Valentina Arkhipova-Grossmann

ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן (1912–19 בדצמבר 1976) הייתה רקדנית בלט, מורה למחול וכוריאוגרפית ישראלית. לימדה בלט במשך 35 שנה, והייתה מחלוצות הוראת הבלט בארץ, ועד אמצע שנות השישים המורה המקצועית היחידה לתחום זה באזור הצפון, בין תלמידיה נמנים רות אשל, רנה ירושלמי, ברטה ימפולסקי, הלל מרקמן ועוד.

קורות חיים

ולנטינה ארכיפובה נולדה בלייפאיה שבלטביה בשנת 1912, ולמדה עד גיל 17 בלט אצל אויגניה ליטבינובה, רקדנית לשעבר בתיאטרון מריאינסקי, ובהמשך אצל איוואן שריגין, מורה ומנהל חזרות באותו תיאטרון. כאשר ארכיפובה חזרה לטאלין, היא שימשה כאסיסטנית של ליטבינובה, ובמקביל הריצה תוכניות ברחבי אסטוניה. בשנת 1933 נסעה ארכיפובה לפריז, שם פגשה את בעלה לעתיד ארתור גרוסמן, וכן הופיעה בתיאטראון שאטלה. ארכיפובה נסעה עם ארתור גרוסמן לארץ מולדתו, רומניה, שם השניים נישאו, ויצאו למסע באירופה ובמזרח התיכון. בעת שהותם בביירות הגיעו ידיעות על פרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי רומניה ובני הזוג החליטו לעלות לארץ ישראל. ולנטינה וארתור הסתייעו במבריחים על מנת להגיע לכפר גלעדי, שם נתפסו כעולים בלתי חוקיים ונלקחו למעצר בצפת, ולאחר מכן הגיעו לחיפה. בשנת 1943 פתחה גרוסמן סטודיו למחול ברחוב מסדה 37. ארכיבופה עשתה זאת ללא כל רישיון או המלצה. בשנות הארבעים קיים הסטודיו מספר הופעות בתל אביב ובחיפה, בין היתר בתיאטרון אהל. עם זאת, בהמשך גרוסמן פיתחה סלידה מהופעות של ילדים, בשל השלכותיהן הפסיכולוגיות, שכללו לטענתה הרגלים מגונים של משיכת תשומת לב יתרה.

בשנות החמישים חל מפנה בשיטתה של ארכיפובה, עת נסעה על מנת להשתלם באנגליה, והתוודעה לטכניקה הנקייה של הבלט האנגלי. בעקבות זאת החלה ארכיפובה להתמקד בתרגילים המקנים טכניקה בסיסית, בקצב למידה איטי. באותה תקופה פגשה ארכיפובה במשה פלדנקרייז ,והפכה למורה הראשונה בעולם ששילבה את שיטתו בהוראת הבלט הקלאסי, כאשר ארכיפובה קיבלה מפלנדקרייז שיעורים, ופלנדקרייז לימד בסטודיו של גרוסמן בשנות החמישים וקיים בו את כיתות הבוקר שלו למורים לחינוך גופני. גרוסמן שילבה תרגילים על הרצפה כחלק בלתי נפרד משיעוריה, וזכתה על כך להערכה מפלדנקרייז, שכתב "לווליה ארכיפובה, שודעת למזג את עבודתי בהוראת הבלט באופן אורגני ויעיל". לפי מירית עופר, אחת מתלמידותיה הראשונות של ארכיפובה, ארכיפובה ופלדנקרייז אף קיימו קשר רומנטי. ארכיפובה הייתה מן המורים הראשונים בארץ שהתקינו רצפת עץ בסטודיו, ועודדה את תלמידיה לראות הופעות של מופעי מחול של להקות זרות שהגיעו ארצה, ולא של אמנים מקומיים. החריגה היחידה בתחום זה הייתה ידידתה דבורה ברטונוב, כאשר גרוסמן יצאה עם תלמידיה להופעות של ברטונוב גם בשיא היריבות בין המחול המודרני לקלאסי בישראל. בשנות השישים החלה גרוסמן לרקום קשרים עם האקדמיה המלכותית למחול בלונדון , דרך תלמידיה שיצאו להשתלם מחוץ לארץ. בשנת 1966 הקימה יחד עם ז'נט אורדמן ואיבון נרונסקי את סניף האקדמיה המלכותית בארץ. גרוסמן עמדה בראש סניף זה. בחינות ראשונות לאקדמיה נערכו בשנת 1967, והשתתפו בהן כ־200 תלמידים, כאשר מאז הגיעו בוחנות לארץ מדי שנה. בשנת 1971 הציעה גרוסמן להקים בחיפה אדמיה למחול, אך ההצעה נותרה ללא מענה. ארכיפובה המשיכה ללמד עד אמצע שנות השבעים, ונפטרה ממחלה ב-19 בדצמבר 1976.

קישורים חיצוניים

• מידע על ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
• ארכיון ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן, בספרייה הלאומית
• 29. A Panel about Valentina Archipova · פאנל על ולנטינה ארכיפובה, סרטון בערוץ "שיחות על המחול בישראל", באתר יוטיוב, 10 בנובמבר 2019, צולם ב-27 באפריל 2012

הערות שוליים