Miki Gurevich

מיכאל (מיקי) גורביץ' (נולד ב-30 בנובמבר 1951) הוא מחזאי ובמאי תיאטרון ישראלי. משנת 2001 עד 2018 שימש כבמאי וכמנהלו האמנותי של תיאטרון החאן בירושלים.

ביוגרפיה

גורביץ' נולד בתל אביב לאנטול גורביץ' והילדה קסטן. הוא מספר על המשיכה הראשונית שלו לתיאטרון:

בגיל 9 עשינו הצגה באנגלית בבית הספר, שיחקתי בתפקיד הראשי ואני זוכר משפט אחד מתוכה: "I'm Hungry". אחרי ההצגה הסתכלו עליי כולם, ואז אמרתי לעצמי שזה מקום שנותן לי כוח. הפעם הבאה שאני זוכר בהקשר דומה הייתה כשהלכתי עם אמא שלי ל"חלום ליל קיץ" בתיאטרון חיפה, וכשפוק השתחווה (השחקן לשעבר פופיק ארנון) הקהל מחא כפיים ואני אמרתי לאמא שלי בהתרגשות - "אני אהיה שחקן", והיא אמרה - "על גופתי המתה".

אמא שלי אמרה תמיד - "עדיף שתהיה אינסטלטור ולא תתעסק בתיאטרון", כי היא מאוד סבלה מחיי האמנות. היא הייתה רקדנית והייתי נוסע איתה בגיל מאוד צעיר להופעות שלה, עומד ליד הפסנתרנית ומחליף את דפי התווים, וכשהיה מסך – לא תמיד היה מסך – הייתי פותח וסוגר אותו, וכל ההתרגשות של ההצגה והריח של "מאחורי הקלעים" נכנסו לי לדם בגיל מאוד צעיר. גם אבא שלי היה בתיאטרון. הוא היה אחד מיוצרי תיאטרון הבובות הראשונים בארץ, הוא עבד יחד עם הונזו בגבעת חיים. הוא בנה לי תיאטרון בובות משלי ופנס קסם והייתי עושה הצגות ומקרין סרטים לילדים. כל פעם שהיה בא לבקר (ההורים שלי התגרשו) הייתי עושה לו הצגות, זה היה טקס קבוע. חוץ מזה אמא שלי הייתה לוקחת אותי כל הזמן לתיאטרון, פנטומימה, הופעות מחול.

כנער קיבל את התקליט של ההצגה "הנסיכה האמריקאית" של נסים אלוני והאזין לו עשרות פעמים. בצבא שירת בלהקה צבאית. בגיל עשרים הלך ללמוד בסטודיו למשחק ניסן נתיב. הוא הרבה לשהות בקיבוץ גבעת חיים, מישהו הציע לו לעשות הצגה. הוא הקריא שירים של לאה גולדברג על רקע מוזיקה, אביו לימד אותו להכין תפאורה מכמה ארגזים ותאורה בסיסית. ההצגה הצליחה מאוד ובעקבותיה ביים הצגות נוספות. ניסן נתיב הגיע לצפות באחת מהצגותיו ובעקבות זאת נתן לגורביץ' לביים את המחזה הראשון שלו מלאכים הם לא לנצח, בשנה השלישית ללימודיו בסטודיו. אחר-כך השתלם בבימוי ובחינוך בלונדון. ב-1978 חזר מהשתלמות בחו"ל, והתחיל ללמד ולביים בסטודיו למשחק ניסן נתיב. כשגורביץ' רצה להתחיל לביים בתיאטרון הוא פנה לדוד לוין, שהיה אז מנהלו האמנותי של הבימה, ששלח את עמרי ניצן, במאי הבית, לצפות במחזה "מסע לכיוון הים" שביים, ניצן. המחזה הראשון שכתב וביים כמורה בסטודיו למשחק היה סטניסלבסקי! סטניסלבסקי! סטניסלבסקי, שעלה לראשונה ב-1979.

היה במאי בית בתיאטרון "הבימה" במשך שש שנים. בשנת 2001 החל לשמש כבמאי וכמנהלו האמנותי של תיאטרון החאן בירושלים. בשנת 2016, פורסמו טענות של שתי שחקניות על מה שהגדירו כהתנהגות בלתי הולמת מצדו; גורביץ דחה את הטענות. ועדת בדיקה מטעם החאן מצאה שלא עבר על החוק וכהונתו הוארכה עד 30 בנובמבר 2018.בסוף 2018 הגישו נגד גורביץ' שלוש בוגרות ניסן נתיב תלונה למשטרה, בדבר הטרדה מינית, בעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות וניצול מיני והתעללות נפשית. בעקבות התלונות גורביץ הפסיק את עבודתו בהסכמה עם הנהלת בית הספר. בינואר 2020 החליטה פרקליטות מחוז תל אביב על סגירת התיק מחוסר אשמה.

בימים אלה הוא כותב ספר המתאר את תפיסת התיאטרון שלו ואת דרך עבודתו.

בבימוי ההצגות שהוא כותב, פועל גורביץ' בתהליך של שיתוף פעולה מלא עם שחקניו. לדבריו, "הצד של הבמה, של השחקן, הוא זה שתמיד מושך אותי, מעניין ומגרה אותי, וזה הכאן והעכשיו האמיתי של ההצגה". עוד טען כי "כל מה שאני עושה בתיאטרון הוא במהותו אנטיתזה לערוץ 2. הטלוויזיה הצליחה לדלל את הנפש שלנו".

פרסים

• 1988 - פרס פינקל עבור בימוי המחזה "גן ריקי"
• פרס מוזיאון תל אביב ע"ש ד"ר חיים גמזו
• 1991 - פרס מאיר מרגלית
• 1999 - פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה עבור בימוי "צל חולף"
• 2004 - פרס לנדאו לאמנויות הבמה עבור בימוי המחזה "הקמצן"
• 2004 - פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה עבור בימוי "הקמצן"
• 2005 - פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה עבור בימוי "אושר"
• 2005 - פרס א.מ.ת על עבודות בימוי ועל תרומתו לתיאטרון הישראלי
• 2012 - תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

מחזות שכתב וביים

הצגות בבימויו

מחזות בעיבודו

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של מיכאל גורביץ'
• פרטים על מיכאל גורביץ' בארכיון הילדה קסטן, הספרייה הלאומית
• מידע על מיכאל גורביץ' בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
• סרטונים בערוץ של סרטי וידאו של שלושים הצגות שלמות בבימויו של גורביץ', באתר יוטיוב
• מיכאל גורביץ' באתר תיאטרון החאן
• מיכאל גורביץ', בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• מיכאל גורביץ' באתר "יצוג אמנים"
• מיכאל גורביץ', באתר פרס א.מ.ת.

• מרב יודילוביץ', בדרך אל האושר, באתר ynet, 31 בינואר 2005
• ציפי שוחט, הנשמה שלנו בסכנה, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2006
• ריאיון עם מיכאל גורביץ' מכאן ז' כתב עת לחקר הספרות והתרבות (מרכז הקשרים, כתר ספרים, 2006)
• מרב יודילוביץ', מיקי גורביץ': טלוויזיה משעבדת, תיאטרון משחרר, באתר ynet, 19 בפברואר 2012
• טל לוין, עכבר העיר אונליין, "חוקר פרטי": סוקרטס היה גאה, באתר הארץ, 14 בפברואר 2012

הערות שוליים