי הישראלי. בתחילת שנות ה-70 סיים מנס תואר שני בנושא עכירות השמיים, בהדרכת פרופ' יהויכין יוסף במחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב וב־1988 סיים תואר שלישי בפיזיקה בממכון ויצמן למדע בנושא מדידות קרינה על משטחים נטויים בהדרכת פרופ' גדעון יקותיאלי.

בין תפקידיו בשירות המטאורולוגי, במשך קריירה ארוכה שנמשכה למעלה מ-40 שנה, כיהן כסמנכ"ל השירות למחקר ופיתוח. פיתח וקידם את מודל התחזית העונתית למשקעי החורף בישראל. הקים וניהל במשך שנים רבות את מערכת הבקרה לסירוגין (מב"ס) השומרת על איכות האוויר מפני זיהום של מקורות גבוהים. היה הראשון לקדם פעילות למיפוי רוח לאומית (אטלס רוח), יזם והיה מעורב בקליטת המחשב הגדול הראשון של השירות המטאורולוגי, בתכנון ופיתוח מנהרת הרוח, בהקמת המרכז הלאומי לקרינת השמש בבית-דגן ובהתקנת מכ"ם הגשם. כיהן כיושב ראש האיגוד המטאורולוגי הישראלי והיה הנציג הישראלי בוועדת המחקר של הארגון המטאורולוגי העולמי. תחת ניהולו החל לראשונה השימוש בלוויינים לחיזוי מזג אוויר.

מנס היה בין החלוצים לקידום אנרגיה מתחדשת בישראל. היה מעורב בכל הפרויקטים הגדולים שנוהלו בשירות המטאורולוגי הישראלי, שכללו בין השאר תכנון ופיתוח רשת התחנות המטאורולוגיות האוטומטיות, שהחליפה את רשת התחנות הקונבנציונליות, שהביא את השירות להיקף של יותר מ-80 תחנות המפוזרות ברחבי הארץ; הקמת המרכז הלאומי לקרינת השמש בבית-דגן; הקמת רשת תחנות סולריות בנגב; הקמת תחנת הקרינה הבין-לאומית בשדה בוקר, המשולבת במעקב אחר שינוי אקלים; התקנת מכ"ם הגשם של השירות המטאורולוגי; ניהול תסקירי השפעה על הסביבה לתחנת הכוח רדינג ד' (התסקיר הראשון שנערך בארץ לתחנת כוח), אורות רבין ותחנת הכוח רוטנברג; ופיתוח תחזית עונתית למשקעי החורף בישראל.

בה בעת לתפקידיו המקצועיים שימש גם כיו"ר ועד העובדים של השירות המטאורולוגי בשנות השנות ה-60 של המאה ה-20.

במקביל לעבודתו בשירות המטאורולוגי הישראלי הרצה ולימד במשך עשרות שנים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בר-אילן והעמיד דור שלם של תלמידים, כמו כן הנחה עבודות מחקר בנושאי אקלים בבית-הספר פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב. תרם רבות להכשרת מדענים במסגרת המרכז האזורי להדרכה של הארגון המטאורולוגי העולמי. בנוסף, היה מבוקש מאוד בפעילות הסיוע הבין-לאומית של ישראל בעולם במסגרת המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי. שנים רבות היה מנס הנציג הישראלי בוועדת המחקר של הארגון המטאורולוגי העולמי, שם קשר קשרים עם נציגי המדינות השונות ופעל לקידום המחקרים הבסיסיים בארץ ובעולם.

בשנות השנות ה-80 של המאה ה-20 כיהן מנס כיושב ראש האיגוד המטאורולוגי הישראלי (אמ"י).

בשנת 2001 לקח על עצמו מנס את משימת עריכת המהדורה העברית של סיינטיפיק אמריקן ישראל. בה בעת ערך את כתב העת המקוון של החברה הישראלית לפיזיקה – "פיזיקה פלוס".

אלכסנדר מנס נפטר בתל אביב ב-29 בנובמבר 2010 והותיר אחריו אלמנה, אילנה מנס, בן ובת ושני נכדים.

• חוקרים יחפשו אחר אי החום של תל-אביב, מעריב, 18 ביולי 1973
• מטאורולוגיה בישראל
• תוכנית סולרית גדולה - גם לישראל, ד"ר אלי איזנברג וד"ר אלכסנדר מנס, 13 באפריל 2008, ynet.
• "מפת רוח עדכנית לישראל – צורך לאומי" - הבלוג הלא רשמי של פעילי התנועה הירוקה, 26 באוגוסט 2011.