Dafna Meir

ביוגרפיה

דפנה מאיר הייתה בת לאב ניצול השואה ולאם דור שביעי בארץ. הוריה נפרדו בצעירותה, ועד אז למדה בבית-ספר חרדי דתי. לאחר מכן עברה לפנימיית "אחוזת שרה" בבני ברק, לילדים ממשפחות מצוקה. דרך הפנימייה הכירה את משפחת מואטי, שהייתה לה למשפחה מארחת ואירחה אותה בשבתות ובחגים, לאחר יום הולדתה ה-13. היא התגוררה ולמדה בחברת הנוער "גוונים" בקיבוץ טירת צבי והמשיכה לאחר מכן לשנת מדרשה במדרשת עין הנצי"ב. ב-1995 התגייסה לחיל האוויר כתצפיתנית ואת רוב שירותה בילתה במוצב בדרום לבנון. שם הכירה את נתן מאיר ולאחר חמישה חודשים הם נישאו.

לזוג נולדו ארבעה ילדים, ובנוסף הם גידלו שני אחים באומנה. ב-1999 החלה את לימודיה לתואר ראשון בסיעוד באוניברסיטת בן-גוריון. ב-2003 החלה לעבוד כאחות מוסמכת במחלקה פתוחה במרכז לבריאות הנפש באר שבע. ב-2006 עברה התמחות בלימודי הנחיה לשיטת המודעות לפריון בירושלים. ב-2008, עבדה כאחות אחראית במרפאה ביישוב טנא עומרים. מ-2012 ועד מותה עבדה כאחות במחלקה נוירוכירורגית בבית החולים סורוקה בבאר שבע.

מפעל חייה

בשנים 2006–2007 למדה לימודי הנחיה של שיטת מודעות לפוריות אצל מיכל שונברון. מאז, על בסיס היכרותה עם השיטה, הידע הרפואי שלה כאחות והידע הדתי ההלכתי, התוותה דרך של ייעוץ לנשים דתיות בנושאי בריאות ומודעות לגוף, לפריון ולמיניות.

במהלך עבודתה עסקה מאז ואילך בהנחיית סדנאות בקבוצות קטנות של נשים ללימוד שיטת המודעות לפוריות, כולל ליווי אישי ארוך טווח. מאיר העבירה סדנאות בתחום ההתבגרות המינית לנערות בגיל ההתבגרות. כמו כן, עסקה בהנחיית אימהות לבנות מתבגרות, לבגרות מינית ראויה וכמדריכת כלות. העבירה סדרות שיעורים בנושאי תכנון המשפחה, גיל המעבר, הנקה, פריון ובריאות האישה לציבור הרחב. כתבה טורים שבועיים בנושאי בריאות שונים לעיתונים קהילתיים והתראיינה למגזינים לנשים בתחומים אלה. חלק מהידע צברה מניסיונה האישי, לאחר שחוותה קשיים וסיכונים במספר לידות.

אחד ממפעליה היה הפעלת קליניקות שהקימה בירושלים ובבאר שבע, עבור נשים המעוניינות באמצעי המניעה דיאפרגמה כאלטרנטיבה בריאה להורמונים או לאמצעים פולשניים. מאחר שזיהתה בישראל מחסור במתן שירות זה, נרתמה לתת אותו, כדי לקדם את הכרת השימוש בו ולהכשיר מתאימות דיאפרגמה נוספות ברחבי הארץ. במשך השנים פקדו את הקליניקה נשים רבות. גם על תרומתה לקידום נושא זה הייתה מוערכת בקרב הגורמים התורניים העוסקים בכך, בהם מכון פועה. בחודש ינואר 2016 בו נרצחה, עסקה בניסיון להקים קליניקה דומה גם במגזר הבדואי. כמו כן התמחתה בלימוד נשים לזהות סרטן שד.

