Sarah Levy

שרה לוי (כ"א בתשרי ה'תרל"ג, 23 באוקטובר 1872 – כ"ו באדר ה'תשכ"ט, 16 במרץ 1969) הייתה פעילה ציונית, מייסדת ההתיישבות היהודית בהר כנען שבצפת.

שנים מוקדמות

שרה לוי נולדה במלבורן שבאוסטרליה. אביה מאיר אדלר, אשר היה סוחר מצליח וכונה "מלך האופנה", השתתף בקונגרס הציוני העולמי הראשון בבזל, והיה מקורב לבנימין זאב הרצל. בגיל 25 נישאה במלבורן ליוסף לוי ושם ילדה שתיים מבנותיה - מרים ורבקה. הזוג עבר לשלוש שנים לארצות הברית ומשם עבר והשתקע בסינגפור, שכבר אז הייתה לצומת מסחר ועסקים. הזוג השתלב בקהילה היהודית הקטנה באי וגידלו את בנם השלישי - עקיבא.

בשנת 1926, כשהיא בת 54, עלתה לוי עם בעלה יוסף לארץ ישראל. הזוג השקיע משאבים בסיוע לרכישת קרקעות להתיישבות יהודית ברמת גן, אום ח'אלד (נתניה), אזור מקוה ישראל וג'בליה (בגבול בת ים-יפו). שלוש שנים לאחר עלייתה, פקדו את לוי שתי טרגדיות עם מות אביה ובעלה.

ההתיישבות בצפת

בשנת 1930 הגיעה לביקור בצפת. בעיר התגוררו אז בסך הכל כ-2,000 יהודים המרוכזים ברובע העתיק והצפוף, וכ-10,000 ערבים. הר כנען הקרוב לעיר לא היה מיושב באותה התקופה, ואליו לוי התחברה. בעידודו של זלמן ברזל מצפת רכשה לוי 200 דונם מידי חברת 'צופיה' והתחילה להקים מבני מגורים על ההר לתושבי צפת.

"מים וחומרי בניה לא נמצאו כמובן בהר כנען, ונאלצתי להעבירם הנה על גבי חמורים. חמישים חמורים היו מטפסים יום יום במעלה הר כנען, כשהם נושאים לעבר פסגתו זיפזיף, עץ וברזל". גם מים לבניית הקריה הובאו אל ההר בחמורים. הללו היו מהלכים ממעיינות ביריה לעבר מרומי ההר, כשהם נושאים על גבם פחי מים. "טלטולי הדרך רוקנו את הפחים כדי מחציתם, ובסופה של הדרך המייגעת נותרה בכל פח כמות מים זעומה. נאלצתי אז להקים בריכת אגירה למי גשמים במרומי ההר", סיפרה לימים לוי. ברכת האגירה (הנראית בתמונות שצולמו אז) קיימת עד היום.

בשנת 1933 לאחר שנתיים של בנייה עמדו עשרה בתי מגורים בפסגת הר כנען, אותם השכירה למשפחות צפתיות בשכר דירה סמלי. הדירות צוידו בתאורה חשמלית, במים זורמים בברזים, ובשירותים בתוך הדירה. דברים אלו נחשבו אז לחידוש ממשי. המבנה המרכזי שבנתה לוי, הוסב לאחר זמן קצר למלון (לימים, מלון כנען ספא), ובמתחם נפתח הראינוע הראשון באזור.

לוי שכרה מונית שהסיעה מדי יום את התלמידים לבתי-הספר בצפת וחזרה בתום הלימודים והקצתה חדר שבו הפעיל אחד המשתכנים חנות מכולת למצרכי מזון בסיסיים.

כנגד האיומים מצד ערביי הסביבה, הוזמן המוכתר של הכפר הערבי העוין בעמוקה לשמור על המתיישבים היהודיים. מוכתר זה נודע כרב מעללים, וערביי הסביבה פחדו ממנו מאוד, כך שהשקט נשמר יפה. גם כלב שמירה גדול השתתף בשמירה על המקום, והוא נקרא בפי המתיישבים "שומר".

גם לאחר שהוקמה הקריה הוסיפה החלוצה האצילה לעטרה בירק ובפרחים. מדי בוקר הייתה יוצאת אל מדרונותיו החשופים של הר כנען כשבידיה שתילי אורן רעננים. חיבה וחום השקיעה בכל אחד משתיליה, והללו החזירו לה אהבה. השתילים שנטעה הגביהו קומה והיו ברבות הימים לאילנות חסונים המעטרים את מרומי ההר.

תוכנית הקמת יישוב דוגמאי

בשנת 1934 תוכננה הקמת "יישוב דוגמאי" בפסגת הר כנען, כהמשך לבנייתה של שרה לוי. תוכנית היישוב פורסמה באותה שנה, והופצה במודעות ברחבי תל אביב. וכך נכתב בה: "לרגלי התחלת בנין יישוב חדש על ידי הגברת שרה לוי מסינגפור, על עקרוני האחווה והשלום, במקום הכי יפה ובריא בארץ, בגובה של קרוב לאלף מטר מעל פני הים, חזית מקסימה על ארץ ישראל וסוריה, המעוררת אהבה למולדת ואומץ לעבודה רוחנית...".

