Yael Medini

יעל מדיני (נולדה ב-1930) היא סופרת ישראלית.

ביוגרפיה

יעל מדיני היא בתו של משה שרת. אליהו גולומב היה נשוי לדודתה עדה שרתוק ודב הוז היה נשוי לדודתה רבקה שרתוק. משה שרת נשא לאישה את צפורה, אחותו של שאול מאירוב-אביגור והחבורה כונתה "ארבעת הגיסים". דוד אחר של יעל היה המלחין ומנצח המקהלות יהודה שרת. המוזיקאי הרי גולומב הוא בן דודתה עדה.

מדיני נולדה בירושלים, שם עברו עליה שנות הילדות והנעורים. ביתה השני היה בשדרות רוטשילד בתל אביב, שם התגוררו דודה אליהו גולומב ודודתה עדה לבית שרתוק. את הבית הזה הנציחה ברומן שלה "המרתף", המתאר את תל אביב הקטנה של ראשית המאה ה-20 בעיני חלוץ בודד. בית משפחת גולומב משמש בשנות האלפיים כמוזיאון ההגנה. כנצר לוותיקי הארץ ובוניה, הייתה משפחתה של מדיני נטועה עמוק בחיי הפוליטיקה, החברה והביטחון של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל.

סביה של יעל מדיני מצד אמה, יהודה ופרידה מאירוב, גרו באחד משיכוניה הראשונים של חולון, בבית קטן שמשמש כיום כמוזיאון הקרוי על שמם. את סבה וסבתה הנציחה מדיני בסיפור "הקבלייר שלי", הכלול בקובץ בשם זה. סבה היה רופא שיניים בטלן ושוגה בחלומות, ונטל החזקת הבית והמשפחה נפל על כתפי סבתה, אישה קטנה, נמרצת וחזקה. דודה היה שאול מאירוב-אביגור, חבר קבוצת כנרת, ממגיני תל-חי ומפקד המוסד לעלייה ב'.

בשנת 1947 יצאה עם הוריה לארצות הברית בשליחות, ושם סיימה את לימודיה בתיכון ערב בניו יורק, עם מהגרים ופועלים קשי-יום, שרצו לקבל תעודת בגרות, אנשים מרקע שונה מאוד מזה שממנו באה, מילדות בשכונת רחביה הירושלמית. בניו יורק השתתפה בקורס לכתיבה יצירתית במכללת האנטר ומצאה את כישרון הכתיבה שלה, לאחר שקודם לכן התקשתה בכתיבה חופשית. שם החלה לכתוב רשימות בעיתון שייסדה תלמידה פולנייה והתגברה על הקושי שבכתיבה בשפה זרה.

בשובה לישראל תרגמה את "צייד בודד הוא הלב" של קרסון מק'קלרס. את הסיפור הראשון שכתבה, "בר מצווה", המתרחש בארצות הברית, נתנה לשלמה גרודזנסקי, שפרסם אותו בגיליון האחרון של "אמות". הסיפור כלול בקובץ הסיפורים "הקבלייר שלי". אחריו פירסמה סיפורים ב"עתון 77" וב"דבר". בשנת 1977 יצא לאור הרומן הראשון שלה, קווים וקשתות, המתאר חודשים אחדים בחיי נערה, היוצאת לראשונה מארץ ישראל של סוף תקופת המנדט הבריטי לשהות אצל קרובי משפחתה בניו יורק ומתוודעת שם אל אנשים שונים, בהם מהגרים לארצות הברית, יהודים ושאינם יהודים, בעלי ממון ודלי-אמצעים, ומתוך כך מגלה גם תובנות חדשות על עצמה.

יעל מדיני מייחסת חשיבות רבה לתנ"ך ולשירה העברית, כדבריה: "התנ"ך שיגע אותי. אם אני יודעת את התנ"ך ואת ביאליק ואת רחל אני יכולה לחיות בכל מקום בעולם, מפני שבכל מקום בעולם אני אתקל בדברים יסודיים שאני מכירה מכלי ראשון. ככה אני מרגישה. יש לי הרגשה שאני לא יכולה להרגיש זרה בשום מקום, דווקא בגלל שאני נטועה בהוויה העברית".

נשואה לגדעון מדיני, פסיכולוג קליני.

כתביה

• "שירי אלף בית", הוצאת הדר, 1961
• "המורה", מחזה, 1975
• קווים וקשתות, הוצאת ספרי סימן קריאה, 1977
• "הקבלייר שלי", קובץ סיפורים, ספריית תרמיל, 1978
• "אלפסי פינת רד"ק", סיפורים לנוער, הוצאת ספריית הפועלים, 1990
• "לסבתא יש ציפורים בראש", ספר ילדים, הוצאת כנרת, 1993
• "הילד שלא הכרתי: סיפור לבני הנעורים", הוצאת דני ספרים, 1997
• "געגועים", ספר ילדים, הוצאת דני ספרים, 2000
• "בלדה לטרור", הוצאת גוונים, 2000
• "גן עדן על הגבול", הוצאת כרמל, 2005
• "המרתף", הוצאת מטר, 2009
• "עץ הספודילה", הוצאת דני ספרים, 2015
• "להדהים את כולם", ספר ילדים, הוצאת דני ספרים, 2018

פרסים ואותות הוקרה

• פרס יד ושם 1998
• פרס זאב 1999

קישורים חיצוניים

• יעל מדיני, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• עדה כהן, על הנסים ועל הגיסים, מעריב, 8 בנובמבר 1978
• תמר אבידר, "חוגי בית" נולדו בבית המשפחה, מעריב, 29 באוקטובר 1965
• "תולדות ישראל", יעל מדיני מעלה זכרונות ילדות ומשפחה, סרטון באתר יוטיוב
• יעל מדיני, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל

הערות שוליים