מאיר הייתה הכותבת היחידה בפורום "פריון ובריאות האישה" באתר "קולך", אליו נכנסות עשרות אלפי קוראות בשנה, להן נתנה מענה וייעוץ בענייני פוריות ובריאות האישה, הן במענה פומבי והן באופן דיסקרטי. בנוסף פתחה אתר בשם "דרך נשים", בו פרסמה מאמרים שכתבה וניהלה בלוג אישי. במכתב פרידה מפורום קולך ב-2013 כתבה:

"במהלך השנים הללו בהן התנדבתי ב"קולך", התפשט הפייסבוק, ששינה לרבות/ים את החיים במובנים רבים. הוקמו קבוצות של פמיניסטיות דתיות וקבוצות תמיכה בנושאים שונים, ברמה החצי עולמית. אמנם עוד לא שמעו על זה בסומליה, ובאזורים הכפריים שָם שום דבר לא השתנה לטובה, בוודאי לא במעמד האישה, אך עוד חזון למועד. נתקן את העולם בפרוסות קטנטנות. לא בבת אחת".

חיבור "תפילת האחות - לפני חלוקת תרופות לחולים"

לאחר מותה הופצה תפילה אישית שפירסמה מאיר בבלוג שלה המיועדת לאחות המחלקת תרופות לחולים. הסופרת והחוקרת עליזה לביא פרסמה תפילה זו במהדורה המורחבת של ספרה "תפילת נשים, אוסף תפילות וסיפורי תפילה של נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה".

התפילה תורגמה לאנגלית על ידי ד"ר קנת פרגר, פרופ' באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ורופא בבית החולים האוניברסיטאי שם, יו"ר הוועדה לאתיקה רפואית שם.

הירצחה ובעקבות הרצח

ב-17 בינואר 2016, בשעה שדפנה שהתה בביתה שבעתניאל, חדר לפתח ביתה מוראד עבדאללה אדעיס, מחבל פלסטיני כבן 16 מהכפר בית עמרה (כ-2 ק"מ צפונית מזרחית לעתניאל), ודקר אותה למוות לעיני ילדיה. לפי עדותו, דפנה נאבקה בו אף לאחר שדקר אותה, אך הוא שב ודקר אותה עד שלא הצליח להוציא את הסכין מגופה. אז נמלט לביתו בבגדיו המוכתמים בדם, שם נשאר עד שנעצר כעבור יומיים במבצע משותף לשב"כ ויחידת דובדבן.

דפנה מאיר נקברה בירושלים בבית הקברות בהר המנוחות. בהלווייתה ספד לה שר החינוך נפתלי בנט.

כחודשיים לפני הירצחה כתבה דפנה במידעון מקומי על תחושותיה בעקבות הרצח של הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל בפיגוע ירי בדרך לעתניאל, כשהיו בדרכם לשבת חתן לרגל נישואי הבת:

"עולים בי לאחרונה הרבה הרהורים עקב המצב הביטחוני. מחשבות על מה, על למה, על מה צריך לעשות, על מה לא צריך. או אי אפשר. או לא כדאי. איך לנהוג, במיוחד בכביש. אבל לא רק. על הפחדים. על בעלי ועל הילדים. על החברים והמשפחה. על המון דברים. המצב לא קל. יש לי לפעמים תחושה של רולטה רוסית. ויש גם נדודי שינה.".

באפריל 2016 הזמין שגריר ישראל באו"ם דני דנון וארגון נפגעי הטרור משפחה אחת את האב נתן מאיר ובתו רננה, להשתתף ולייצג את נפגעי הטרור הישראלים בדיון שהתקיים במועצת הביטחון של האו"ם בנושא הטרור. לאחר ביקורם באו"ם, פנה נתן מאיר למזכ"ל במחאה על היחס שלו זכה במהלך ביקור רשמי במקום. במכתבו קבל על יחסם של שגרירי האו"ם ונציגיו אליהם. בין היתר ציין מאיר במכתבו, שברור לו שמקום מגוריו שנוי במחלוקת, אבל בניגוד להתנהגות נציגי האו"ם אמר למזכ"ל: "דע לך, שרבים משכניי הערבים המכונים פלסטינים שלחו לי תנחומים, הישירו מבט ובאו אל ביתי. הם יודעים ואני יודע שאת השלום האמיתי אנחנו, האנשים הפשוטים, נביא".

ביוני 2016 נהרס ביתם של הורי המחבל הקטין. בנובמבר 2016 נשפט המחבל למאסר עולם ופיצויים בסך 1.75 מיליון שקל.

במהלך המשפט ביקש אבי המחבל מבית המשפט לגלות חמלה על בנו. כאשר נתבקש נתן מאיר לדבר בפני השופטים הגיב על כך ואמר:

אני חושב שחמלה זה מושג גבוה וקדוש. לדפנה היתה חמלה ולכן גם ציינו את זה על המצבה שלה. ללמוד לדבר ערבית כדי לדבר עם המטופלים הערבים שלך זו חמלה. לדבר לחולים מחוסרי הכרה זו חמלה. וזה מה שדפנה עשתה. לרחם על רוצח שנטל את נפש אישה מול ילדיה זו לא חמלה. לרוצח כזה לא מגיעה חמלה. לי ולבני ביתי מגיעה חמלה. מגיע לנו עולם נקי מאנשים רשעים כאלה. מי שרוצח הולך לכלא לכל החיים זה המסר

— .

בית המשפט הדגיש כי העונש הראוי לנאשם, אשר ביצע את מעשה הרצח באכזריות בלתי רגילה ובדם קר, הוא שלילת חירותו לכל החיים. והמליץ לכל ועדה או גורם מוסמך שידון בעניין בעתיד להימנע משחרורו המוקדם.

ב-2016 זכה צילום של רונן זבולון המתעד את המשפחה בהלוויתה של דפנה מאיר לתמונת השנה בתחרות הצילום עדות מקומית. במרץ 2017 התארס נתן מאיר בשנית.

הספר: "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר"

בשנת 2017 יצא בהוצאת ידיעות ספרים, ספר ביוגרפי על דפנה בשם "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר". בספר משולבים כתבים רבים מפרי עטה של דפנה על עצמה ואל אחרים, אותם אספה וערכה יפעת ארליך. הספר מתאר את דמותה וחייה של דפנה כילדה ונערה, את היכרותה עם נתן מאיר בעת שירותם הצבאי ואת חייהם יחד. על ניסיונות הלידה הקשים, על אימהות ועל גידול ילדי אומנה. בספר ניסיון להתחקות אחרי העבר של האב שנטש את בתו. במסגרת כתיבה זו התגלו פרטים שלא היו ידועים כלל למשפחה ואשר היה צריך לברר האם יש להם השלכות למפרע. הספר עוסק בדילמות של דפנה ובעבודתה כאחות במקומות השונים. במיוחד מרחיב הספר על מפעל חייה של דפנה בתחום הפריון והמיניות בחברה הדתית. ובכללן התכתבות חריפה שדפנה ניהלה עם רבנים בנושא שבעה נקיים למשפחות הסובלות מעקרות הלכתית שהפתרונות השונים שישנם לכך אינם הולמים לבעייתן.

הספר זכה להצלחה רבה והפך לרב מכר, כשנמכרו למעלה מעשרת אלפים עותקים שלו בחודש הראשון לפרסומו. כבר בשבוע הראשון להוצאת הספר, הופיע הספר בראש רשימת רבי המכר של צומת ספרים וסטימצקי.

הוקרה והנצחה

• במלאת 30 להירצחה נערכה אזכרה בסימן של אחדות, בה נאמו בין היתר ליהיא לפיד ויריב אופנהיימר.
• באפריל 2016 שודר בערוץ עשר סרט דוקומנטרי, בבימויה של ציפי ביידר, "בדרכה שלה", שמתאר את חייה, הקריירה ומותה של דפנה מאיר, וכולל ראיונות עם בעלה וילדיה.
• ב-5 ביולי 2016 העניקה לה הכנסת במעמד יו"ר הכנסת יו"ר ההסתדרות הרפואית וח"כ נוספים, תעודת הוקרה לרגל יום בריאות האשה הבינלאומי, לרגל פועלה לקידום בריאות האשה.
• ביולי 2016 שודרה בערוץ 2 כתבה עם סיון רהב-מאיר אודות אחות, צעירה יהודייה אמריקאית, שעלתה לארץ בהשפעתה ולזכרה של דפנה מאיר. באזכרה לציון יום השנה למותה, השתתפו משפחות אומנה חדשות אשר קיבלו על עצמן שליחות זאת בהשראתה.
• חברת הכנסת קארין אלהרר הקדישה את חוק אומנה לילדים לזכרה של מאיר.
• עובדיה חממה הלחין חלקים מן ההספד שנשא בן זוגה, נתן מאיר, לשיר "שירת החיים (תן לנו כח)".
• פנינה גפן כתבה שיר ילדים בהשראת דמותה של דפנה מאיר, "אם השנה". השיר פורסם בעיתון הילדים אותיות.
• דפנה מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 79.

מחיקה ושחזור הערך בוויקיפדיה

לאחר שהערך על דפנה מאיר נמחק מויקיפדיה בין השאר מנימוק ש"שויקיפדיה איננה מיזם הנצחה", התנהל פולמוס ציבורי נרחב על המחיקה. במרץ 2017 חזר הערך לוויקיפדיה בעקבות הצבעה חוזרת.

מצפה דפנה

במסגרת פרויקט "בשבילם" ביוזמת נוער עתניאל אשר החל בעקבות רצח שלושת הנערים בו נבנתה דרך נוף סובב עתניאל, החליטו תושבי המקום במקום להנציח את דפנה באנדרטה, להקים על שמה מצפה נוף, טיילת ומתחם תיירותי הצופים אל עבר ירושלים. מצפה אשר יכלול בין היתר אמפיתיאטרון להופעות ופינות חמד למשפחות. פרויקט שבנייתו על טהרת ההתנדבות מעבודת האדריכלות המקצועית ועד לביצוע עבודת הבניה בשטח.

לקריאה נוספת

• יפעת ארליך, מה יקרה אם אמות מחר בבוקר: סיפור חייה של דפנה מאיר, הוצאת ידיעות ספרים 2017

קישורים חיצוניים

• דרך נשים - הבלוג של דפנה מאיר
• פורום "פריון ובריאות האישה" באתר "קולך"
• ספי רכלבסקי, דפנה מאיר פרצה דרך, באתר הארץ, 21 בינואר 2016
• דף לזכר דפנה מאיר, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
• פנינה גפן, בגוף אני מבינה, מוסף שבת בעיתון מקור ראשון, 25 בינואר 2016.
• פרח בר, סרטון על דפנה מאיר במסגרת פרויקט - "בעוז רוחם".
• הדף לזכר דפנה מאיר הי"ד, בפייסבוק
• מתוך האזכרה השנתית 2017 במרכז ז'ראר בכר בירושלים, בהשתתתפות אישי ציבור ממפלגות שונות ואומנים. 1 בפברואר 2017 באתר יוטיוב.
• שרון רופא אופיר, מיוחד- ביום השנה להירצחה של דפנה מאיר, קיבלה בתה רננה הצעת נישואין, במגזין לאשה החדש, 25 בפברואר 2017.
• רננה מאיר מספרת על הפעילות והעזרה של ארגון משפחה אחת. ארגון משפחת אחת מתגברים על הטרור ביחד, ינואר 2017.

ממאמריה:

• "מניעת הריון – שיקולים דתיים ובריאותיים", 21 באוקטובר 2012
• "חיסון לסרטן צוואר הרחם – בעד ונגד", 12 בינואר 2014
• "בודקות הטהרה – "העיניים של הרב", הרציונל, הביצוע, היתרונות והחסרונות", 28 בספטמבר 2014
• מדריך הדיאפרגמות השלם – עדכון דצמבר 2015.

הערות שוליים