התוכנית הייתה להקים שכונת אומנים והיכל לאמנות, שמטרתו לבסס שלום בין קבוצות שונות בעם, וגם בין יהודים לערבים. בין המצטרפים לרעיון ההתיישבות היו המשורר שאול טשרניחובסקי. מסיבות שונות תוכנית זאת לא יצאה אל הפועל, כמו גם מגוון תוכניות נוספות שצצו בשנות העשרים והשלושים ליישב את הר כנען השומם.

שנים מאוחרות

בשנת 1936 פרץ בארץ המרד הערבי (מאורעות תרצ"ו). על ראשה של לוי הוכרז פרס כספי, מצד ערביי האזור, אך היא לא עזבה את המקום, ובחרה להישאר על ההר. לעומת זאת, מספר משפחות שהתגוררו בבתים שבנתה, עזבו את המקום.

בימי המאורעות נחשב הר כנען למטרה לכדורי הפורעים. המלון, שנועד לנופשים ותיירים, הפך לקסרקטין לצבא. אבל שרה לוי לא עזבה את העמדה שנרכשה ברוב עמל. בזמן שהמפקד האנגלי מר סטפורד הודיע להם לעזוב את הר כנען, היות שהוא החליט להוריד את החיילים והשוטרים, הייתה תשובתה האמיצה: לא נזוז מכאן! התשובה התקיפה פעלה לכך שהוא ביטל את תוכניתו, והסכים להשארת החיילים.

עם פרוץ מלחמת העצמאות החמיר המצב בצפת ובסביבתה. לוי סרבה להפצרות ילדיה לבוא אליהם לארצות הברית. אל המתחם שלה הגיעה פלוגה א' מהגדוד השלישי של הפלמ"ח, והיא דאגה לכל צורכיהם. לוחמי הגדוד השלישי התמקמו בבית המלון, ומכאן יצאו לשחרור צפת, ולכן הרחוב העולה לכיוון ביתה של לוי נקרא עד היום "הגדוד השלישי".

תמיד קיוותה כי יבוא יום ושכונת מגוריה תתפשט ותפרח ואף תכיל בית כנסת נאה. משהחלו עולים חדשים להגיע להר ולהתיישב במרחק מספר קילומטרים מביתה, החליטה להציב את ארבעת ספרי התורה שנותרו בביתה (אשר ניצלו מהשואה באירופה) בבתי הכנסת החדשים שקמו בשיכוני העולים בכנען.

עד סוף ימיה המשיכה לחיות על ההר, ואף החליטה להיקבר עליו. היא קיבלה לכך אישור ממשרד הבריאות וטיפחה את הגן שבו רצתה להקבר. בשנת 1969, בגיל 97, הלכה לעולמה ונקברה בגן הנמצא כיום בשטח בית המלון כנען ספא. את כל רכושה הורישה לקרן קיימת לישראל. השכונה על הר כנען, שהתפתחה סביב הבתים שהקימה לוי, נקראו על שמה "קריית שרה".

הותירה אחריה בן יחיד, קולונל צ'ארלס לוי.

לקריאה נוספת

• מנחם כהן, "סיפורי צפת", הוצאת משרד הביטחון
• ישעיהו עשני, "בסמטאות צפת", הוצאת ספרית צפת, 1961
• דוד תדהר (עורך), "שרה לוי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3110
• אלעד פלד, "צפת בתש"ח", הוצאת יד בן צבי

קישורים חיצוניים

• בדד לעד - לדמותה של שרה לוי
• זכרונות על שרה לוי, מאת מנחם כהן, מתוך ספרו 'סיפורי צפת'
• הגברת מהר כנען - מאת מנחם רהט
• האשה שכבשה את הר כנען - מאמר בעיתון הבקר מאת עמנואל הראובני
• תולדות ההתיישבות בהר כנען וסיפורה של שרה לוי - מאמר נרחב בעיתון דבר, 1937.
• לתחיית של הר כנען (1933) - מאמר בעיתון דואר היום על תוכנית הקמת 'שכונת שלוש' ובית כנסת שיקרא על שם שרה לוי.
• תוכניתה של שרה לוי להקמת בית ספר תיכון דתי על הר כנען - ידיעה בעיתון דבר משנת 1933
• כתבה על האולפנים שהקימה שרה לוי בהר כנען מתוך העיתון דבר משנת 1931.
• כתבה על יוזמת הקמת אגודת 'הבירה' אשר מטעמה תוקם שכונת אמנים וסופרים בפסגת הר כנען, על ידי שרה לוי - דאר היום⁩⁩, 13 מאי 1934
• צפת מתעוררת - כתבה על הקמת הקולנוע על הר כנען, מפעלה של שרה לוי, מתוך העיתון דבר 1936.
• מפה משנת 1949 עם סימון 'קרית שרה' על הר כנען. הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
• גיבורת ישראל - שיצאה לבדה מחוץ לחומות ובנתה מכספה ישוב גדול שלא שמעתם עליו או עליה מעולם -קריית שרה, סרטון בערוץ "shraga shmaidler שרגא שמידלר", באתר יוטיוב (אורך: 16:29)

הערות שוליים