Nitsa Ben-Ari

ניצה בן-ארי (נולדה ב-11 באוקטובר 1946) היא פרופסור אמריטה בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, תוכנית שאותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית.

ניצה בן ארי נולדה בקהיר ועלתה לארץ עם הוריה בגיל שנה. בשנים 1969 עד 1979 עבדה כמורה לאנגלית ומחנכת, בעיקר בבית-הספר התיכון ע"ש בליך ברמת-גן. למדה ספרות באוניברסיטת תל אביב ועבדה בתרגום בו-זמנית. את עבודת הדוקטורט שלה עשתה אצל פרופ' זהר שביט. בשנת 1986 הצטרפה לסגל החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב ומאז 1999 עמדה בראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטה.

בשנים 1995 עד 2000 שימשה כעורכת פרוזה ראשית בהוצאת זמורה-ביתן-דביר. כמו כן הייתה במשך שש שנים יו"ר המפעל לתרגום ספרות מופת. היא עורכת, עם פרופ' רינה בן-שחר, את הסדרה העברית שפה חיה.

בן ארי נשואה לישראל סמילנסקי, בנו של ס. יזהר, ואם לשני בנים. מתגוררת ברמת-גן.

מחקריה של בן-ארי מרוכזים בעיקר בסוגיות של ספרות ותרגום, וחוקרים נורמות של תרגום בשפות שונות ותרגום אידאולוגי "מגויס" ומניפולטיבי. בן-ארי טבעה את המונח "תרגומית" – עברית של תרגומים.

היא חקרה, בין היתר, את הרומן ההיסטורי היהודי שנכתב בגרמניה של המאה ה-19, ואת תפקידו ביצירתה של ספרות לאומית בארץ ישראל. כמו כן חקרה את תפקיד התרגום ביצירת הנורמות הפוריטניות בספרות העברית לפני ואחרי קום המדינה - משנות השלושים ועד שנות השמונים. לפי ניתוחה, המתרגמים בתקופה זו נמצאו במתח בין הצורך לחדש תרבות מודרנית לבין צרכים תרבותיים דחופים של המדינה הצעירה. מתח זה הוביל, לשיטתה, לצנזורה עצמית בתרגום ולדחיקה הצדה של כתיבה ארוטית ופמיניסטית.

בן-ארי ערכה את "רותי שלי: מכתבי משה דיין מכלא עכו 1941-1939", 2001.

היא ערכה את ארבעת ספריו האחרונים של ס. יזהר. החל מ-2006 ערכה מחקר מקיף על חייו של ס. יזהר, וב-2013 ו-2017 פרסמה את סיפור חייו בשני כרכים. בנוסף, ערכה את ספר השי דברים ליזהר לס. יזהר בהגיעו לגיל 80.

בן-ארי תרגמה שלושים ספרים מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית, וערכה ספרים רבים, מקוריים ומתורגמים. ב-2008 זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת מטעם עיריית תל אביב-יפו על מכלול יצירתה בתחום התרגום. ב-2015 זכתה בפרס שרת התרבות הגרמנית ושרת התרבות הישראלית על תרגומי "פאוסט" ו"הרמן ודורותיאה" לגתה.

• רומן עם העבר, הרומן ההיסטורי היהודי-הגרמני מן המאה ה-19 ויצירתה של ספרות לאומית, מכון ליאו בק, ירושלים, והוצאת דביר, תל אביב, 1997.
• דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1980-1930, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2006.
• ס. יזהר: סיפור חיים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, חלק א' 2013, חלק ב' 2017.

• הספר אשר לאמי, מאת אלבר כהן, 1981; (מהד' מחודשת ומעודכנת עם פתח דבר מאת המתרגמת, 2002)
• בכבלי אנוש, מאת סומרסט מוהם, 1986
• קוצר רוחו של הלב, מאת שטפן צווייג; 1986 (מהד' מחודשת, 2007)
• הבושם, מאת פטריק זיסקינד, 1987
• כשהייתה ילדה טובה, מאת פיליפ רות, 1987
• ציד הסנרק, מאת לואיס קרול, 1989
• כל אתמולינו, מאת נטליה גינצבורג, 1990
• צבע הפנינה, מאת אנה מריה יוקל, 1991
• חמדת, מאת טוני מוריסון, 1994
• ברלין, אלכסנדרפלאץ, מאת אלפרד דבלין, 2004
• פאוסט, מאת גתה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2006
• סיפור חלום, מאת ארתור שניצלר, הוצאת גוונים, 2008
• הנזירה, מאת דני דידרו, הוצאה לאור - ספרות יפה, 2008
• הרמן ודורותיאה, מאת גתה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2011
• האופרמנים, מאת ליון פויכטוונגר, 2023

• אלי אשד, ריאיון עם בן-ארי, באתר "e-mago"
• מיכל זמיר, הצבר אולי היה פוריטני, אבל בשוליים דווקא הזדיינו, באתר הארץ, 24 ביולי 2006
• יותם שווימר, ניצה בן-ארי: "הריאליטי הוא הספרות של ימינו", באתר ynet, 7 במאי 2012
• מיכל ארבל, כך הפך יזהר סמילנסקי לס. יזהר, באתר הארץ, 19 במרץ 2014
• אריק גלסנר, על "ס. יזהר – סיפור חיים, כרך ראשון", של ניצה בן-ארי, 14 במרץ 2014, פורסם במקור בשבעה לילות "ידיעות אחרונות"
• ורדה רזיאל ז'קונט, בקורת על יזהר סיפור חיים מאת ניצה בן ארי, באתר נוריתה - בקורת ספרים, ‏23 ביוני 2016
• ניצה בן-ארי, דף שער בספרייה הלאומית
• ניצה בן-ארי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה